בלקו"ש ש"פ ויגש ה'תשנ"א (נדפס בס' "ימות המשיח" [צא"ח אה"ק] סימן ט"ו) מביא כ"ק אדמו"ר דברי הגמ' בסנהדרין צ"ח סע"ב: אמר רב יהודה אמר רב עתיד הקב"ה להעמיד להם דוד אחר [שעתיד למלוך עליהם, רש"י] שנאמר ועבדו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם. הקים לא נאמר אלא אקים. א"ל רב פפא לאביי והכתיב ודוד עבדי נשיא להם לעולם (ומשני) כגון קיסר ופלגי קיסר ~ מלך ושני לו, כן דוד החדש מלך כדכתיב ודוד מלכם אשר אקים, ודוד המלך שני לו כדכתיב נשיא להם ולא כתוב מלך.

ובהערה 6 מבאר כ"ק אדמו"ר: ולכאורה עכצ"ל שאין דוד המלך בעצמו מלך המשיח שיהיה "נשיא להם לעולם", שהרי תחילת פעולת מלך המשיח תהיה קודם הגאולה, כמבואר ברמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"ד) (ובודאי קודם תחיית המתים גם צדיקים הקמים מיד, כמחז"ל (יומא ה' ב') משה ואהרן ~ עמנו).

והנה הערה זו שמעתי מפרשים בכמה אופנים:

א) מכיון שתחלת פעולת המשיח צ"ל קודם ביאת המשיח, ודוד המלך אחרי כל מה שפעל בחייו, אינו עדיין בחזקת שהוא משיח, א"כ אין לומר שדוד המלך בעצמו מלך המשיח, כי חסר לו כמה ענינים כדי שיהיה בחזקת שהוא משיח, ואת"ל שדוד המלך יקום בתקופה הראשונה וישלים ~ פעולותיו כו', ע"ז מבאר כ"ק אדמו"ר דהעבודה צ"ל גם לפני התחיה דצדיקים הקמים מיד.

אבל ע"ז יש להקשות כמה שאלות:

(א) עצם הדבר לומר שדוד המלך לא היה בחזקת משיח מופרך, הן מצד הסברא והן מצד הקרא, דמצד הסברא ודאי אם היו בני דורו של דוד המלך ראויים לביאת המשיח היה דוד המלך המשיח שבדורו ואפי' חזקיהו (מזרע דוד) בקש הקב"ה לעשותו משיח (ועד שי"מ (פתח עינים להחיד"א סנהדרין צ"ד ע"א (ועיי"ש בסוף דבריו, וחזקיה יהיה משיח)) דהחסרון היה מצד דורו ולא מצדו) ואפי' על בר כוכבא מבאר כ"ק אדמו"ר ע' בספר הנ"ל סימן כ"ד דממה שר"ע חשבו למשיח היה צריך להיות אצלו כל סימני המשיח ולכן אומר הרמב"ם שממנו ניתן ללמוד כיצד יהיו הדברים אצל המשיח (עי' שיחת אחש"פ תשכ"ט) ועד שמלך המשיח עצמו צ"ל מזרע דוד.

(ב) הרמב"ם בפי"א מהל' מלכים ה"א כתב, וז"ל: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיק מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה . . אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים: במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל באחרונה ושם הוא אומר: "אראנו ולא עתה" זה דוד, "אשורנו ולא קרוב" זה מה"מ, "דרך כוכב מיעקב" זה דוד, "וקם שבט מישראל" זה מה"מ, "ומחץ פאתי מואב" זה דוד . . "וקרקר כל בני שת" זה מה"מ . . "והיה אדום . ." זה דוד, "והיה ירשה . ." זה מה"מ.

ולכאורה מהרמב"ם כאן משמע בבירור שגם דוד המלך היה (מלך) המשיח (משיח הראשון) וצריך קצת עיון, כי אולי זהו לאו דוקא, אלא שרוצה להביא דוגמא לענין של ביאת המשיח שכבר היה כעין זה בעבר.

אך הנה ידוע מ"ש כ"ק אדמו"ר בלקו"ש (חי"ח, בלק ב') שכל הסימנים שכותב הרמב"ם, אינם סתם סימנים, אלא דברים הבאים כתוצאה מענינו של מלך המשיח ומה שיפעול בעולם, ולכן הוצרך הרמב"ם להביא גם פירוש הפסוקים על דוד המלך כי מפרשת בלעם רואים שכל עניני משיח האחרון הוא השלמת ענינו של משיח הראשון, ולכן כל הסימנים של משיח נלמדים ממה שראינו אצל דוד המלך. ובהמשך השיחה מבאר כ"ק אדמו"ר איך שכל סימן וסימן מרומז בהפסוקים דפרשת בלעם. [ועיי"ש הערה 52].

