בגליון תשפד ביארתי בדא"פ כיצד יתבטל איסור בשר בחלב לעת"ל - דאי"ז סותר מזה שהלכות של תורה לא יתבטלו לעת"ל כיון שרצון ה' לשלול תערובת של כלאים ובשו"ח הוא דווקא כשזה תערובת שלילית שיוצר ענין של פירוד ומחלוקת, ורצון זה הוא נצחי וישאר גם לעת"ל, אלא שלעת"ל כיון שתערובת כלאיים ובשו"ח זה תערובת חיובית שיוצרת ענין של שלום ואחדות - אי"ז היפך רצון ה'.

והעירו בזה בגליון האחרון הר' מרקוביץ והת' אפ"א, ובעז"ה נשיב בזה עכשיו, על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון.

א. הנה הרב מ. מרקוביץ הקשה דאם הפשט באיסור בשו"ח הוא הרצון האלקי שלא יהיה תערובת שלילית א"כ יל"כ לגבי מצות נוספות, והביא דוגמא כזהירות מטומאה או הנחת תפילין וכן לענין הקרבנות.

הנה לגבי זהירות מטומאה, באמת לעת"ל בתקופה הב' (שבה עסקינן) "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ" ואז לא תהי' אפשרות לקיים מצוות השייכות לטומאה וטהרה, ואי"ז סותר ל"הלכות של תורה אינם בטלים לעולם" - כיון שהלכות אלו הם רק למצב ששייך טומאה, דנידה צריכה לספור שבעה כשנטמאה, אבל כשלא שייך טומאה אינה צריכה לספור, אבל ההלכות הם נצחיים וברגע שתהי' אפשרות לקיימם יהיו חייבים בקיומם. וע"ד מצוות מחיית עמלק בזמנינו, דאין הפשט שלא קיימת מצוה זו יותר, אלא היא קיימת רק איננו מחוייבים בה כיון שאין את האפשריות לקיימה ועד"ז בנוגע לטומאה כנ"ל.

לגבי תפילין לא הבנתי מה הקשה והרי גם לעת"ל ישאר מצוות תפילין עם התוכן של שעבוד המוח והלב אלא שיהיה זה באופן נעלה יותר, וכמו"כ הוא גם לענין הקרבנות שיהיו לעת"ל באופן נעלה יותר.

וביותר קשה ע"מ שממשיך "שבפשטות הרצון האלקי הוא לא רק על התוכן אלא גם ובעיקר על עצם מעשה המצוות בגשמיות וא"כ מסתבר שלעת"ל יישאר איסור כלאיים (גם אם אין זו תערובת מינים באופן בלתי רצוי)". ע"כ דבריו.

ומה אעשה שבלקו"ש חכ"ט עמ' 128-9 סותר מפורש את מסקנתו שמסביר שלעת"ל יהיה מותר לאכול ממש בשו"ח כיון שיראו שמציאותו האמיתית אינו גשם וחומר אלא הדבר ה', שמצד הדבר ה' אין כאן תערובת שלילית, ולכן יהיה מותר לעת"ל לאכול בשו"ח ממש.

ועולה מזה דכשהתוכן והטעם של האיסור לא קיימים בתערובת בשו"ח - התערובת תהי' מותרת. ממילא אין איסור לערבם.

והפלא עליו גובר שבעתיים במה שמסיק ש"א"כ מסתבר שלעת"ל יישאר איסור בכלאיים (גם אם אין זו תערובת מינים באופן בלתי רצוי)".

ובטח לא ראה הערה 65 בשיחה הנ"ל, וז"ל "ולכאורה עפ"ז צ"ל שגם כלאי בגדים יהיה מותר לעת"ל, וצ"ע" - אלא שלהנ"ל אי"ז צ"ע כי אם פשוט לו שאיסור כלאים יהיה גם לעת"ל, ומסקנה זו עולה לו מזה שאא"ל שהרצון האלקי הוא על התוכן של כל מצוה (וממילא איך שהוא בא לידי ביטוי בגשמיות) ז.א. שס"ל שגם בשו"ח יהיה אסור לעת"ל, אלא שלפי"ז כיצד יבאר את השיחה הנ"ל, (ואולי י"ל שכוונתו במ"ש "שלעת"ל יישאר איסור בכלאיים" זהו רק לגבי כלאי בהמה, שבאמת לעת"ל תערובתם תהיה אסורה, אלא שסותר א"ע בחצאי עיגול במ"ש "גם אם אין זו תערובת מינים באופן בלתי רצוי" - דמה התכוין בזה והרי כלאי בהמה תערובתם לא רצויה גם לעת"ל, כיון שהבורא ברא כל בע"ח למינהו, וע"י תערובתם תצא מין חדש שזהו שלילי אף לעת"ל). ע"כ.

אלא ששוב אדגיש, דמ"ש בגליון תשפד אינו אלא בדא"פ ובדוחק גדול.

