ברמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב כתב וז"ל: ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח וכו' לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת וכו' מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהי' יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו וכו' עכ"ל, וכבר נתבאר הטעם שכתב שיהי' קרוב למשה רבינו ולא כמשה רבינו עצמו משום דכתיב (דברים לד,י): "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" וביאר הרבי (ראה בס' שערי גאולה סי' י"ד וש"נ) דסב"ל להרמב"ם כמ"ד (ר"ה כא,ב) דגם במלכים לא קם [היינו דגם במלכים, לא יהי' נביא כמשה רבינו] עיי"ש, אבל קשה דהרי גם לגבי שלמה המלך כתיב (מלכים א' ג,יב): "ראה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא הי' לפניך ואחריך לא יקום כמוך" וא"כ איך כתב שיהי' בעל חכמה יתר משלמה?

תירוץ הגר"ח דנביאים וכתובים עתידין ליבטל

ותירץ הגר"ח (מובא בס' תורת חיים ע' קצ"ט, ומאורי המועדים ח"ב ע' צ"ב, ושי לתורה ח"ג ע' קע"ט) עפ"י מ"ש הרמב"ם (הל' מגילה פ"ב הי"ח): "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכו' שאינן בטלין לעולם", שהביאור בזה הוא דסב"ל להרמב"ם דכל הנבואות של הנביאים לא נאמרו אלא עד ימות המשיח, ולכן רק לענין נבואה כתב שיהי' קרוב למשה רבינו, משום דמה שנאמר לגבי משה רבינו ולא קם נביא עוד בישראל ה"ז בחמשה חומשי תורה שאינן בטלים לעולם, וא"כ זה קיים גם לגבי ימות המשיח, משא"כ מה שנאמר לגבי שלמה המלך שהוא יהי' חכם מכל אדם גם לבאים אחריו, ה"ז נבואה שנאמרה בדברי הנביאים וכל עיקרן לא נאמרו אלא עד ימות המשיח, וא"כ שפיר שייך לומר שמשיח יהי' גדול בחכמה אף משלמה המלך, עכ"ד.

ולפי דבריו יש לבאר דיוק השינוי בלשון הרמב"ם, דלגבי חכמה כתב בלשון עתיד "יהי' יתר משלמה" ולגבי נבואה כתב בלשון הווה "ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו" וצ"ב בשינוי זה? ולפי הנ"ל י"ל דר"ל דענין זה שיהי' בעל חכמה יתר משלמה שייך לומר רק לעתיד שאז יתבטלו נביאים וכתובים.

ויש להעיר דאף שכתב המגיה בגליון הרמב"ם הל' מגילה שם, שכוונת הרמב"ם במ"ש שיתבטלו הוא על קריאתן, דקריאת נו"כ לא יהיו על דרך החיוב עיי"ש, (וכדעת הראב"ד שם והמאירי מכות כג,ב), ונמצא לפי"ז דספרי נו"כ מצ"ע אכן קיימים לעולם גם לימות המשיח, וא"כ אי אפשר לומר כהנ"ל, הנה הרבי כבר דחה פירוש זה בלקו"ש חכ"ו ע' 222 הערה 34, וכתב דממ"ש הרמב"ם כל ספרי הנביאים וכו'" משמע דלא קאי רק על הקריאה אלא על גוף הספר עיי"ש.

ובס' משנת יעקב (הל' תשובה שם) הביא תירוץ הנ"ל של הגר"ח, והקשה ע"ז דנהי דנו"כ יתבטלו מכאן ולהבא, מ"מ לא יוכחש לימות המשיח הנבואות שנאמרו קודם, וא"כ מכיון שנאמר בנבואה ואחריך לא יקום כמוך ולא הוקבע זמן א"כ היינו דלעולם לא יהי' כמוהו, ואי נימא דלימות המשיח יהי' כמוהו הרי מוכחשת הנבואה למפרע?

טעמו של הרמב"ם דנו"כ עתידין ליבטל

והנה ידוע מה שביארו באחרונים טעמו של הרמב"ם דנביאים וכתובים עתידין ליבטל עפ"י מה דאיתא בתענית ט,א, דיתיב רבי יוחנן וקא מתמה מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא, א"ל אטו הא מי לא רמיזי והכתיב וכו' ופירש"י ולא רמזה משה באורייתא שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים ובכולן יש סמך למצוא מן התורה עכ"ל, והיינו שאין דבר שלא רמוז בתורה, אלא שצריך חכמה רבה להבין הדבר מתוך התורה, ובימות המשיח שיתמלא הארץ דעה נבין לאשורנו מתוך התורה כל מה שבנביאים וכתובים, ובמילא שוב לא יצטרכו להלימוד שבספרי נביאים וכתובים ולכן יבוטלו בימות המשיח (ראה בס' משאת משה להאלשיך מגילת אסתר ט,כח, מובא בלקו"ש חכ"ו שם, וכ"כ במרכבת המשנה הל' מגילה שם ובהקדמת הנצי"ב לשאילתות בקדמת העמק פ"ב אות ה' ועוד בכ"מ).

