בגליון האחרון הקשה הת' ממ"ר מענין בשר בחלב לעת"ל כיצד אפ"ל שבטל איסורו לעת"ל (ע"פ המבואר בלקו"ש חכ"ט עמ' 128 - לדעת הבחיי) והרי "הלכות תורה שבע"פ אינם בטלים לעולם", ותירץ ע"פ המבואר בהדרן דשנת תנש"א שאין הכוונה שבפועל יתבטלו דיני בשר בחלב אלא שיתבטלו רק מלהיות איסור פרטי בעל ציור ותוכן מיוחד. עיי"ש.

והנה ראשית, יש לחזק הקושיא מהשיחה בחכ"ט (שם) דלפי הנראה מהשיחה הנה כל דיני כלאים יתבטלו לעת"ל שאז יהי' העולם - עולם של קדושה, שיראו את המציאות האמיתית של כל דבר שאי"ז הגשם והחומר אלא הדבר ה', ולכן על אף שמצד הגשם והחומר נוצרה כאן מציאות חדשה כתוצאה מתערובת אסורה (כלאים, בשר בחלב) הנה מצד זה שאז יראו שהמציאות האמיתית של כל דבר הוא "וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר" שהערבוב הוא רק מצד "כוחות העליונים", נמצא שאי"ז ערבוב שענינו פירוד ומחלוקת, דמכיון שאז יהיה עולם של קדושה יהיה הערבוב דחסד וגבורה ענין הכי נעלה של שלום ואחדות.

א"כ נראה מכ"ז שהלכות ואיסורי כלאים יתבטלו לעת"ל כיון שכל סיבת האיסור תתבטל (ולהעיר שבהשיחה נשאר בצ"ע אם לעת"ל אכן יהיה איסור בכלאים - שם הערה 65).

ושנית - יש להקשות על מה שתירץ הנ"ל דא"כ: א) מהו החידוש דווקא גבי בשר בחלב, שדווקא גבי בשר בחלב יתבטל האיסור, והרי כל המצוות יתבטלו מלהיות איסור פרטי בעל ציור ותוכן מיוחד.

ב) אם זהו הפשט בביטול איסור בשר בחלב הול"ל זה מפורש בהשיחה בחכ"ט במקום להאריך בטעם שסוכ"ס לא זהו הטעם.

ג) מהשיחה מובן בפשטות שלעת"ל איסור בשר בחלב יתבטל כפשוטו ממש והיינו שיהי' מותר לאכול בשר בחלב (ע"ד מה שמצאנו גבי המלאכים שבקרו אצל אברהם - שאכלו בשר בחלב).

ואוי"ל בדא"פ, ובדוחק, דהרי כל הטעם לזה שהלכות תורה שבע"פ אינם בטלים לעת"ל הוא כי התורה היא נצחית, והטעם לנצחיות שבמצוות התורה מבאר הרבי (בקונטרס "הלכות של תורה שבע"פ שאינם בטלים לעולם" - אות ג') "הוא, להיותן רצונו של הקב"ה, היינו, שהרצון דמצוות אינו בשביל מטרה ותכלית אחרת, לברר ולזכך את האדם והעולם שיהיו בשלימות [שאז יש מקום לומר שכשאדם והעולם מתעלים לדרגא נעלית יותר יצטרכו מצוות אחרות, או שלא יצטרכו למצוות כלל], אלא רצון מצד עצמו, שלכן, אין בו שינוי, גירעון או הוספה" עכ"ל.

ועפ"ז אוי"ל דהרצון במצוות כלאים ובשר בחלב היה שלא יהיה העירוב וחיבור של שני דברים באופן שיצא מזה ענין של פירוד ומחלוקת, או ערבוב שענינו לבטל את כל אחד מהמתערבים וליצור מציאות חדשה (בכלאי קרקע ובהמה - ע"י הערבוב מתבטל החילוק בין המינים בתולדה - ע"י שנעשה מציאות חדשה. בכלאי בגדים - על אף שכל אחד נשאר מציאות לעצמו אבל מצד "כוחות העליונים" נעשה ענין של פירוד ומחלוקת ועד"ז בבשר בחלב כמבואר שם, עיי"ש).

וממילא לפי"ז האיסור כלאים ובשר בחלב לפי איך שהוא בא לידי ביטוי כאן בעולם הגשמי הוא רק תוצאה של רצון זה. וממילא הא דלעתיד יתבטל איסור כלאים ובשר בחלב אי"ז תוספת, שינוי, או גרעון בהרצון של הקב"ה, אלא זהו רק בהתוצאה, אבל הרצון נשאר, דהיינו, זה שלעת"ל יהיה אפשר לאכול בשר בחלב ולערב כלאים זהו לא מצד שהלכות תורה שבע"פ בטילות, אלא אותה הלכה - רצון הקב"ה, שלא יהיה ערבוב באופן האסור (כנ"ל, שיוצר מציאות חדשה המבטלת את שני המינים המתערבים, או שמביאה ענין של פירוד ומחלוקת בכוחות העליונים) לא תסתור כלל לזה שלעת"ל יאכלו בשר בחלב, כיון שתערובת בשר בחלב לעת"ל על אף שנוצר בתערובת זו מציאות חדשה, מכל מקום אז כולם יראו שאין הגשם והחומר של הבשר בחלב - מציאות אמיתית, אלא המציאות האמיתית היא "הדבר ה'" - כוחות העליונים, ומצד כוחות העליונים אין זה ערבוב שיש בו ענין של פירוד ומחלוקת כיון שאז יהיה עולם של קדושה, ועירוב של כוחות העליונים (חסד וגבורה) בקדושה הוא ענין הכי נעלה של שלום ואחדות (כבלקו"ש חכ"ט עמ' 129), ועד"ז הוא גבי כלאים (אלא שכנ"ל, בתחילת ההערה, שלגבי כלאים נשאר הרבי בצ"ע אם איסור זה יהי' מותר לעת"ל כבשר בחלב, שם בהערה 65). ודוחק. ועצ"ע.