ב. לאחר השגתו של הרב מ"מ, הובאה השגתו של הת' אפ"א שכתב א) שע"פ דברי בגליון תשפד, מוכרח לומר שהטבע הגשמי של בשו"ח ישתנה. ראשית, לא הבנתי כוונתו, האם כוונתו דבשר יפסיק להיות בשר וחלב יפסיק להיות חלב, א"כ הרי אי"ז בשו"ח.

וגם, לו יצוייר ששייך שישתנה גשמיות הבשו"ח, מה ההכרח לומר כן והרי כבר היה לעולמים שכלאים יהיו מותרים על אף שהגשמיות לא השתנה כמו בביהמ"ק, וציצית, וכן בבשו"ח גבי המלאכים שאכלו אצל אברהם.

ב) במה שכתב שמוכרח לומר שרצון העצמות מתייחס רק למעשה המצוות בגשמיות דווקא, ואילו הענין שערבוב בשו"ח הוא שני כוחות מחולקים באופן של פירוד, אינו אלא טעם המצוה ע"פ רוחניות הענינים.

קשה, מנין לו שרצון העצמות אינו כלל על הטעם, והרי בפשטות הטעם וקיום המצוה בגשמיות - הא בהא תליא, כיון שסוכ"ס האיסור שלא לעשות כן בגשמיות - משתלשל מהענין הרוחני שבזה, וודאי שכשאין את הטעם, המקור לאיסור, לא קיים למטה האיסור בגשמיות המעשה בפו"מ, ומה שראה בחסידות בארוכה שהכוונה הוא בקיום המצוה בגשמיות דווקא, אין הכוונה בזה לשלול התלות של זה בטעם הרוחני, אלא הפי' בזה שאת המצוות צריך לקיים בגשמיות כפשוטו בפו"מ, ולא די לקיימם "ברוחניות הענינים" ע"י כוונות או פעולות שונות, שלא ע"פ ההלכה. אבל ודאי שכשאין את המקור ברוחניות אין בעיה בגשמיות.

ומה שהטעים את דבריו בהענין ד"דבר ה' זו הלכה", י"ל דההיתר של תערובת שאינה שלילית מובאת במפורש בהלכה, וכמו שנפסק להלכה גבי כלאי בגדים שבדבר של מצוה מותר לערב כלאיים (רמב"ם פ"י מהלכות כלאים הל"ב),

וכפי שנתבאר באריכות בליקוט של ש"פ תצא חכ"ט כיצד נלמד מכלאי בגדים לשאר תערובות, עיי"ש באריכות ואכמ"ל בזה. וכפי שכבר ראינו גבי המלאכים שבקרו אצל אברהם ואכלו בשו"ח דוודאי זה לא נגד להלכה, כמבואר שם (ובהערה 61).

ג) במה שמסביר כיצד יתבטל איסור בשו"ח לעת"ל - שמכיון שלעת"ל יתבטל העולם מלהיות מציאות בעל התחלקות פרטים א"כ מובן שבשו"ח שזהו איסור שתלוי בהתחלקות פרטים במציאות העולם (בשר, חלב) - יתבטל. דהיינו, שאיסור בשו"ח יתבטל מלהיות איסור שגדרו התערבות בשר וחלב, אלא כל קיומו בפועל יהיה מצד רצונו ית' שהוא רצון עצמי ונצחי. ולא הבנתי מ"ש א) דגם לפי דבריו, סוכ"ס, כיצד יוגדר בפועל, לעת"ל, איסור בשו"ח שיתקיים מצד רצונו בלבד (?), והרי יוצא לפי דבריו, שקיום רצונו ית' שלא לערב בשר וחלב לא יוכל להתבטאות לעת"ל בפו"מ כיון שלא יהיה מציאות של התחלקות פרטים במציאות העולם. ב) מה התכוין במ"ש שלא יהיה עוד התחלקות פרטים בעולם, והאם לעת"ל יהיו כל הדברים חפץ אחד?, והרי ברור שגם לעת"ל יהיה מציאות של בשר ומציאות של חלב, אלא שמציאות זו תגלה דבר אחד, שכל המציאות היא בשביל התורה (כמבואר בההדרן דשנת תנש"א), ואם לא תהיה התחלקות פרטים כיצד יוכל העולם לבטא את זה שכל מציאותו אינו לעצמו כי אם בשביל התורה. ובטח יבאר דבריו.

וא"כ, לאחר כל הנ"ל, לא נשאר כי אם להשאר בינתיים עם המבואר בגליון תשפד, שרצון ה' לא השתנה, כיון שהוא שולל דוקא תערובת שלילית של בשו"ח - שיוצר ענין של פירוד ומחלוקת, אבל לעת"ל שתערובת בשו"ח לא תהיה שלילית ואדרבה, עירוב זה הוא ענין של שלום ואחדות - אי"ז היפך הרצון. (וכנ"ל, שזה בדא"פ ובדוחק).