בקונ' י"ט כסלו לחנוכה תשנ"ב מבואר באריכות (ועיי"ש), שלעתיד לבוא יהיה אופן הבירור בדרך מנוחה לגמרי, והיינו, שלא יהי' צורך לרדת אל התחתון ולבררו וכו', אלא העליון יהי' במקומו וכל אוה"ע יימשכו אליו מאליהם, "ונהרו אליו כל הגוים".

וכן מבואר בלקו"ש (חכ"ה שיחה ב לפ' תולדות), שלע"ל יהיו כל ישראל כמו יצחק אבינו, ולא ייצאו כלל מארץ ישראל, וההשפעה על הגויים תהי' עי"ז שהם יבואו אל ארץ ישראל, "ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו".

אבל, בהתוועדויות (ש"פ נח תשמ"ח - בלתי מוגה), מבאר - ע"פ דברי המדרש (יל"ש ישעי' רמז תקג) "באים בר"ח ושבת מסוף העולם" - "הטעם שגם אז יהיו בנ"י בכל העולם, עד שיצטרכו לבוא "מסוף העולם" (כלשון המדרש) - יש לומר, לפי שגם אז יצטרכו לפעול בעולם, ע"ד עבודת הבירורים וכו'".

וראה גם במענה כ"ק אדמו"ר (לקו"ש חכ"ה ע' 502): "...ואח"ז תיכף באה"ק ממש שיהיו כל יושבי' עלי', שגם אז יהיו שלוחים וכו' ובפרט אלה שתלמודם (דשליחות) בידם".

ויש להעיר מלקו"ש (חל"ה ע' 97), שמדייק בל' הרמב"ם בסוף הל' מלכים, שבספי"א אומר שמשיח "יתקן את העולם כולו", היינו, בדרך פעולה, ובספי"ב אינו מזכיר שמשיח יתעסק עם הגוים וכו', אלא בדרך ממילא - "לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד", - עיי"ש.

דזהו מתאים לשני הביאורים הנ"ל, האם יהי' אז "שליחות" או לא.

וע"פ המבואר בשיחת ש"פ לך לך תנש"א, שבספי"ב רומז הרמב"ם ע"ד תקופה השני' דימות המשיח, אפ"ל שב' ביאורים אלו תלויים בב' התקופות: מ"ש שגם אז יתעסקו עם הגוים בדרך פעולה, ויהיו ב"סוף העולם" - הוא בתקופה הא', ומ"ש שלא ייצאו מארץ ישראל והבירור יהי' בדרך ממילא - הוא בתקופה הב'.