E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ בהעלותך - תשס"א
שיחות
ג' פרשיות נאמרו בהקהל
הרב ישכר דוד קלויזנר
נחלת הר חב"ד, אה"ק

בשיחת ש"פ קדושים תשכ"ה מבאר במ"ש רש"י [קדושים יט, ב] ד"ה "דבר אל כל עדת בני ישראל" - "מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה", וז"ל:

"אילו היו נאמרים בפרשה זו גופי תורה חדשים - לא הי' איכפת שכל בני ישראל ישמעו ציוויים אלו לאחרי שמשה יאמרם תחילה לאהרן, לבניו ולזקני ישראל, ורק לאח"ז יאמרם לכל בני ישראל;

אבל כיון שבפרשה זו תלויין רוב גופי תורה, היינו שפרשה זו באה לבאר ולהבהיר בנוגע לציוויים שכבר נאמרו לפנ"ז שאופן קיומם יהי' כדבעי, ולולי פרשה זו עלולים לקיימם באופן שהוא היפך רצון העליון, ובפרט שהמדובר אודות ציוויים שהם עיקרים בתורה, "גופי תורה", ובזה גופא (לא רק ענינים אחדים, אלא) "רוב גופי תורה" - אזי חבל על כל רגע:

אי אפשר להמתין עד שמשה ילמד פרשה זו לאהרן, ואח"כ לבני אהרן, ואח"כ להזקנים - שהרי בינתיים עלולים בני ישראל לעשות "רוב גופי תורה" באופן שהוא היפך רצון העליון ח"ו ... ולכן, כאשר נאמר פרשה זו ע"י הקב"ה - הוצרך משה לאמרה תיכף ומיד "בהקהל", במעמד כל בני ישראל, דלא כ"סדר המשנה" שהי' נהוג בכל שאר פרשיות התורה, כי, כדי לשלול ענין של קלקול, ובפרט ב"גופי תורה", כדאי לשנות מהסדר הרגיל (וע"ד שמצינו שלאפרושי מאיסורא מותר וצריך להזכיר ענין של הלכה גם במקומות שבהם אסור להזכיר דבר תורה)...

ועפ"ז יש לתרץ גם קושיא צדדית:

מצינו במדרש [ויקרא רבה כד, ה], שלאחרי שמבאר ש"פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה", מוסיף: "ג' פרשיות הכתיב לנו משה רבינו בתורה וכל אחת מהן יש בה מששים ששים (ויש דעה: משבעים שבעים) מצוות, ואלו הן פרשת פסחים ופרשת נזיקין "ופרשת קדושים".

ולכאורה קשה: אם כן - היו גם שתי פרשיות הנ"ל צריכות להאמר "בהקהל"?

וע"פ האמור לעיל מובן החילוק בין ג' הפרשיות - שבשתי הפרשיות יש בכל אחת ששים (או שבעים) מצוות חדשות, משא"כ בפרשת קדושים נתבאר והובהר כיצד ובאיזה אופן יש לקיים את המצוות (שהציווי עליהם נאמר בפרשיות שלפנ"ז), ורק בענין זה יש צורך והכרח שהאמירה תהי' "בהקהל" (כנ"ל ס"ד)". עכ"ל.

והנה מ"ש ששתי הפרשיות דפסחים ונזיקין לא נאמרו בהקהל - לא זכיתי להבין, דעי' ב'יפה תואר' על ויק"ר שם שכתב בד"ה "ג' פרשיות הכתיב": "וא"ת ומאי נפקא מינה?, י"ל דיהיב טעמא למה ג' פרשיות אלו נאמרו בהקהל, דפרשת פסחים בהקהל נאמרה כדכתיב בה [שמות יב, ג] דברו אל כל עדת (בני) ישראל כדפי' לעיל.

ופרשת נזיקין נמי בהקהל נאמרה כמ"ש במכילתא ולה המשפטים, מה הראשונים מסיני, ופי' הרא"ם מה הדברות נאמרו בסיני במעמד כל ישראל. וז"ל שע"י שיש בהן מצות רבות נהג באמירתן כבוד לאמרן בהקהל". עכ"ל.