ומכל הנ"ל משמע בבירור דאין מקום לומר שמצד חסרון הסימנים אין דוד המלך בעצמו מלך המשיח.

ב) עוד י"מ מדברי הרמב"ם בפי"א משמע שמשיח צ"ל דוקא מן החיים, שאחרי שעמד מלך, הוגה בתורה כו' ויכוף כו' יעשה ויצליח ויבנה מקדש במקומו בלי שום הפסק בנתיים וכמו שממשיך הרמב"ם בסוף ההלכה ואם וכו'.

אך גם פירוש זה אינו עולה יפה מכמה סיבות:

(א) לפי"ז הרי העיקר חסר מן הספר, דהול"ל שהטעם הוא כי משיח צ"ל מן החיים, נמצא אתנו וכו' ודוד נסתלק מאתנו כבר אלפי שנים ואין לומר ~ שהוא הוא שהבטיחה עליו תורה ע"פ פסק הרמב"ם. ומההערה משמע שמזה אין ראיה [ובפשטות זה ע"פ השד"ח הידוע (פאת השדה מערכת האל"ף כלל ע') שישנה אפשרות שמשיח בא מן החיים עי"ש ואכ"מ].

(ב) מדברי כ"ק אדמו"ר: תחלת פעולת מלך המשיח תהיה קודם הגאולה משמע, שהחסרון כאן הוא מצד הסימנים של חזקת משיח שהם כמו תחלה לגבי סימני משיח ודאי, וכ"מ ממ"ש "גם דצדיקים הקמים מיד" שמזה משמע שאם מלך המשיח יכול להתגלות עם הצדיקים הקמים מיד אין הוכחה לומר שאין דוד המלך בעצמו מה"מ.

וע"פ כהנ"ל נראה לבאר ההערה באופן פשוט יותר, שבאמת אין כל ספק שדוד המלך היה לו כל הסימנים של בחזקת משיח, אבל מדברי הרמב"ם משמע שהסימנים של בחזקת משיח צ"ל בסמיכות להסימנים של ודאי, ולא בהפסק בינתים ע"י מישהו אחר, כי אז הסימנים של בחזקת משיח כבר יתייחסו לדור יותר קדום ולא יקרא: "תחילת פעולת המשיח קודם הגאולה" (אלא לפני פניו).

כלומר: החסרון בהעדר פעולת דוד המלך בדור שלפני הגאולה, אינו מצד שאין זה נקרא "מן החיים" ומאותן שחיין עכשיו, אלא שאז לא יתייחסו פעולותיו של בחזקת משיח, בהמשך ו"קודם" לפעולותיו של משיח ודאי.

ועפ"ז צ"ל דהטעם שאם משיח היה יכול להיות מצדיקים הקמים מיד היה יכול להיות דוד המלך בעצמו מה"מ הוא. [דאין לומר דזהו מצד השד"ח הנ"ל דבזכו יש אפשריות שיהיה מן המתים כי המצב ד(רק) צדיקים קמים מיד, היינו דישנם ב' תקופות, הוא מצב דלא זכו כמו שמבאר כ"ק אדמו"ר בארוכה, בהשיחה בשתי תקופות (חכ"ז בחוקותי)], דע"פ מ"ש הרמב"ם דהסימנים דחזקת משיח, משיח ודאי צ"ל בהמשך אחד הנה זה עצמו מכריח שתחלת פעולת מה"מ תהיה קודם הגאולה, ובודאי לפני תחיית וגם לפני התחיה דצדיקים הקמים מיד וכסיוע לזה מביא כ"ק אדמו"ר מאמר חז"ל שמפורש בו שמשה ואהרן יהיו עמנו עם מה"מ, ועצ"ע.

והנה שמעתי מקשים על ההערה כאן, ממ"ש כ"ק אדמו"ר בח"ב (הוספות י"ג שבט ס"ט ע' 517) וישנו בכתי"ק: מען האט בי מיר געפרעגט: וואס זאג איך אז עס וועט זיין בקרוב והקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם, און דער רבי וועט אונז ארויספירן פון גלות ~ דער סדר איז דאך: ביאת המשיח וימות המשיח און ערשט אין א צייט ארום וועט זיין תחית המתים. אזוי ווערט דאך געבראכט אין חסידות אויך.

דער ענטפער אויף דעם: כאטש בכלל איז דער סדר: ביאת המשיח, בנין בית המקדש קיבוץ גלויות, תחית המתים, אבער תחית המתים פון יחידים איז געווען, און וועט זיין פריער אויך. וכידוע כמה סיפורים בש"ס ומדרשים ומצדיקים שהחיו מתים וכמאמר רז"ל זוטי דאית בכו מחיה מתים.

ולכאורה עפי"ז י"ל דעד"ז הוא בדוד, דהוא מכלל אותן שיקומו לפני התחיה דצדיקים הקמים מיד. וע"פ הנ"ל י"ל בפשטות: השאלה ששאלו את כ"ק אדמו"ר לא היתה מצד שישנו הפסק בין סימני חזקת משיח של הרבי הקודם לסימני ודאי משיח, כי אז היה הדור במצב שכל כולו היה תחת ההשפעה של ה"יעמוד מלך" של הרבי הקודם. ורק שאלו, שלא נמצא מקור לזה שבפועל יהיה כזה תחיה, וע"ז מתרץ כ"ק אדמו"ר שלא לכל תחיה צריכים מקור כי כבר מצינו תחיות אצל יחידים ובכמה סיפורים.

אבל אצל דוד המלך החסרון הוא, שגם אם יכול להיות שיחיה בפועל, אבל: א) חסר הסימנים של חזקת משיח שצ"ל "קודם הגאולה" ולא לפני הרבה זמן. ב) דוחק גדול לומר שהן הסימנים של בחזקת והסימנים של ודאי יבואו אחרי תחיה. והיינו שדוד המלך יצטרך להיות עוד פעם בחזקת.

שייכות ביהמ"ק השלישי לנחושת וברזל

בקונ' משיחות עשרה בטבת ושפ' ויחי תשנ"ב (נדפס בסה"ש תשנ"ב ח"א ע' 233 ואילך) וזלה"ק בס"ד: ". . איתא במדרש ש"זהב כסף ונחושת" הם כנגד ג' האבות אברהם יצחק ויעקב ~ "זהב זה אברהם . . כסף זה יצחק . . ונחושת זה יעקב". וע"פ הידוע שג' בתי מקדשות הם כנגד אברהם יצחק ויעקב . . יש לומר, שזהב כסף ונחושת הם כנגד ג' בתי המקדשות . . נחושת כנגד בית שלישי . . כנגד יעקב.

ויש להוסיף, ש"נחושת" רומז גם על המעמד ומצב דזמן הגלות (לאחרי חורבן בית שני), ואילו השלימות דביהמ"ק השלישי מרומז ב(. .)השלימות ד"ברזל" דקדושה . . זהב כסף ונחושת הם בסדר דמלמעלה למטה ~ שזהב הוא המשובח ביותר, כסף הוא למטה מזהב, ונחושת למטה גם מכסף. ומרומז גם בהר"ת שלהם: "זהב", ר"ת "זה הנותן בריא", "כסף", ר"ת "כשיש סכנת פחד", ו"נחושת", ר"ת "נתינת חולה שאמר תנו".

ועפ"ז י"ל . . "נחושת" (שלמטה מזהב וכסף) מורה על המעמד ומצב דזמן הגלות, שבגלל החסרון דביהמ"ק נעשים בנו במעמד ומצב של "חולה שאמר תנו", שזוהי הבקשה והדרישה מהקב"ה ליתן (. .) את ביהמ"ק השלישי . . ויש לומר, שמעלת הנצחיות דביהמ"ק השלישי . . מרומזת בהחוזק והתוקף ד"ברזל" דקדושה". עכלה"ק.

והיוצא מדבריו לכאו' שאפשר לפרש ~ ע"פ דברי המדרש ~ שביהמ"ק השלישי שייך לנחושת ~ ואפשר להוסיף ולפרש באו"א, שנחושת שייך לזמן הגלות, וברזל שייך לביהמ"ק השלישי, וכפי שמאריך אח"כ בס"ה ~ ס"ו שייכות "ברזל", שמרמז על האמהות והשפחות, לביהמ"ק השלישי ותוקפו ונצחיותו.

אמנם לפ"ז אי"מ כלל: מכיון שהפי' שבו מאריך וזו היא מטרתו הוא הפי' הב', שנחושת קאי על זמן הגלות וברזל על ביהמ"ק הג', למה מתחיל עם הראי' ממדרש שנחושת הוא כנגד ביהמ"ק השלישי? הוה לי' להתחיל מיד עם פירושו העיקרי, והנוגע כאן!

וביותר אי"מ מהלך השקו"ט בשיחה, שנראה כאילו דברי המדרש מסייעים כאן בעניננו ~ ולכאו' זו רק "ראי' לסתור"! מהמדרש מוכח שנחושת כנגד ביהמ"ק הג' והוא מפרש שכנגד זמן הגלות, ובכל זאת כשבא ומפרש את הפי' הב', אינו אומר זאת בסגנון של דחי' של הפירוש הא', אלא "ויש להוסיף"?!

ויובן ובהקדים עוד נקודה שצ"ב, כ"ק אדמו"ר מבאר בפירוש הב' שנחושת הוא כנגד זמן הגלות, ולכן נחושת ר"ת חולה שאמר תנו, שמבקשים את נתינת ביהמ"ק הג'. ולכאו' נחושת ר"ת נתינת חולה שאמר תנו, היינו דאין כאן רק בקשה אלא גם נתינה בפועל (~ של ביהמ"ק השלישי), ומדוע זה שייך לזמן הגלות?!

ב. ואוי"ל הביאור בהשיחה באו"א: ובהקדים, דלכאו' י"ל שבביהמ"ק השלישי שני ענינים: מצד אחד ~ נקרא ביהמ"ק השלישי, שבא בהמשך לב' בתי המקדשות הקודמים, שענינו כמו בתי המקדש שלפנ"ז; ולאידך גיסא ~ הרי שונה לגמרי מבית המקדש הא' והב', "מקדש אד' כוננו ידיך" באופן נצחי וכו'.

ועד"ז מפורש בשיחת ש"פ מטו"מ תנש"א: "אע"פ שמספר שלוש מורה על החוזק ("חזקה") גם במצב של ניגוד (. .) מ"מ, להיותו בהמשך לאחד ושנים, נרגשת בו גם השייכות עליהם . . ולכן השלימות האמיתית דחוזק ותוקף הוא ב"רביעי" ~ דרגא מיוחדת בפני עצמה שאינה בהמשך לאחד ושנים, שבה מודגשת שלימות ההתיישבות כמו כסא של ארבע רגלים . . שמורה על החוזק שהתוקף באופן קבוע ונצחי . . ויש לומר, שמעלת החוזק והתוקף דביהמ"ק השלישי וגאולה השלישית מודגשת יותר בכך שהגאולה העתידה נקראת לפעמים בשם גאולה הרביעית דרגא מיוחדת בפני עצמה", עכלה"ק.

ובעומק יותר בענין זה י"ל, שעצם הבנין דביהמ"ק השלישי יש בו ב' ענינים: א. כישועה והצלה מהגלות ~ אל הגאולה. ב. ענין נעלה יותר, בלי שייכות לגלות שלפנ"ז, אלא בגלל הענין הנעלה שבביהמ"ק השלישי מצ"ע.

ועפ"ז י"ל, שבעצם אין כאן ב' פירושים: שביהמ"ק הוא כנגד נחושת, וביהמ"ק הוא כנגד ברזל, אלא שיש כאן בעצם פירוש אחד, רק שבתחילה מביא זאת בצורה כללית ואח"כ מפרט את זה יותר: בתחילה מביא את המדרש, שזהב כסף ונחושת הם כנגד אברהם יצחק ויעקב, שמזה מוכח שנחושת הוא כנגד ביהמ"ק השלישי, ששייך ליעקב. ולאח"ז בא ומפרט יותר (ובלשונו ~ויש להוסיף"), שיש לומר שזה שביהמ"ק שייך לנחושת, זה דוקא הנקודה שבביהמ"ק השלישי שנבנה בתור ישועה והצלה מן הגלות ~ "נתינת חולה שאמר תנו", כלומר, נתינת ביהמ"ק היא בגלל החולה שאמר תנו ~ זעקת בנ"י בגלות (אבל לא שכאן מדובר על זמן הגלות עצמו), שבנקודה זו אכן ביהמ"ק השלישי בא כהמשך לבתי המקדש הא' והב' ~ "נחושת" שבאה בהמשך לזהב וכסף ~ אבל ישנה נקודה נוספת בביהמ"ק השלישי, ענינו מצ"ע שמצד זה הוא נצחי וכו', שזה שייך ל"ברזל" דוקא, שמובדל מזהב כסף ונחושת, ענין בפ"ע.

וע"פ ביאור זה יובן שבעצם דברי המדרש הם מקור לפירושו גם למסקנה, רק שבמסקנה מוסיף עוד נקודה. שיתרה מזו, הנקודה הנוספת גם לה יש מקור בעצם מהמדרש וכו', כי נקודת הענין שבמדרש היא, שיעקב כנגד ביהמ"ק השלישי כנגד נחושת, וע"ז מוסיפים שבפרטיות יותר יש ביעקב אותו עצמו, ואת נשיו שכגופו דמיא ושפחותיו ~ שהו"ע כנגד נחושת, ונשיו ושפחותיו כנגד ברזל (כמבואר בס"ה בשיחה בארוכה) ~ וממילא גם בביהמ"ק שכנגד יעקב, יש את ב' הענינים: בניית ביהמ"ק כישועה מהגלות שזה כנגד יעקב עצמו ~ נחושת, וביהמ"ק מצ"ע ונצחיותו ~ שזה כנגד נשיו ושפחותיו ~ ברזל.

[אבל, לכאו' קצת קשה להעמיד את זה בדברי כ"ק אדמו"ר, שנחושת קאי על ביהמ"ק כפי ששייך לגלות, ויותר נראה מהלשון שהכוונה לזמן הגלות עצמו, אבל כך מוכח מהסדר בשיחה.

ישנה עוד נקודה שקשה קצת לפי ביאור זה, והיא שכ"ק אדמו"ר מדגיש בפירושו שנחושת הוא למטה מזהב וכסף, ולכאו' לפי הנ"ל ~ אי"ז בדוקא, כי גם נחושת כוונתו לביהמ"ק, רק שכפי שהוא שייך לזמן הגלות].

בענין נסתיימה עבודת הבירורים

בקונ' משיחות ש"פ וישלח, סו"ס יא: "ומזה מובן שהמשך העבודה שלאח"ז, אינו עבודת הבירורים (שהרי כבר נסתיימה ונשלמה עבודת הבירורים)89, אלא, עבודה מיוחדת להביא ההתגלות בפועל בעולם".

ובהערה 89: "במכ"ש וק"ו מאופן עבודתו של יעקב לאחרי שחשב שעשו נתברר כבר, גם לאחרי ששבו המלאכים ואמרו שלא נתברר עדיין כלל ~ שלא עסק ב"עבודת הבירורים" (לברר את עשו) אלא עסק ב"העלאת מ"נ להמשיך מ"ד דמקיף דתהו" עי' המנחה (תו"א פרשתינו כד, רע"ד)" עכלה"ק.

והנה, מזה שלומד כ"ש וק"ו מעבודתו של יעקב, יוצא שהכוונה ב"עבודה מיוחדת להביא ההתגלות", אינה שאותה עבודה שעבדו עד עכשיו ממשיכה באופן כזה שכעת אינה עבודת הבירורים, אלא שצריך למעשה בפועל לשנות את העבודה ~ שהרי כמבואר בתו"א שמציין אליו, בגלל שיעקב רצה להמשיך המקיף דתהו כו' שינה למעשה בפועל ושלח בהמות טמאות! עיי"ש. ולכאו' סגנון השיחה אי"מ כן, מלבד שלא נתפרש באף-מקום מה צריך לשנות למעשה בפועל. ואבקש מקוראי הגליון לעיין בזה.

בענין ושמי הוי' לא נודעתי

בקונ' משיחות ש"פ וארא ס"ז: "ויש להוסיף ולבאר תוכן הענין ד"שמי הוי' לא נודעתי" גם לאחרי מ"ת ~ שהרי התורה היא נצחית ~ דלכאורה: כיון שכבר עברו אלפי שנים מאז שנתגלה שם הוי' במתן תורה, מה שייך עתה הענין ד"שמי הוי' לא נודעתי? ויש לומר . . גם המעמד ומצב שלאחרי מ"ת הוא באופן ד"שמי הוי' לא נודעתי" בערך לגילוי שם הוי' דלעתיד לבוא". עכלה"ק.

ולכאור' צ"ע, שהרי לע"ל מה יהי' התוכן ד"שמי הוי' לא נודעתי", לפי ביאור זה?! ~ ולהעיר, שבקונ' משיחות ש"פ לך, מקשה מהי ההוראה עכשיו מהכתוב "לך לך", שהרי "לך לך" תוכנו הוא הכנה למתן-תורה, ולאחר שכבר ניתנה תורה מה שייך "לך לך"? ומתרץ (בסי"ד): "כל זמן וואס מ'האלט נאך פאר דער גאולה, איז דעמולט נוגע בפועל ממש דער ציווי פון "לך לך" . . אויך אלס הכנה צו שלימות התומ"צ, "תורה חדשה מאתי תצא" ~ אמנם שם מבאר בנוגע לזמן דלע"ל ג"כ ~ "נוסף אויך דעם וואס איז נוגע צו מתן תורה" בכל יום באופן חדש, וואס דאס וועט זיין אויך נאך דער גאולה,