בסוף מלאכי כתיב: זכרו תורת משה עבדי אשר ציותי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים. הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים וגו', וצריך להבין השייכות בין פסוק זה דהנה אנכי שולח לכם וגו' להפסוק שלפניו זכרו תורת משה עבדי וגו'?

וביאר בזה הגר"ח (חידושי הגרי"ז עה"ת מלאכי שם, קובץ מוריה שנה ג' גליון ח-ט, מובא בס' תורת חיים על תנ"ך ע' רל"ו, מאורי המועדים ח"ב ע' צד) דאיתא בגמ' (יומא ט,ב, סוטה מח,ב): "משמתו נביאים אחרונים חגי זכרי' ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל", וזהו מה שאמר הכתוב בסיום נבואתו של מלאכי כי מעתה תסתיים ותסתלק הנבואה מישראל ולא ישאר לנו אלא התורה ובא להזהיר על שמירתה וז"ש זכרו תורת משה עבדי וגו' הוא מזהיר אותנו כי מעתה עלינו לזכור כמ"ש בתורת משה כי בה כל סמכותנו ושעד ביאת הגואל אין לנו לקבל שום נבואה או נביא, וא"כ צ"ע כיון שנאמרה נבואה ע"י מלאכי דנסתלקה הנבואה מישראל איך תחזור שוב הנבואה לע"ל, והלא לא שייך עוד הך גזה"כ דאליו תשמעון שנצטוינו בזה להאמין לנביא שאומר שהוא נביא מה' (כמבואר ברמב"ם הל' יסודי התורה פ"ז ה"ז עיי"ש), אחרי שיש לנו נבואה מנביא מוחזק שנסתלקה נבואה מישראל, וע"ז באה התשובה בדברי הכתוב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו' שהרי הוא כבר נביא מוחזק מקודם ועל ידו תחזור הנבואה לישראל עכ"ד.

שיטת הרבי בענין נבואה בזמן הזה

אבל בלקו"ש חי"ד פ' שופטים ב' נתבאר דאף שאמרו משמתו נביאים האחרונים חגי וכו' נסתלקה רוה"ק מישראל, שמזה משמע לכאורה שא"א שיקום נביא בזה"ז, עכצ"ל דזה אינו דמפורש בכ"מ בדברי חז"ל שהיתה גם לאח"ז השראת רוה"ק, ועכצ"ל דמה שאמרו "נסתלקה" הכוונה שמני אז לא היתה מצויה כמקודם אבל לא שבטלה לגמרי, כלומר דמכיון שאין הנבואה שורה אלא במי שעלה והגיע לכו"כ מעלות גדולות אין בני אדם ראוים לנבואה, אבל לא שנפסק גילוי הנבואה באופן של גזר מלמעלה, ומדוייק בזה הלשון "נסתלקה" ולא "בטלה" או "פסקה" כהלשון בגמ' שם בנוגע לכמה דברים שבטלו, כי לא בטל ולא נפסק גילוי הנבואה אלא שנסתלק מלמטה כיון שאין בנ"א הראוי לקבלת הנבואה אבל באם יהי' בן אדם הראוי לקבלתה תשרה עליו רוה"ק ונבואה גם בזמן הזה, ומוכיח שם מכמה מקומות ששייך נבואה בזמן הזה, וכמ"ש הרמב"ם באגרת תימן שתחזור הנבואה לישראל בשנת ד' אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה, וממשיך שם בהאגרת אודות אחד שהי' קרוב לזמנו שניבא על כמה וכמה דברים וכולם נתקיימו, ועיי"ש בסעי' ד' דאם יבוא נביא ויצוה להקריב קרבן בבמה בזמן הזה פשוט שמצווים לשמוע אליו מצד הוראת שעה עיי"ש בארוכה, וכן הוא בלקו"ש חל"א תצוה א' בהערה 16 לגבי לבישת אפוד גם לפני ביאת משיח, כיון דגם לאחר הזמן שנסתלקה רוה"ק מישראל היו כמה הראוין לרוה"ק ונבואה וכו' עיי"ש. וראה שיחת ש"פ ויצא תשי"א סעי' י"א וש"פ שופטים תנש"א ס"ט ואילך. (וראה גם בקונטרס "ההאמין הרמב"ם שזכה לנבואה" שכתב עד"ז והביא מעוד כמה מקומות בספרי הרמב"ם ששייך נבואה בזמן הזה).