והנה בתורת כהנים ריש פרק' קדושים נאמר "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו, מלמד שהפרשה נאמרה בהקהל ומפני מה נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלוים בה". ובפי' הראב"ד ור"ש משאנץ: "נאמר להם בהקהל פי' לא בדרך שאר פרשיות שהיה אהרן נכנס תחלה ואחר כך זקנים ואח"כ ישראל אלא כולם שמעו אותה בבת אחת מפני שרוב גופי תורה תלויים בה, וא"ת הרי פרשת החדש הזה, נאמר בו דברו אל כל עדת ופרשת ויקהל נאמר בה ג"כ אל כל עדת בני ישראל אע"פ שאין רוב גופי תורה תלוים בה. התם לפי שהדבר היה צורך לכל ישראל באותה שעה עצמה פרשת החדש דברו אל כל עדת בני ישראל ויקחו להם איש שה לבית אבות, צורך שעה היתה להם. וכן בפרשת ויקהל צורך שעה היתה להם, וכן קחו מאתכם תרומה מיד. אבל שאר המצות שלא היה בהם צורך השעה לא נאמרה בהקהל אלא זו בלבד מפני שיש בה מצות הרבה ורוב עונשין של שלשים ושש כריתות", עכ"ל.

הרי מפורש בפי' הראב"ד ור"ש משאנץ דפרשת החדש הזה נאמרה בהקהל.

ובאמת הדבר מפורש במכילתא דרשב"י ובמדרש הגדול [שמות יב, ג]: "דברו אל כל עדת ישראל, מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל", עכ"ל [הובא בתורה שלמה חלק י-יא, ע' סא]

הרי בהדיא דלא רק פרשת קדושים נאמרה בהקהל, אלא דגם הפרשיות דפסחים ונזקים נאמרו בהקהל, וצע"ג.

שיחות
התערבות נה"ב והרצון לנצח - במלחמתה של תורה
הרב מרדכי מנשה לאופר
שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק

בשיחת ש"פ תבוא ח"י אלול תשד"מ (נדפס בלקוטי שיחות חלק כט עמ' 289) הערה 18: "ויש להוסיף - על דרך הצחות - שבנוגע להערות על ספר שנעשה ע"י אחרים, נוסף חיות מצד הרצון לנצח במלחמתה של תורה. ואפילו אם לפעמים מתערב בזה גם הרגש דנה"ב כו' - הרי אמרו חז"ל ... "לעולם יעסוק אדם בתומ"צ אפילו שלא לשמה כו'" .. ולהעיר ממאחז"ל "לעולם יהא אדם ערום ביראה", עכלה"ק.

והנה איתא בברכות כח, ב "ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי", ובהקדמת המהר"ל לתפארת ישראל כתב "שאף בת"ח גדול, לב האדם נוטה לשמוח כאשר ימצא בדברי זולתו חסרון, כי כל אדם בטבעו ששמח בשלימות אשר יש לו על זולתו, ולכך יתפלל שלא ילך אחר טבעו".

ובתשובת חת"ס או"ח סימן רח (בתחילת התשובה - סד"ה להודיע) פירש את תפילת ר' נחוניא בן הקנה "שלא אכשל בדבר הלכה ואצטרך שליח להחזירני וישמחו בי חברי שזכה להצילני, אתה ה' תזכיני שאעמוד בעצמי על האמת, וכן כל חברי לא נצטרך זה לזה ... אבל חלילה וחלילה שישמחו איש בתקלת חברו".

אמנם מובן שאין מכ"ז סתירה למ"ש בשיחה, שהרי בנדו"ד הספר הוא תועלת הרבים, ומלחמתה של תורה מצ"ע הוא דבר טוב ("את והב בסופה") ומתיר רק כש"לפעמים תתערב בזה גם הרגש דנה"ב וכו'". וע"ז מביא את "לעולם ... ערום ביראה", וק"ל.

