בגליון הקודם העיר הרב ס.י. בענין ביטול מצות כלאים לעתיד לבוא, כיצד אין זה בסתירה לנצחיות התורה, וכתב לתרץ "בדוחק גדול", שמכיון שה"רצון האלקי" הוא רק שלא תהי' תערובת מינים באופן בלתי רצוי, ולעתיד לבוא תהי' התערובת באופן הרצוי, נמצא שלא נתבטל הרצון.

ולכאורה צע"ג בזה, שהרי לפי זה אפשר לומר כן כמעט על כל מצוה, למשל מצות זהירות מטומאה, שהרצון האלקי הוא זהירות מטומאה, אבל לעתיד לבוא יתבטל הענין כי לא תהי' טומאה, או הנחת תפילין שהרצון העליון הוא שיעבוד הלב והמוח ולעתיד לבוא יהי' השיעבוד באופן אחר, וכן לענין הקרבנות, אפשר לומר שרצוה"ע הוא שיהי' "קירוב הכוחות והחושים" ולעת"ל יהי' זה באופן אחר.

ובפשטות הרצון האלקי הוא לא רק על ה"תוכן" של כל מצוה, אלא גם ובעיקר על עצם מעשה המצוה בגשמיות, ואם כן מסתבר שלעתיד לבוא יישאר איסור כלאים (גם אם אין זו תערובת מינים באופן בלתי רצוי).