תות"ל - 770
ב"תורת חיים" פ' תולדות (יט, א), בנוגע לסעודת הלויתן: "...וזהו יעשה סעודה לצדיקים לעתיד לבוא מלויתן ושור הבר, ואבות ומשה ואהרן יאכלו בסעודה זו".
וב"מראי מקומות" שם, מעיר עמ"ש "ואבות ומשה ואהרן יאכלו בסעודה זו", שבגמ' (פסחים קיט, ב) ובמדרש (יל"ש וירא רמז צג) לא נזכר אהרן - אלא יהושע בן נון.
ויש לציין ל"מאמר שבתות ה' - ח"ב" (מהרמ"ע מפאנו), שגם שם מתאר באריכות את סדר סעודת הלויתן, ומזכיר את אהרן במפורש בין הדברים - משא"כ את יהושע אינו מזכיר. ולא באתי אלא להעיר.
ברוקלין, נ.י.
בגליון הקודם העיר הרב ס.י. בענין ביטול מצות כלאים לעתיד לבוא, כיצד אין זה בסתירה לנצחיות התורה, וכתב לתרץ "בדוחק גדול", שמכיון שה"רצון האלקי" הוא רק שלא תהי' תערובת מינים באופן בלתי רצוי, ולעתיד לבוא תהי' התערובת באופן הרצוי, נמצא שלא נתבטל הרצון.
ולכאורה צע"ג בזה, שהרי לפי זה אפשר לומר כן כמעט על כל מצוה, למשל מצות זהירות מטומאה, שהרצון האלקי הוא זהירות מטומאה, אבל לעתיד לבוא יתבטל הענין כי לא תהי' טומאה, או הנחת תפילין שהרצון העליון הוא שיעבוד הלב והמוח ולעתיד לבוא יהי' השיעבוד באופן אחר, וכן לענין הקרבנות, אפשר לומר שרצוה"ע הוא שיהי' "קירוב הכוחות והחושים" ולעת"ל יהי' זה באופן אחר.
ובפשטות הרצון האלקי הוא לא רק על ה"תוכן" של כל מצוה, אלא גם ובעיקר על עצם מעשה המצוה בגשמיות, ואם כן מסתבר שלעתיד לבוא יישאר איסור כלאים (גם אם אין זו תערובת מינים באופן בלתי רצוי).
שליח בישיבת אור אלחנן חב"ד, ל.א. קאליפורניא
בהעו"ב האחרון ביאר הרב ס. יעקבסאהן מש"כ בלקו"ש חכ"ט ע' 128 מרבינו בחיי שבשר בחלב יתבטל לע"ל עיי"ש.
ויש להעיר בדבריו, דאפי', לפי ביאורו שרצון הקב"ה בבו"ח (וכן בכלאים) הוא, שלא לערבב שני כחות וכו', לא מספיק לבאר שלע"ל יהי' העיקר הרוחניות, ולכן לא יהי' הערבוב נגד רצונו ית', אלא צ"ל שהטבע הגשמית של בשר וחלב ישתנו. וע"ד המבואר במחז"ל "עתיד חזיר ליטהר" (המצוין בהשיחה בארוכה שם, וראה גם שיחת ויצא תנש"א) שלע"ל יהי' החזיר מפרסת פרסא ומעלה גרה (בגשמיות) ועד"ז מבואר בארוכה בקונ' "תורה חדשה מאתי תצא" דהא דלע"ל יהי' הל' כב"ש, הוא, שהשיקול הדעת וההכרעה דהסנהדרין (למטה) ישתנה. (וכעי"ז בנוגע ל "חידוש תורה" - שחיטה בסנפיריו של לויתן, דחידוש זה יתקבל שצל הסנהדרין בהבנה והשגה). ועד"ז יהי' מוכרח לומר כאן דהמציאות הגשמית דבו"ח ישתנה, דלא יהי' בו הטבע דבשר וחלב, ומציאותו הגשמית יהי' הדבר ה' המחייהו בכל רגע (או כיו"ב).
אמנם, לכ' יש להעיר ביסוד דבריו, דרצון ה' באיסור בו"ח הוא שלא יתערב שני דברים באופן שיצא מזה פירוד ומח', דלכ' א"א לומר שזהו רצונו ית' באיסור בו"ח, דהרי רצונו ית' הוא בקיום המצוה בגשמיות דוקא, (כמו שהוא להל' למעשה, דדבר ה' זו הלכה), וכמבואר בארוכה בחסידות דקיום המצוות בעוה"ז הגשמי דוקא מתייחס אל (רצון) העצמות. והענין שלא לערבב בבו"ח שני כחות מחולקים באופן של פירוד, אינו אלא טעם המצוה ע"פ רוחניות הענינים - "בגילויים". וא"כ גם כשיתבטל טעם זו לע"ל, מ"מ קיום המצוה הגשמית המושרש ברצון העצמות יהי' גם לע"ל.
ובנוגע למה שהקשה, דאם לא יתבטל רק טעם המצוה דבו"ח לע"ל, א"כ במה נשתנה בו"ח מכל המצוות, אולי אפשר לבאר החידוש בבו"ח ע"פ המבואר בההדרן על הרמב"ם תנש"א (הביאו ממ"ר בהערתו בגליון תשפג בנוגע לנדו"ד עיי"ש):
באמת התוכן המיוחד דכל המצוות ששייך לבירור וזיכוך הפרטי דכל פרטי העולם יתבטלו לע"ל, מכיון שכל העולם יהי' מיוחד עם כללות רצונו ית', וכמבואר בההדרן הנ"ל שלע"ל (בתקופה השני') יתעלה העולם לדרגה שלמע' מהעולם, ע"י כלל המצוות. אמנם בכל המצוות, ביטול תוכנם הפרטי יהי' מצד כללות מצב העולם שיהי' לע"ל, דכיון שיתבטלו התחלקות הפרטית דכל העולם, בדרך ממילא יתבטלו כל פרטי המצוות, אבל לא יהי' ביטול כל מצוה ומצוה באופן פרטי מצד ענינו הפרטי דמצוה זו. אבל בבו"ח כיון שכל גדרו וענינו הוא ההתחלקות (דפרטי מציאות) הגשמית (כמבואר בהשיחה), א"כ נמצא, דהא דתוכנו הפרטי דמצוה זו יתבטל לע"ל ע"י כללות מצב העולם אז, שלא יהי' עוד ההתחלקות הפרטית דהעולם, הנה ביטולו יהי' באופן פרטי (גם) מצד ענינו הפרטי דבו"ח, כיון שכל ענינו דבו"ח הוא התחלקות העולם כנ"ל, (ואין צריך לומר כמ"ש ממ"ר, שבו"ח יתבטל גם בתקופה הא'). אמנם קיום המצוה בפועל יהי' לע"ל מצד רצונו ית' שהוא עצמי ונצחי, ולמע' מכל הטעמים, כנ"ל. ועצ"ע.
Download PDF