שיחות
ג' (או ד') סוגי הטרדת השטן
הרב מרדכי מנשה לאופר
שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק

ב'היום יום' ג'-ד' סיון איתא ש"חג השבועות הוא זמן עת רצון למעלה, והשם-יתברך מטריד את המקטרג ... כדוגמת הטרדתו בשעת התקיעות בר"ה ויום הקדוש דצום הכיפורים", ראה עוד שם. ובשיחת ש"פ במדבר תשט"ו (שיחות-קודש תשט"ו עמ רלד-רלה) מבאר הדברים כך: יו"ט של שבועות (מצד הזמן) הוא ככל הימים, ורק ע"י העבודה ד(מתן) תורה - נטרד השטן. משא"כ יוהכ"פ שעיצומו של יום מכפר.

ובשיחת חגה"ש ה'שי"ת (תורת מנחם א' עמ' 92-91) שיש הפרש בין ר"ה ליוהכ"פ - שבר"ה השי"ת רק מטריד ומבלבל השטן, משא"כ ביוהכ"פ שאין מציאות של שטן מקטרג כלל, וכדאיתא בגמרא (יומא כ, א, ועוד) "שטן ביומא דכפורי לית לי' רשותא לאסטוני". ומבאר שבחג השבועות השי"ת מטריד את השטן המקטרג באופן כזה שאין מציאות של שטן המקטרג כלל.

והנה אף שבהשקפה ראשונה יש כאן סתירה קצת - הנה כד דייקת שפיר י"ל שאין כאן סתירה והחילוק הוא כדלהלן: א) ביוהכ"פ מצ"ע אין רשות לאסטוני כלל. 2) בר"ה ע"י העבודה דתק"ש (ועד"ז העבודה ד"לא" כשאין תוקעין בער"ה וכיו"ב - עיין שערי מועדים ר"ה עמ' נב-נה) השי"ת מקטרג השטן (אף שקיימת מציאות שלו). 3) בחגה"ש ע"י העבודה דמ"ת ה"ז כמו ביוהכ"פ שאין לו רשות כלל.

ולכאורה צ"ל שיש עוד חלוקה (רביעית) - שבת ויו"ט בכלל - כפס"ד אדה"ז או"ח סו"ס קפ: "ובשבת ויו"ט אין שטן ופגע רע כו'".

שיחות
"קשורי תנאים" - ולא "אירוסין"
הרב מרדכי מנשה לאופר
שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק

בשיחת ש"פ תשא תשמ"א עורר כ"ק אדמו"ר ברבים נגד השימוש בביטוי "אירוסין" ('שיחות-קודש' תשמ"א* כרך ב' עמ' 513-512). ושנים רבות לפני-כן בשנת תשכ"ט כתב כ"ק בנידון-זה להרה"ג רב"ש שניאורסון (נעתק בשיחו"ק שם ובשידוכים ונישואים שם): "לפי-עניות דעתי אין לומר או לכתוב "אירוסין" - עד שיהיו אירוסין...".

וכוונת כ"ק למ"ש הטור (סס"ב) "והאידנא אין נוהגין ליארס אלא בשעת החופה", וכ"ה בד"מ לרו"א סל"ד ס"ק ה, וראה רמ"א לשו"ע סנ"ה ס"א [וראה בביאור הגר"א סנה' סקי"א מ"ש לבאר טעם סמיכות האירוסין לחופה].

ובאמת נשאל בזה כבר הרא"ש (שו"ת כלל לה סי"ב): ראובן ששידך רבקה ושלח לה סבלונות, שאלו בני העיר למוליכי הסבלונות, למי אתם מוליכין אלו הסבלונות, אמרו לרבקה מאורסת ראובן הנזכר, ויצא לה קול בעיר להצריכה גט, כיון שיצא הקול בעיר שהיא ארוסתו. והשיב: "יראה, שאין כאן קול להצריכה גט, דמשום סבלונות אין כאן מיקוש ... ואי משום קול שהיו הנשים שהן מוליכות הסבלונות לרבקה ששלח לה ארוסה ראובן, לאו קול הוא להצריכה גט, שכן לשון העולם לקרות למשודכת ארוסה וכו'". - מהשאלה שנשאל בה הרא"ש נמצא שאכן יש כאן מקום לחשש מסויים, אם כי למעשה זהו כבר "מנהג העולם" [ואולי י"ל שהכוונה אכן ל"מנהג העולם - מלשון העלם והסתר" (כמובא בדא"ח)] ולכן בפועל אין כאן חשש קידושין.