נמצא דשיטת הרבי בענין נבואה בזמן הזה הוא שלא כהגר"ח, דהגר"ח נראה שפי' "נסתלקה" שהוא מצד גזרה מלמעלה, ולכן לשיטתו לא שייך כלל נבואה בזמן הזה ולא שייך הציווי דאליו תשמעון, ולכן בעינן דוקא אליהו הנביא שהוא נביא מוחזק להחזיר נבואה לישראל בימות המשיח, משא"כ לפי הרבי ליכא שום גזרה מלמעלה שיש הפסק נבואה אלא דבפועל לא שכיח נבואה וכו', ולכן נתבאר ששייך נבואה גם בזמן הזה ושבמילא שייך החיוב דאליו תשמעון גם בזמן הזה.

למה נהרג בן כוזיבא

והנה הרמב"ם בפי"א מהל' מלכים ה"ג כתב דבן כוזיבא נהרג ע"י גוים, והראב"ד חולק דבסנהדרין צג,ב, איתא דמלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיח, א"ל במשיח כתיב דמורח ודאין נחזי אנן אי מורח ודאין כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו עיי"ש, הרי מבואר שם שנהרג ע"י ישראל, (ועי' כס"מ שתירץ דעת הרמב"ם) ועי' גם בשו"ת הרמב"ם פאר הדור סי' רכ"ה שכתב שם ג"כ שנהרג ע"י חכמי ישראל, והביא גמ' דסנהדרין הנ"ל על שאמר שהוא משיח והוא לא הי' מזרע דוד, ולכאורה צריך להבין דוכי משום שאמר על עצמו שהוא משיח נתחייב מיתה? ועי' ביד רמ"ה שם שכתב וז"ל: איכא למימר דכה"ג נביא שקר הוה, דהא משיח ברוה"ק הוא דמורח ודאין, ואיהו כיון דאמר דמשיח אנא ומורח אנא ודאין הו"ל נביא שקר ומיחייב קטלא עכ"ל, וראה בס' שערי גאולה סי' כ"ד.

ונראה בביאור דבריו שהרי כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ט ה"ב) שמלך המשיח יהי' נביא גדול קרוב למשה רבינו, וזהו"ע דמורח ודאין ע"י רוה"ק כדפי' הרמ"ה, וזהו מעצם גדרו של משיח, ולכן כשאמר בן כוזיבא על עצמו שהוא מלך המשיח ה"ז כמו שאמר על עצמו שהוא נביא וכיון שלא הי' כן הרי הוא כנביא שקר ולכן נתחייב מיתה, וכמ"ש הרמב"ם באגרת תימן (אות ד') וז"ל: ועוד האינך יודע שמי שאמר על עצמו שהוא נביא שאם נמצא נבואתו מוכחשת הוא חייב מיתה, לפי שסימן לעצמו המעלה הזאת, כמו שיומת המתנבא בשם ע"ז עכ"ל.

חיוב מיתה בנביא שקר

והמנחת חינוך (מצוה תקי"ז אות ד') כתב דלא שייך נביא שקר רק אם הולך בדרך נביא שראוי להאמין בו על נבואת האמת אם הוא משקר ה"ה נביא שקר, אבל אם בא איזה הדיוט ומתנבא הרי זה לשחוק וללעג ומי יאמין לו ואינו בכלל זה, ועי' ברמב"ם פ"ז מהל' יסודי התורה ה"ז שכתב תנאי הנביא שמחוייבים להאמין בו ואם הוא משקר הרי הוא נביא שקר, אבל אם אינו בגדר זה לא שייך כלל נביא שקר, וממשיך שכ"כ בס' משנת חסידים ואף שיש איסור לכל אדם לומר בשם הקב"ה ועובר בלאו, אך זה נראה ברור דאינו חייב מיתה דלא נקרא נביא שקר כלל כיון שאין ראוי להאמינו כלל עכ"ד, ובשוה"ג שם מביא שכ"כ בהעמק שאלה להנצי"ב דברים יח,כ, ודייק כן מלשון הרמב"ם פ"ט מיסודי התורה ה"ב, וכן משמע מהל' ע"ז פ"ה ה"ט ואכמ"ל.

