בגליון הקודם (ע' 19) כתב הרב ח.א.ח.: "בקשר להויכוח בין הרח"ר לבין שאר הכותבים בנוגע לבר כוכבא, יש לציין ג"כ לספר צפנת פענח לבעל התולדות (מד, ב) שכותב על דברי הגמ' הידועים (ב"ק מא, ב) רבי שמעון דרש כל אתין שבתורה כו' עד שבא רבי עקיבא ולימד לרבות תלמידי חכמים, וז"ל: "או יש לומר בימי רבי עקיבא שיצא תקלה כמו בדור הרע של ש"צ וכו', לכן הוצרך רבי עקיבא לפרסם להסיר שמץ ודופי מהטובים..ואמר לרבות תלמידי חכמים דייקא".

ומסיק לפ"ז: "ולפום ריהטא הכוונה למאורעות בר כוכבא שהיה בזמן רבי עקיבא, ומדמה את תופעת בר כוכבא לש"צ שהטעה ותעה אלפים ורבבות מהדת, ולכאורה יש להביא מכאן ראיה ברורה למהלכו של הרח"ר".

וממשיך בהערה שם: "ובאמת הר"ר נחום גרינוואלד שי' הקשה על זה בקובץ 'אור ישראל'" גליון יג (תשרי תשנ"ט) דלא מצינו שבר כוכבא הדיח מישהו מהדת, ואיך מדמה אותו הצפנת פענח לש"צ, ואפילו לשיטת הבבלי (סנהדרין צג, ב) שחז"ל קטלוהו, עדיין לא שמענו שגרם לחורבן רוחני כש"צ, אך כאמור לפי דברי הרח"ר הכל מובן". עכ"ל.

ואין זה נכון כלל, כי רבנו בעל התולדות זי"ע מדייק מאד בלשונו הזהב ואומר "שיצא תקלה", והיינו שבזה דוקא הוא הדמיון של תופעת בן כוזיבא לש"צ ימ"ש, שהתאכזבו בהציפיות שציפו שהם משיח והתברר אח"כ "שאינו", ולא בא לומר כאן שהדמיון ביניהם הוא באופן פעולתם; כי באמת ש"צ היה שקר וטעות מתחילתו, משא"כ גבי בן כוזיבא המלך, תחילתו היה עפ"י התורה ממש שהיה באמת בגדר "תחלת בחזקת משיח", ורע"ק וכל חכמי דורו וכל העם סברו שהוא "באמת בחזקת משיח", אלא שאח"כ בן כוזיבא קלקל בעצמו במעשים (ע"ד יוחנן כהן גדול ששימש פ' שנה ואח"כ נעשה צדוקי).

ובאמת התקלה שיצאה אצל בן כוזיבא הוא חמורה בהרבה מאשר אצל ש"צ, כי האמונה שבן כוזיבא הוא (בחזקת) משיח, היתה ע"פ תורה, ותמכו בו (בצדק) רע"ק וכל חכמי דורו וכו', רק שהוא אכזב את כולם במעשיו הרעים שקלקל, משא"כ ש"צ מתחלתו לא כולם הלכו עמו, וגדולי ישראל אמיתיים באמת מתחילתו זעקו שהוא שקר ורמאי, א"כ האכזבה אצל בן כוזיבא היה באין ערוך חמור וקשה יותר מאשר אצל ש"צ שרק חלק מהעם הלכו עמו, וגדולי ישראל האמיתיים התרו עליו כבר בתחילתו, והך דרע"ק שסבר שהוא בחזקת משיח, לא היה ח"ו מעיקרא שום טעות כלל, אלא שיצא תקלה על ידו בשוגג ובאונס, ע"ד אצל אהרן הכהן גבי חטא העגל ש"אמר להם פרקו נזמי הזהב, אמר להם אני כהן אני אעשה אותו ומקריב לפניו, והוא לא נתעסק אלא לעכבן עד שיבא משה וכו'" (שמות רבה לז, ב). ועי' רש"י (תשא לב, ה): "בלבו היה לשמים, בטוח היה שיבא משה ויעבדו את המקום". ובשמו"ר שם: "א"ל הקב"ה, משה יודע אני כוונתו של אהרן היאך היתה לטובה, משל וכו'". - משא"כ אצל רע"ק התקלה יצא ממש באונס, כיון שבן כוזיבא היה בתחילתו באמת בחזקת משיח ולא טעה כלל.

והנה לפי מ"ש בצפנת פענח: "לכן הוצרך רבי עקיבא לפרסם להסיר שמץ ודופי מהטובים..ואמר לרבות תלמידי חכמים דייקא", מוכח שרע"ק בעצם לא טעה כלל אלא שרק "יצא (אח"כ) תקלה" באשמתו של בן כוזיבא בלבד כנ"ל, ע"ד יוחנן כה"ג הנ"ל. ואדרבה, לפי הסברו של הרב ח. ר. שרע"ק טעה והטעה מעיקרא בענין בן כוזיבא את כולם, אינו מובן כלל איזה "להסיר שמץ ודופי מהטובים" יש כאן? אדרבה יש כאן שמץ ודופי ח"ו על הטעות הנוראה וכו', אלא אדרבה דוקא מדברי בעל התולדות זי"ע מוכרח שרבי עקיבא לא טעה כלל, אלא שרק "יצא תקלה" (שלא באשמתו) בלבד ע"ד הך דאהרן הכהן גבי חטא העגל הנ"ל, והדמיון לש"צ הוא רק בזה שבשניהם היה אכזבה בענין המשיח, ואדרבה, גבי בן כוזיבא היה אכזבה גדולה יותר כנ"ל, וא"ש ולק"מ.

ולפ"ז מיושב היטב גם קושיית הרב נ. ג. הנ"ל על הצפנת פענח, כי הדמיון בין בן כוזיבא לש"ץ הוא שבשניהם "יצא תקלה" שהתברר אח"כ שאינם משיח, אבל לגבי פעולתם אין הדמיון, וא"ש.