רב ושליח כ"ק אדמו"ר - וועסט בלומפילד, מישיגן
בגליון תתלט (עמ' 64), דן הר"י שיחי' פעווזנער בנוגע לברכת שהחיינו על הולדת בן ובת.
והנראה לומר, דבהסידור (פרק יב סעיף ה') כותב אדה"ז בנוגע לשאר תשמישי אדם: "אפילו כלי כסף וזהב אין נוהגין לברך כלל לא בקנייתם ולא בתשמישם וכן עיקר, וכן בספרים". והנה באותו פרק מביא הדינים של שהחיינו בנוגע לבתים; בגדים; ולידת ילדים, ורק בשאר כלי תשמישי אדם כותב רבינו "שהמנהג שלא לברך עליהם וכן עיקר", א"כ מוכח שדעת רבינו הזקן שעל כל שאר דברים הנזכרים שם צריך לברך שהחיינו.
בגליון תת"מ העיר הרב משה אהרן צבי' שיחי' וויס, דבסדור ברה"נ של רבינו הזקן משמע ברור שחיוב ברכת שהחיינו על פרי חדש אינה תלוי' כל כך בתנאי שיהיה לאדם שמחת לבב כו', דהרי אדה"ז אינו מזכיר כאן התנאי שיהיה שמחת לבב אלא כותב "הרואה פרי חדש", ואם אינו נהנה בראייתו מברך כשאוכלו".
והנה, בלוח ברכת הנהנין (פרק י"א), מקדים רבינו הזקן וכותב "שמחת לבב הבאה לאדם מטובת הלב לפרקים מועטים חייב לברך עליהם", וממשיך ומביא הדברים שתלוים בשמחת הלב והדבר הראשון שהוא מביא הוא הדין של ראיית ואכילת פרי חדש - א"כ מדבריו ב'לוח' מוכח, שראיית או אכילת פרי חדש תלוי בשמחת הלב.
ובמקום לומר שיש מחלוקת בדברי רבינו הזקן בין דבריו בהלוח לדבריו בהסידור, יותר מסתבר לומר שבוודאי ברכת שהחיינו בכל מקום הוא משום הענין של שמחת הלב. והנה, יש דברים שבדרך כלל מעוררים אצל האדם שמחת הלב, וע"כ קבעו חז"ל לברך שהחיינו אף במקום שאין שמחת הלב מדברי השו"ע (בסי' שכ"ה) מוכח, שבכל מקום שאדם אוכל פרי חדש מברכין שהחיינו, והטעם לזה שחז"ל שיערו שע"פ רוב יש להאדם שמחת הלב כשאוכל פרי חדש וע"כ חייבוהו לברך ברכת שהחיינו. וכמו"כ י"ל שגם בברכת המצות מזמן לזמן, ובברכת שהחיינו על י"ט, הטילו חכמים עליו לומר שהחיינו כדי לעוררו לשמח בשמחת המצוה או שמחת היום, אבל בבגדים או שאר כלי תשמישי אדם שאין להאדם שמחה בכל בגד ובגד או בכל כלי וכלי לא הטילו עליו חיוב לברך על כל בגד ובגד, וע"כ אינו יכול לברך כי אם על בגד חשוב, עיין שו"ע רכ"ג סעיף ו'.
והנה הא דכותב אדה"ז שהוא מנהג נכון שלא לברך שהחיינו על שאר תשמישי אדם, עיין במראה מקומות החדשות ס"ק י"ב שמציין לתוס' סוכה (מו, א) ד"ה העושה בשם רב שרירא גאון שכותב: " שאין מברכין שהחיינו כי אם בענין הבא מזמן לזמן".
אבל א"א לומר שזהו המקור לדעת רבינו כיון שאדה"ז מביא הדין של שהחיינו בבגדים חשובים ואינו מביא שום מנהג שלא לומר שהחיינו על בגדים חשובים.
והנראה לומר, דרבינו סובר שאם אין לו שמחה בקניית דבר חדש אז הוי ברכה לבטלה, וכיון שזה תלוי בהרגש האדם ע"כ סובר רבינו שמה שנהגו שלא לברך על שום דבר חדש (שאינו בגד) מנהג טוב הוא כדי שלא לבא למכשול של ברכה לבטלה. אבל מלשון רבינו מוכח שלא היה מנהג זה בבגדים חשובים, ולכאורה הטעם בזה כיון שמצינו חשיבות מיוחדת בבגדים, וכי הא דר"י קרי למאני' – מכבדותי' (שבת קי"ג ע"א), ז.א. שבגדים חשובים נותנים להאדם שמחה מיוחדת מכיון שהוא מתכבד בו, וכמו"כ בקניית בית ובלידת הבן כיון שבדרך כלל הם אינם באים אלא לפרקים מועטים ע"כ לא היה מנהג שלא לומר שהחיינו בהם, משא"כ בקניית דברים אחרים שהם שכיחים. וע"כ הרבה פעמים קניית דבר חדש אינה מביאה שמחה ע"כ נהגו שלא לומר על שום כלי שהחיינו כדי שלא יכשל שום אדם בברכה לבטלה.
Download PDF