ואי נימא כהגר"ח דמזמנם של חגי זכרי' ומלאכי נפסקה הנבואה לגמרי, והי' לזה נבואה ע"י נביא מוחזק וזהו כוונת הפסוק דהנה אנכי שולח וגו' שצריך דוקא אליהו הנביא שהוא נביא מוחזק להחזיר הנבואה מישראל, לכאורה אי אפשר לומר כהרמ"ה שנהרג מפני היותו נביא שקר, כיון שהי' ידוע דלא שייך אז נבואה כלל דעדיין לא בא אליהו הנביא ודומה למ"ש המנ"ח בהדיוט דכיון דאין מאמינים לו כלל אינו חייב מיתה? ועוד דלמה בדקוהו אם מורח ודאין הרי ודאי אין זה שייך? גם ברמב"ם באגרת תימן הנ"ל מבואר באומר על עצמו שהוא נביא והוא שקר, שיש ע"ז חיוב מיתה גם בזמן הזה עיי"ש, ולפי הגר"ח הלא צ"ל דבודאי לא שייך שם חיוב מיתה, ומוכח מכאן כשיטת הרבי ד"נסתלקה", אין הפי' שנסתלקה לגמרי בדרך גזרה, ושגם בזה"ז שייך ענין הנבואה, ולכן א"ש דברי הרמ"ה שנתחייב בן כוזיבא מיתה, וא"ש גם בהא דבדקוהו אם מורח ודאין.

ביאת משיח לפני אליהו

עוד יש להקשות לכאורה על הגר"ח, דהרי הרמב"ם כתב (הל' מלכים פי"ב ה"ב): יראה מפשוטם של דברי הנביאים שבתחלת ימות המשיח תהי' מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו וגו' וכו', ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבוא אליהו עיי"ש, ונתבאר בלקו"ש ח"ה ע' 419 ובס' שערי גאולה סי' י"ג דלפי פירוש הא' יום הגדול והנורא קאי על מלחמת גוג ומגוג, ושאליהו הנביא יבוא לאחרי ביאת משיח לפני מלחמת גוג ומגוג (ותירץ בזה מ"ש ברמב"ם הל נזיר פ"ד הי"א ששם קאי לפי דעה הא') ולפי דעה הב' יום הגדול והנורא קאי על יום הגאולה ונמצא שאליהו יבוא לפני ביאת משיח לבשר הגאולה עיי"ש, ועד"ז פי' בשו"ת חת"ס ח"ו סי' צ"ח, והחיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' צ"ח אות ב' ועוד.

גם ידוע ג"כ מ"ש בכרתי ופלתי יו"ד סי' ק"י סוף בית הספק (מובא בלקו"ש ח"ח ע' 323 ובכ"מ) דהא דאמרינן דההכרח שאליהו יבוא מקודם זה רק בגאולה של "בעתה" כשהכל מתנהג עפ"י סדר הקבוע, אבל בגאולה של "אחישנה" בזה אין תנאים לעיכובא ויכול לבוא משיח קודם אליהו עיי"ש.

ולפי דברי הגר"ח הנ"ל דחזרת נבואה לישראל אפשר רק ע"י אליהו הנביא קשה לפי דעה הא' דאליהו הנביא יבוא לאחרי ביאת המשיח, נמצא שעד ביאת אליהו אח"כ יחסר ח"ו בנבואת משיח שלא יהי' נאמן עדיין בנבואה ובהחיוב דאליו תשמעון? וכן כשיהי' באופן של "אחישנה" אפשר שלא יבוא אליהו מקודם כנ"ל, וקשה ג"כ כהנ"ל.

משא"כ לשיטת הרבי א"ש כיון דלעולם שייך ענין הנבואה ולא נסתלקה לעולם, ובמילא כשיודעים שהוא ראוי לנבואה וכו' חל מיד החיוב דאליו תשמעון וכו' (וראה אגרת תחיית המתים אות ו' דלא יצטרכו ממנו אות או מופת אחרי שיעדו בו הנביאים אשר התאמתה נבואתם).

אלא שבנוגע לדעה הא' הנ"ל שברמב"ם שנתבאר דסב"ל דמשיח בא לפני אליהו, ראה בס' שערי גאולה סי' י"א ובס' הדרנים על הרמב"ם וש"ס הדרן ה', ששם פירש הרבי דלכו"ע בא אליהו לפני ביאת משיח, אלא דפליגי בפעולותיו שהוא פועל אם הם חלק מהגאולה, או שהם פעולות בפ"ע שאינם שייכים להגאולה ע"ד פעולותיו שבזמן התנ"ך עיי"ש, (וראה הערות וביאורים גליון תת"א בתחילתו, וגליון תתי"ב ע' 16 מ"ש בזה הת' הנעלה והנפלא מנחם מענדל שי' רייצעס), דלפי זה יוצא דלכו"ע יבוא אליהו לפני משיח וכיון שהוא נביא מוחזק יחול החיוב דאליו תשמעון מיד בביאת משיח, ולא קשה מזה על הגר"ח, אבל אכתי קשה לפי הכו"פ שכתב דאם יהי' הגאולה באופן של אחישנה איך הכרח כלל שאליהו יבוא מקודם, אלא דבכ"מ הנ"ל הובאו דברי הגר"ח באופן אחר קצת עיי"ש.