אבל באמת מסגנון השיחה בתשמ"א שמתחיל ב"נוהג של רבנים לפרסם שפב"פ וב"ג נתארסו" משמע שכ"ק מתריע (לא פחות) על הגושפנקא הרבנית שניתנה לדבר - שגם (כנ"ל) אם לפועל אין כאן איסור ממש, חשש יש כאן. וגם בתשכ"ט הרי נכתב להרה"ג וכו' אישיות תורנית, וק"ל.


*) בספר שידוכים ונישואין (קה"ת תשנ"ח) עמ' 114 הערה 6 צויין בטעות "ה'תשל"ט" וצ"ל תשמ"א).

שיחות
שינוי כתיבת שם ה' בסידורים [גליון]
הרב ברוך אבערלאנדער
שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע - בודאפשט, הונגריה

בא' הגליונות ד'הערות וביאורים' כתבתי על המנהג לכתוב שם ה' לא ככתבו אלא בשני יודי"ן.

שוב מצאתי הסברו של כ"ק אדמו"ר זי"ע בזה ב'תורת מנחם - התוועדויות' תשד"מ ח"ג עמ' 1588, בקשר לראשי-תיבות של חודש אייר שהוא "אני ה' רופאך", ומבאר הרבי: "...ולכן מצינו בכו"כ חומשים וסידורים שכאשר לא רצו להדפיס את שם הוי' - הדפיסו שני יו"דין, יו"ד הראשון - כנגד התחלת שם הוי' (הכתיב), ויו"ד השני - כנגד הסיום דשם אדנ-י (הקריא)."

כתבתי גם שכנראה הסידור החב"די היחיד שבהם נדפס שם ה' בשינוי הרי הוא הסידור תהלת ה', אבל רק שם הוי"ה נדפס בשינוי (י"י), אבל לא שם אדנ"י. שוב בדקתי גם ב'מענה לשון' "כפי שהנהיג כ"ק אדמו"ר ר' דוב בער נ"ע לאמר בהאדיץ" (ווילנא תער"ב, קה"ת תש"י. אינני יודע מתי נדפס לראשונה) וגם שמה נדפס שם ה' בשינוי, וכ"ה גם בסדור תהלת ה' הרוסטובער סידור, שנדפס ע"פ הוראותיו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.

שיחות
מראה-מקומות לדברי רבינו [גליון]
הרב נחום גרינוואלד
ניו דזשערזי

בגליון תתיז (ע' 34) שאל הריש"ק שיחי' לגבי כמה מקורות בדברי רבינו והנני רושם כאן כמה מקורות שנתקלתי בהם.

מי השילוח בקודש הקדשים

בנידון מקור דברי רבינו שמי השילוח קשור בקוה"ק. אולי יש לציין - ובהקדם דידוע כדבר הפשוט במקורות (ראה מלכים א, א פסוקים לג ולט בתרגום ובפירוש רש"י ד"ה אל גיחון, ובישעי' ח פסוק ו בתרגום ובפירש"י ד"ה את מי השלוח, ובתוס' הרא"ש הוריות יב, א ד"ה והורדתם ועוד) דגיחון ומי השלוח היינו הך - למדרש שנקרא משניות כלים, נדפס בספר הקבלה 'עמק המלך' הקדמה פי"א, נדפס גם באוצר המדרשים ח"א ע' 262, משנה יב בסופה: "ובעת ההיא יצא נהר גדול מבית קודש הקדשים ששמו גיחון וישטוף עד המדבר הגדול והנורא ויתערב בנהר פרת".

(אך אין זה נהר גיחון דבראשית כאחד מהד' נהרות שיצא מעדן אלא נהר אחר ליד ירושלים כמבואר ברש"י כריתות ה, ב ד"ה גיחון "מעיין קטן סמוך לירושלים ולא זהו גיחון הגדול היוצא מעדן". אולם ראה זוהר ח"ב לא, א שמשמע שהיינו הך, וראה הגהות הרד"ל בפרד"א פ"ט הגה י).