ולפי"ז י"ל דסב"ל להרמב"ם דנביאים וכתובים מעיקרא לא ניתנו ליכתב אלא לשעתה לזמן שהוצרכה בלבד עד ימות המשיח כיון שכבר רמוזים הם בתורה, וי"ל גם שמפרש הא דאיתא במגילה יד,א, דרק נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, דאין זה רק תנאי בעצם הנבואה דעל נבואה שהוצרכה לדורות חל עליה דין כתיבה אלא שהוא תנאי בהכתיבה עצמה דדין כתיבת הנבואה מעיקרא אינו אלא להזמן שהוצרכה, וראה לקו"ש חי"ט ע' 183, (משא"כ הראב"ד שחולק על הרמב"ם י"ל דסב"ל דאם הוצרכה לדורות נעשה זה במילא חלק בתורה והוה נצחי וראה הדרן על הרמב"ם - תשמ"ח הערה 70 ואכמ"ל) ובמילא י"ל שזהו כוונת הגר"ח דהרמב"ם לשיטתו סב"ל שכל הנבואה לשלמה דאחריך לא יקום כמוך מעיקרא לא נאמרה אלא עד ימות המשיח כיון דזהו כל גדר הענין דנו"כ שהוא רק לשעתה לזמן הגלות וכנ"ל.

ועי' גם ברמב"ם קאפח (הל' תשובה שם אות כ') שהביא לתרץ הקושיא בשם ר' דוד ערמאה דמ"ש ונתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא הי' לפניך ואחריך לא יקום כמוך שהכנת שלמה היתה יותר גדולה, אבל זה יטרח וישיג יותר וזה דקדוק לשונו בעל חכמה וכו', ונראה דכוונתו דמצד דמצד האפשריות של שלמה שניתן לו לב חכם וכו' הי' אפשר להיות כן שלא יהי' כמוך וכו' אבל לפועל מלך המשיח יטרח וישיג יותר.

פירוש הרמב"ם במורה נבוכים

אבל באמת י"ל שכל הקושיא מעיקרא ליתא, כי הרמב"ם עצמו במורה נבוכים (ח"ג פנ"ד) פי' כוונת הקרא (שם ה,י-יא) ותרב חכמת שלמה וגו' ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל וגו' שאין הכוונה אלא לאנשי דורו וז"ל: אמרו ז"ל על מרע"ה אב בתורה אב בחכמה אב בנביאים (נגילה יג,א) ובא בשלמה ויחכם מכל האדם אמרו ולא ממשה, כי הוא רוצה באמרו מכל האדם מכל אנשי דורו, ומפני זה תמצא שהוא זוכר הימן וכלכל ודרדור בני מחול החכמים המפורסמים אז ע"כ, ועי' גם בכפתור ופרח פמ"ד (ע' תרד בד"ה נמצא) שכ"כ וז"ל: ולזה נראה שאמרו על משה רבינו ע"ה אב בתורה אב בחכמה אב בנביאים, ומה שנאמר על שלמה ויחכם מכל האדם כבר אמרו ולא ממשה ר"ל מכל האדם שבדורו, אבל שבח משה רבינו בכל האדם אשר על פני האדמה כלומר שאין אפשריות באדמה שימצא כמוהו וזה אינו תלוי לא בדור ולא בחלק מחלקי העולם עיי"ש.

ולפי"ז שהרמב"ם פירש כנ"ל דקאי רק על דורו בלבד אבל לא לגבי משה, שוב לא קשה גם לגבי משיח ואי"צ לכל הנ"ל, ועי' גם ברלב"ג מלכים שם שפי' ג"כ ע"ד שפי' הרמב"ם והכפתור ופרח, דלא קאי על כל הדורות, שו"ר שכן תירץ גם הגרי"א הלוי שליט"א העלער בקונטרס "הלכתא למשיחא" סי' כ' עיי"ש.

אלא דבפסיקתא רבתי פי"ד ובמדב"ר פי"ט אות ג' (הובא ברש"י מלכים שם) דרשו ויחכם מכל האדם זה אדם הראשון, איתן האזרחי זה אברהם, הימן זה משה וכו', ולא כפירוש הרמב"ם והכפתור ופרח, וכיון שכתבו "דאמרו ולא ממשה", הרי צ"ל שהי' להם מדרש אחר החולק על הפסיקתא.

