בלקו"ש חכ"ח עמ' 131 ואילך, מאריך כ"ק אדמו"ר לבאר את לשון הרמב"ם (ספ"ג מהל' פרה אדומה) בענין הפרה העשירית שיעשה מלך המשיח, שהרמב"ם מוסיף שם תפילה: "מהרה יגלה אכי"ר". ומבאר כ"ק אדמו"ר את השייכות דתפילה זו לספר 'הלכות הלכות', וכן מדוע הכניס הרמב"ם תפילה זו דוקא בהל' פרה אדומה. עיי"ש באריכות.

ויש להעיר, דהנה בהל' עבודת יום הכפורים פ"א ה"ז כתב הרמב"ם: "בימי בית שני צץ המינות בישראל ויצאו הצדוקין, מהרה יאבדו, שאינן מאמינין בתורה שבעל פה" - וגם כאן צ"ב, איך מתאים בספר הלכות להכניס תפילה זו ש"מהרה יאבדו"?!

והאמת, שע"פ ביאור כ"ק אדמו"ר שם, שהרמב"ם בא ללמדנו הלכה, שהצפיה לגאולה צ"ל עד כדי כך שכאשר מזכירים משיח אפילו בדרך אגב מעורר הדבר באופן ממילא תפלה - "בקשת צרכיו" - על התגלות המשיח, כן י"ל בנדו"ד, שהרמב"ם בא ללמדנו שיהודי צריך להסתכל על מציאות הצדוקים כדבר שלילי ומפריע לו, ועד שזה נכנס בתוך "צרכיו" ממש, כך שכאשר הוא מזכיר זאת אפילו בדרך אגב הוא מוסיף בדרך ממילא ומתפלל: "מהרה יאבדו"!

[אבל יש להעיר להשינוי כאן מבהל' פרה אדומה, ששם כתב "מהרה יגלה אמן כן יהי רצון", וכאן לא הוסיף סיומת זו של "אכי"ר"].

אלא שלכאו' צ"ב, וע"ד שמקשה בשיחה שם, מדוע הכניס תפילה זו לאיבוד הצדוקים דוקא כאן, בהל' עבודת יום הכפורים? והרי כבר לפנ"ז נזכרו כמה פעמים בהל' תמידין ומוספין - פ"ז הי"א, ופ"י ה"ח - אלא ששם לא נזכרו בתואר "צדוקים", אלא בכינויים אחרים. וצ"ע.

ואולי יש לבאר מה שהכניס הרמב"ם דוקא כאן, כי מרמז כאן לסיפור הגמרא בקשר לענין זה דיוה"כ, (יומא יט, ב), שהיה כה"ג צדוקי שעשה כשיטתם ולבסוף מת כו'. ולכן כאן דוקא רומז הרמב"ם, שכשם שהיה עם אותו צדוקי בנדו"ד, כן יהיה עם אלו שבשיטתו, ש"מהרה יאבדו".

ועצ"ע. ומסיימים בטוב.