וראה בהגהת הרד"ל בפרד"א פ"כ אות ל שנוקט בפשיטות "דאיכא מעלה בטבילה בשילוח לענין טהרה ותשובה, ואפשר היינו מפני שמימיו מן המקדש המה יוצאים וכדאמרינן ביומא...". וצ"ע שביומא שאינו מבואר שזה קשור בשילוח, אל לפי המקור במדרש כלים מבואר כך להדיא, עכ"פ יתכן שרבינו התכוון לרד"ל.

אגריפס הרחיב השילוח?

בשיחה הנ"ל אומר הרבי שבגמרא עירובין איתא שהמלך אגריפס רצה להרחיב מימי השילוח שהי' מקלח כאיסר - "ציוה המלך והרחיבהו כדי שיתרבה מימיו ונתמעטו". וצ"ע שבגמרא לא נאמר אגריפס. וכנראה שזהו חידושו של רבינו כי אגריפס הי מלך האחרון שלפני החורבן, כמבואר בכ"מ (ראה רש"י סוטה מא, א "והוא שנחרב הבית מקדש בימיו". ורוב הסיפורים על מלך בזמן התנאים עליו קאי כמבואר בפסחים סד, א לגבי מניית האוכלוסין בקרבן פסח, וביומא לא, ב ששבח המכריז בבית המקדש שקולו הגיע עד יריחו, ובסוטה שם לגבי קריאת הקהל, ובמשנה ביכורים לגבי כיבוד מביאי ביכורים ועוד ועוד). ולכן המלך סתם בה"א הידיעה עליו כוונתו.

ולהעיר שענין זה מבואר גם בתוספתא בערכין פ"ב ה"ב (והגירסא שם כבירושלמי סוכה שציין אליו הריש"ק, בלי "המלך") ובפירוש 'חסדי דוד' על התוספתא כאן מעיר על גירסת הגמרא שיתכן שהמלך הכוונה היא או להורדוס או למונבז, ונראה בסיבת הדבר (ואינו כעת תח"י לברר אם נימק כךבהדיא) שנקט שני אלו, כי הורדוס עסק בבבנין המקדש כמבואר בתחילת בבא בתרא, ומונבז תיקן כלי המקדש כמבואר ביומא לז, א "מונבז המלך הי' עושה כל ידות הכלים של יהו"כ של זהב". אך כנראה הרבי סבור שסתם המלך אגריפס הוא.

ומעניין לציין לדברי אחד הראשונים שנוקט שכל אירוע זה הי' לפני המלכת שלמה! והוא בספר ערוגת הבושם לרבינו רבי אברהם תלמיד הרוקח ח"ב ע' 144 "הנה מי שילוח נבחרו [בזמן שלמה כפי שמביא לפני כן מהפסוקים] משאר מים לטבילה כן גם למשיחת מלכים. וטעמא דמילתא כי בשילוח נעשה נס דאמ' בערכין ובתוספתא שילוח דהי' מוציא מים בכאיסר ... הרחיבוהו ונתמעטו מימיו סתמוהו וחזר לתחילתו, ואפשר שבעבור זה נבחר לטבילה ולמשיחה שיעשה נס לטובל בו ולנמשח עליו". וא"כ קרה זה לפני זמן שלמה שאצלו מסופר שמשחו על יד מעיין הגיחון הוא השילוח (וא"כ המלך שהרחיבוהו הי' שאול או דוד).

ובדבריו מיושב שאלת הרד"ל, למה טבלו דוקא במעין זה, שהבאנו בהערה הקודמת. אך פשטות הסוגיא מורה שהי' אחרי בית ראשון, וצ"ע.

שירת המלאכים בלילה ההוא

עוד שאל היכן כתוב מה שמבואר בשיחה שבלילה ההוא התגלתה שירת המלכים, וזה פנימיות התורה וכו', - והוא גמרא מפורשת בסנהדרין צה, ב "ר' יצחק בן נפחא אמר אזניים גלה להם ושמעו שירה מפי חיות".

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות