בשיחת מוצאי י"ט-כ"ף כסלו תשנ"ב: "...ובפרט בימינו אלה - ימות המשיח - שבהם נמצאים עכשיו, וצריכים רק "לפתוח את העיניים", ואז רואים שנמצאת כבר הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות, וכל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", מוכנים בכל הפרטים ופרטי פרטים "לגשת ולהסב אל השולחן" ("צוגיין און זעצן זיך צום טיש"), שולחן ערוך בכל מטעמים ובכל טוב, החל מעניני הגאולה, לויתן ושור הבר ויין המשומר"... עכלה"ק. - ותוכן זה בכו"כ שיחות דשנת תשנ"ב.

ויש להעיר בלשונו הק', "וכל בנ"י . . מוכנים בכל הפרטים . . לויתן ושור הבר ויין המשומר", דהיינו בפשטות, שכל בנ"י ישתתפו בסעודת הלויתן ושור הבר. וכן משמע בפשטות בכמה מקומות, ובזוה"ק ח"א קלו, א - מפורש הדבר.

והנה, בלקו"ת (ר"פ צו) מבואר תוכנה הרוחני של סעודת הלויתן. דענין האכילה הוא בירור של המאכל, שע"י האכילה מתעלה מדרגתו ונכלל בדרגת אדם; ולעתיד לבוא יתגלו נשמות חדשות, שלגביהם גם הנשמות שבזה"ז נחשבות כבהמה וכו', וזהו עניינה של סעודת הלויתן, שניצוץ מהנשמות שבזה"ז יתלבש בתוך בשר הלויתן ושור הבר, והנשמות החדשות, שיאכלו את הלויתן ושור הבר, יבררו עי"ז נשמות אלו ויעלו אותם לדרגת הגילוי דלעתיד.

ומביאור זה עולה, שמי שיאכל את הלויתן ושור הבר יהי' דוקא הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד. ובל' כ"ק אדמו"ר נ"ע (המשך תער"ב ח"ב ע' א'נח): "וז"ע סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד שהן נשמות דעכשיו שהן בחי' פני אדם יהיו לגבי הנשמות דלעתיד כמו דגים ובשר ויהיו להם בבחי' מאכל שיתעלו ע"י". - ולהעיר גם מל' הש"ס (ב"ב עה, א; פסחים קיט, ב) שהסעודה תהי' לצדיקים.

[אבל לכאו' צ"ע, כי בגמ' פסחים שם מבואר להדיא שישתתפו בסעודה האבות ומשרע"ה וכו', שהם מהנשמות שבזה"ז ולא מהנשמות דלעתיד! ואולי לפ"ז נצטרך לומר, שהסעודה שעלי' מדובר בפסחים שם אינה אותה סעודה דלויתן ושור הבר. ועצ"ע].

אמנם בשיחות וכו' משמע, כנ"ל, שהסעודה תהי' לכל ישראל. ויש לומר בזה דהנה ישנו מאמר מכ"ק אדמו"ר - ד"ה ואכלתם אכול, מוצ"ש פ' צו תשל"ח -, המיוסד על הדרוש שבלקוטי תורה (שם), בענין זה דאכילה לע"ל, אבל שם יש הדגשה אחרת לגמרי מהמבואר בלקו"ת (ובהמשך תער"ב הנ"ל):

בלקו"ת מבואר, שענין האכילה הוא לברר ולהעלות את המאכל. ולע"ל יתלבשו הנשמות בבשר הלויתן ושור הבר, וע"י שיהיו למאכל לנשמות החדשות - יתעלו ויתבררו הנשמות שבזה"ז.

אבל במאמר שם מבאר, שענין האכילה הוא שעי"ז נעשית עלי' בהאדם האוכל, וע"פ הידוע שהניצוצות שבדברים הגשמיים נעלים יותר מהאדם, וע"י שהאדם אוכל אותם נעשית עלי' בו עצמו. וענין האכילה לע"ל, שאף שהאדם יהי' כבר מבורר, מ"מ ע"י האכילה יתעלה עוד יותר: "דכמו שע"י ענין האכילה דזמן הזה מגיעים לבחי' שלמעלה באי"ע ממדריגת האדם, הנה כמו"כ יהי' לע"ל, שע"י האכילה יגיעו לבחי' שלא בערך".

וע"פ המבואר במאמר זה, שענין האכילה דלע"ל הוא כדי להעלות את האדם האוכל, מובן ששייך הוא לכל ישראל, שע"י שכולם יאכלו הלויתן ושור הבר תהי' בהם עלי' גדולה לאין-ערוך.

אבל עדיין צע"ק, בהחילוק שבין המאמר - להמבואר בלקו"ת ובתער"ב. ובוודאי יעיינו בזה קוראי הגליון שי'.

זמנה של סעודת הלויתן

כמוזכר לעיל, בכו"כ שיחות משנת תשנ"ב, אמר כ"ק אדמו"ר שמוכנים לגאולה באופן הכי שלם, וצריכים רק "לפתוח את העיניים" ולראות כיצד יושבים כבר ליד השולחן עם הלויתן ושור הבר וכו'.

ולדוגמא - לשונו הק' בשיחת ש"פ וישלח תשנ"ב: ..."ומזה מובן, שבימינו אלו ממש צריכים רק לפתוח את העיניים ולראות את המציאות בפועל ממש - היינו שיושבים יחד עם הקב"ה ("ישראל וקוב"ה כולא חד") ב"שולחן ערוך" לסעודת הנישואין, הסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר"...

ולכאו' יש בזה דבר חידוש. דהנה, באגרת הידועה ע"ד תחה"מ (נדפסה ב"שערי גאולה - ימות המשיח" ע' רפט ואילך) הערה 23 מבואר: "סעודה זו תהי' בימות המשיח או בתחילת זמן התחי'". ולאח"ז מביא, שבלקו"ת (שם) משמע שיהי' בזמן תחיית המתים עצמו.

בקונ' "תורה חדשה" (משיחות חה"ש תנש"א) הע' 108, אומר, באופן של חידוש: "...ועפ"ז צ"ל שהסעודה דלויתן ושור הבר תהי' בימות המשיח, לפני תחה"מ, כי, לאחרי ש"מצוות בטלות" אין מקום לשקו"ט אם "זו היא שחיטה כשרה", ואין צורך ב"חידוש תורה"."

אבל ע"פ המבואר בקונ' "מצוות בטלות" (תשרי תשנ"ב), שגם בתחה"מ תהי' שלימות בקיום התורה והמצוות, מובן שאין הכרח לומר כן, ושפיר אפ"ל שהסעודה תהי' בתחה"מ, כדמשמע בלקו"ת שם.

ואילו בשיחות הנ"ל משמע בפשטות (אם כי אינו מוכרח לגמרי) שסעודה זו תהי' ממש בתחילת ימות המשיח, ועד כדי כך שכבר עכשיו יושבים ליד השולחן וכו' וצריכים רק "לפתוח את העיניים"!

ולהוסיף: ע"פ המבואר במדרשי חז"ל, צריך להיות לפני סעודה זו שחיטת שור הבר בסנפירי הלויתן וכו', שזהו ג"כ ענין שלם וכו', ובפרט ע"פ המבואר בחסידות (לקו"ת ר"פ שמיני. תו"ח ר"פ תולדות) בתוכנה של שחיטה-זו.

ויתירה מזו, לפי מה שמבאר כ"ק אדמו"ר בקונ' "תורה חדשה" (הנ"ל), מכיון שבשחיטה זו יש "חידוש תורה" מיוחד, ילמד זאת מלך המשיח לחכמי הסנהדרין, עד שיתקבל ויונח בשכלם, שגם זה - בפשטות - דבר שייקח זמן וכו'. ועפכ"ז תמוה קצת, מה שמשמע שהסעודה (שלאחרי השחיטה וכו') היא א' הדברים הראשונים שיהיו מיד בתחילת ימוה"מ, ועד שכבר עכשיו ערוך כבר השולחן וכו'!

ואולי קצת ביאור בזה יש ללמוד מתוך לשון שיחה זו עצמה (שיחת ש"פ וישלח תשנ"ב), שקורא לסעודה זו "סעודת הנישואין" - שעפ"ז מובן שמתאים שתהי' בסמיכות לרגע הנישואין שבין הקב"ה ובנ"י, בוא הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש. ועצ"ע.

בקונ' י"ט כסלו לחנוכה תשנ"ב מבואר באריכות (ועיי"ש), שלעתיד לבוא יהיה אופן הבירור בדרך מנוחה לגמרי, והיינו, שלא יהי' צורך לרדת אל התחתון ולבררו וכו', אלא העליון יהי' במקומו וכל אוה"ע יימשכו אליו מאליהם, "ונהרו אליו כל הגוים".

וכן מבואר בלקו"ש (חכ"ה שיחה ב לפ' תולדות), שלע"ל יהיו כל ישראל כמו יצחק אבינו, ולא ייצאו כלל מארץ ישראל, וההשפעה על הגויים תהי' עי"ז שהם יבואו אל ארץ ישראל, "ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו".

אבל, בהתוועדויות (ש"פ נח תשמ"ח - בלתי מוגה), מבאר - ע"פ דברי המדרש (יל"ש ישעי' רמז תקג) "באים בר"ח ושבת מסוף העולם" - "הטעם שגם אז יהיו בנ"י בכל העולם, עד שיצטרכו לבוא "מסוף העולם" (כלשון המדרש) - יש לומר, לפי שגם אז יצטרכו לפעול בעולם, ע"ד עבודת הבירורים וכו'".

וראה גם במענה כ"ק אדמו"ר (לקו"ש חכ"ה ע' 502): "...ואח"ז תיכף באה"ק ממש שיהיו כל יושבי' עלי', שגם אז יהיו שלוחים וכו' ובפרט אלה שתלמודם (דשליחות) בידם".

ויש להעיר מלקו"ש (חל"ה ע' 97), שמדייק בל' הרמב"ם בסוף הל' מלכים, שבספי"א אומר שמשיח "יתקן את העולם כולו", היינו, בדרך פעולה, ובספי"ב אינו מזכיר שמשיח יתעסק עם הגוים וכו', אלא בדרך ממילא - "לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד", - עיי"ש.

דזהו מתאים לשני הביאורים הנ"ל, האם יהי' אז "שליחות" או לא.

וע"פ המבואר בשיחת ש"פ לך לך תנש"א, שבספי"ב רומז הרמב"ם ע"ד תקופה השני' דימות המשיח, אפ"ל שב' ביאורים אלו תלויים בב' התקופות: מ"ש שגם אז יתעסקו עם הגוים בדרך פעולה, ויהיו ב"סוף העולם" - הוא בתקופה הא', ומ"ש שלא ייצאו מארץ ישראל והבירור יהי' בדרך ממילא - הוא בתקופה הב'.

בגליון האחרון הקשה הת' ממ"ר מענין בשר בחלב לעת"ל כיצד אפ"ל שבטל איסורו לעת"ל (ע"פ המבואר בלקו"ש חכ"ט עמ' 128 - לדעת הבחיי) והרי "הלכות תורה שבע"פ אינם בטלים לעולם", ותירץ ע"פ המבואר בהדרן דשנת תנש"א שאין הכוונה שבפועל יתבטלו דיני בשר בחלב אלא שיתבטלו רק מלהיות איסור פרטי בעל ציור ותוכן מיוחד. עיי"ש.

והנה ראשית, יש לחזק הקושיא מהשיחה בחכ"ט (שם) דלפי הנראה מהשיחה הנה כל דיני כלאים יתבטלו לעת"ל שאז יהי' העולם - עולם של קדושה, שיראו את המציאות האמיתית של כל דבר שאי"ז הגשם והחומר אלא הדבר ה', ולכן על אף שמצד הגשם והחומר נוצרה כאן מציאות חדשה כתוצאה מתערובת אסורה (כלאים, בשר בחלב) הנה מצד זה שאז יראו שהמציאות האמיתית של כל דבר הוא "וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר" שהערבוב הוא רק מצד "כוחות העליונים", נמצא שאי"ז ערבוב שענינו פירוד ומחלוקת, דמכיון שאז יהיה עולם של קדושה יהיה הערבוב דחסד וגבורה ענין הכי נעלה של שלום ואחדות.

א"כ נראה מכ"ז שהלכות ואיסורי כלאים יתבטלו לעת"ל כיון שכל סיבת האיסור תתבטל (ולהעיר שבהשיחה נשאר בצ"ע אם לעת"ל אכן יהיה איסור בכלאים - שם הערה 65).

ושנית - יש להקשות על מה שתירץ הנ"ל דא"כ: א) מהו החידוש דווקא גבי בשר בחלב, שדווקא גבי בשר בחלב יתבטל האיסור, והרי כל המצוות יתבטלו מלהיות איסור פרטי בעל ציור ותוכן מיוחד.

ב) אם זהו הפשט בביטול איסור בשר בחלב הול"ל זה מפורש בהשיחה בחכ"ט במקום להאריך בטעם שסוכ"ס לא זהו הטעם.

ג) מהשיחה מובן בפשטות שלעת"ל איסור בשר בחלב יתבטל כפשוטו ממש והיינו שיהי' מותר לאכול בשר בחלב (ע"ד מה שמצאנו גבי המלאכים שבקרו אצל אברהם - שאכלו בשר בחלב).

ואוי"ל בדא"פ, ובדוחק, דהרי כל הטעם לזה שהלכות תורה שבע"פ אינם בטלים לעת"ל הוא כי התורה היא נצחית, והטעם לנצחיות שבמצוות התורה מבאר הרבי (בקונטרס "הלכות של תורה שבע"פ שאינם בטלים לעולם" - אות ג') "הוא, להיותן רצונו של הקב"ה, היינו, שהרצון דמצוות אינו בשביל מטרה ותכלית אחרת, לברר ולזכך את האדם והעולם שיהיו בשלימות [שאז יש מקום לומר שכשאדם והעולם מתעלים לדרגא נעלית יותר יצטרכו מצוות אחרות, או שלא יצטרכו למצוות כלל], אלא רצון מצד עצמו, שלכן, אין בו שינוי, גירעון או הוספה" עכ"ל.

ועפ"ז אוי"ל דהרצון במצוות כלאים ובשר בחלב היה שלא יהיה העירוב וחיבור של שני דברים באופן שיצא מזה ענין של פירוד ומחלוקת, או ערבוב שענינו לבטל את כל אחד מהמתערבים וליצור מציאות חדשה (בכלאי קרקע ובהמה - ע"י הערבוב מתבטל החילוק בין המינים בתולדה - ע"י שנעשה מציאות חדשה. בכלאי בגדים - על אף שכל אחד נשאר מציאות לעצמו אבל מצד "כוחות העליונים" נעשה ענין של פירוד ומחלוקת ועד"ז בבשר בחלב כמבואר שם, עיי"ש).

וממילא לפי"ז האיסור כלאים ובשר בחלב לפי איך שהוא בא לידי ביטוי כאן בעולם הגשמי הוא רק תוצאה של רצון זה. וממילא הא דלעתיד יתבטל איסור כלאים ובשר בחלב אי"ז תוספת, שינוי, או גרעון בהרצון של הקב"ה, אלא זהו רק בהתוצאה, אבל הרצון נשאר, דהיינו, זה שלעת"ל יהיה אפשר לאכול בשר בחלב ולערב כלאים זהו לא מצד שהלכות תורה שבע"פ בטילות, אלא אותה הלכה - רצון הקב"ה, שלא יהיה ערבוב באופן האסור (כנ"ל, שיוצר מציאות חדשה המבטלת את שני המינים המתערבים, או שמביאה ענין של פירוד ומחלוקת בכוחות העליונים) לא תסתור כלל לזה שלעת"ל יאכלו בשר בחלב, כיון שתערובת בשר בחלב לעת"ל על אף שנוצר בתערובת זו מציאות חדשה, מכל מקום אז כולם יראו שאין הגשם והחומר של הבשר בחלב - מציאות אמיתית, אלא המציאות האמיתית היא "הדבר ה'" - כוחות העליונים, ומצד כוחות העליונים אין זה ערבוב שיש בו ענין של פירוד ומחלוקת כיון שאז יהיה עולם של קדושה, ועירוב של כוחות העליונים (חסד וגבורה) בקדושה הוא ענין הכי נעלה של שלום ואחדות (כבלקו"ש חכ"ט עמ' 129), ועד"ז הוא גבי כלאים (אלא שכנ"ל, בתחילת ההערה, שלגבי כלאים נשאר הרבי בצ"ע אם איסור זה יהי' מותר לעת"ל כבשר בחלב, שם בהערה 65). ודוחק. ועצ"ע.