ובשוה"ג בכפתור ופרח שם העיר המו"ל על מ"ש "כבר אמרו ולא ממשה" דכנראה כוונתו למאמר חז"ל ר"ה כא,ב, דאיתא שם ביקש קהלת להיות כמשה וכו' יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה עיי"ש, הרי מבואר כאן דלא קאי על משה, אבל יל"ע בזה שהרי בשערי הגאולה שם פי' הרבי בהדיא דלא קם כמשה קאי רק לגבי מעלת הנבואה, אבל לענין מלוכה משיח יהי' גדול ממנו עיי"ש, ולפי"ז מהו הראי' מזה לענין חכמה, (וראה גם בס' ישועות מלכו בהגהות על הרמב"ם הל' תשובה פ"ה ה"ב שכ"כ דולא קם כמשה איירי רק בנוגע לנבואה בלבד וביאר בזה מ"ש הרמב"ם שם).

ולא קם נביא כמשה אם זה כולל גם חכמה

אמנם י"ל דהרי בגמ' ר"ה שם איתא רב ושמואל חד אמר נ' שערי בינה נבראו בעולם וכולן נתנו למשה חסר אחת וכו' ביקש קהלת למצוא דברי חפץ ביקש קהלת להיות כמשה וכו' יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא בישראל עוד כמשה וחד אמר בנביאים לא קם אבל במלכים קם, ומשמע דלא איירי רק אודות נבואה אלא גם אודות חכמה דהא מייתי עלה דשערי בינה נמסרו למשה, וכן משמע מהר"ח שם שכתב "נמצאת גדולת התורה אינה אלא במשה", וכיון שפסק הרמב"ם כמ"ד דאפילו במלכים לא קם כמ"ש הרבי בשערי הגאולה דלכן סב"ל דנבואת משיח יהי' קרוב למשה, נמצא דלדעה זו כן הוא גם לענין חכמה דגם במלכים לא קם וזה כולל גם שלמה שבחכמתו לא הגיע למשה, וא"כ שפיר י"ל כמ"ש בשוה"ג ששם הוא המקור במ"ש "דאמרו ולא ממשה".

ויש מבארים זה עפ"י מה דאמרינן בב"ב יב,א, מיום שחרב ביהמ"ק ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים כו' ה"ק אעפ"י שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה, אמר אמימר וחכם עדיף מנביא וכו' ופי' הרמב"ן שאעפ"י שניטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון, "נבואת החכמים" שהיא בדרך החכמה לא נטלה אלא יודעים האמת ברוח הקודש שבקרבם ע"כ, וזהו הקשר בהגמ' בין הפסוק דולא קם נביא כמשה לשערי בינה דגם זה הוא כענין הנבואה, ולמ"ד דגם במלכים לא קם סב"ל דולא קם נביא כמשה איירי גם בנוגע לגדלות התורה, ועי' בדרשות הר"ן (דרוש הרביעי) שביאר הטעם מדוע נתיחדה נבואתו של משה רבינו דולא קם נביא כמשה וכו' משום: ש"רצה הקב"ה לזכות בו משה רבינו לתועלת התורה, ולא רצה לזכות בו אחר" [היינו בכדי שלא יוכל שום נביא להכחיש אחת ממצוות התורה כיון שאינו בדרגת הנבואה של משה רבינו וכמ"ש הרמב"ם בהל' יסודי התורה פ"ח ה"ב], משמע מזה ג"כ דולא קם נביא כמשה שייך לענין התורה, וראה לשון הרמב"ם בפיהמ"ש סנהדרין פ' חלק בי"ג עקרים ביסוד השביעי.

מקורו של הרמב"ם "ולא ממשה"

והנה אי נימא דמקורו של הרמב"ם במ"ש "אמרו ולא ממשה" הוא מהפסוק דולא קם נביא כמשה והגמ' דר"ה הנ"ל, נמצא דסב"ל דנבואה וחכמה הם ענין אחד, וא"כ כשם שסב"ל להרמב"ם לגבי נבואה שמשיח הוא רק קרוב לנבואת משה מצד קרא זה, כן צ"ל גם לגבי ענין חכמה, אבל אי נימא דולא קם כמשה איירי רק בנוגע נבואה לבד, ומקורו של הרמב"ם לענין חכמה "ולא כמשה" הוא ממדרש אחר דאיירי רק לגבי שלמה בלבד, שוב י"ל דלענין חכמה יהי' גדול יותר ממשה כיון דקרא דולא קם וגו' איירי בנוגע נבואה לבד.

ובמכתבי הרבי בשערי גאולה שם, מבואר לגבי מלך המשיח שהוא גדול יותר ממשה בענין המלוכה, וכן במעלת הנשמה מעלת משיח גדולה יותר שהוא בחי' יחידה הכללית, משא"כ משה שייכותו הוא למדריגת חי' (כדאיתא בלקו"ת סוף שה"ש מט,ג ואילך ובכ"מ) ובמילא כן הוא לגבי לימוד התורה דתורתו של משיח הו"ע דישקני מנשיקות פיהו פנימיות התורה יחידה שבתורה, ולכן מבואר דלע"ל ישפיע מלך המשיח פנימיות התורה גם להאבות, משה רבינו, ואהרן עיי"ש, ויש לברר אם זה כולל חכמת התורה בכלל, ויל"ע בכל זה עוד.