מתי צריך להיות ביאת אליהו לפני ביאת משיח

ידועה קושיית המפרשים דלפי מה שנחלקו רבי יהושע ורבי אליעזר (ר"ה יא, א) דלר"י בניסן עתידין להגאל ולר"א בתשרי עתידין להגאל, א"כ למה מבואר בעירובין מג, א באומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא אסור לשתות יין כל ימות החול שבכל השנה, הרי לפי ר"א לא יאסר אלא בחודש תשרי ולפי ר"י לא יאסר כי אם בחודש ניסן? (וראה אג"ק ח"א ע' קט"ז ולקו"ש ח"א ע' 235 הביאור בפלוגתתם).

והטורי אבן (ר"ה שם) תירץ עפ"י המבואר בסנהדרין (צח, א) דאם זכו אחישנה לא זכו בעתה, נמצא שישנם ב' קצין לביאת המשיח, במילא י"ל דהפלוגתא אם בניסן או בתשרי עתידין להגאל קאי על הזמן ד"בעתה", אבל הך דעירובין דאסור ביין בכל השנה הוא דילמא יום זה הוא יום שבן דוד בא מפני הגאולה ד"אחישנה" שזה אפשר בכל יום ויום, וכדאיתא בסנהדרין שם דרבי יהושע בן לוי שאל משיח לאימת אתי מר וענה לו משיח היום, אתא לגבי אליהו א"ל מאי אמר לך וכו' א"ל שקורי קא שקר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא, אמר ליה הכי אמר לך היום אם בקולו תשמעו, אלמא שזה אפשר להיות בכל יום ויום, ומחמת זה אסור לשתות יין בכל יום עיי"ש. ועי' גם בספרו גבורת ארי (תענית יז, א) שכתב עד"ז שהקשה בהא דאיתא שם לרבנן דכהנים בזמן הזה אסורין לשתות יין דמהרה יבנה ביהמ"ק ובעינן כהן הראוי לעבודה ושתויי יין פסולין לעבודה, והקשה כנ"ל שהרי פליגי אם בניסן או בתשרי עתידין להגאל וא"כ למה אסורין בכל השנה? ותירץ דהא דאסורין לשתות בכל השנה הוא משום שמא יהי' הקץ של אחישנה וזה אפשר להיות בכל יום, ופלוגתת ר"י ור"א הוא בהקץ ד"בעתה" עיי"ש, (וראה בזה בהערות וביאורים גליון תשע"א).

ולכאורה יש להקשות ע"ז, דהרי בהסוגיא דעירובין שקו"ט שם דלמה אסור ביין הלא אליהו הנביא צריך לבוא יום אחד לפני משיח וכיון שלא בא למה אסור לשתות, ומתרץ דילמא לבי"ד הגדול אתא מאתמול ועדיין אינו ידוע עיי"ש, ולפי הטורי אבן דהסוגיא שם איירי בהגאולה דאחישנה נמצא דגם אז מוכרח שאליהו הנביא יבוא מקודם, ולפי"ז קשה מהך דסנהדרין דאיך ענה לו משיח "היום" ופירש אליהו שזהו היום אם בקולו תשמעו, [שזהו הגאולה דאחישנה], הרי גם בזה אי אפשר לו לבוא היום, כיון דצריך שאליהו יבוא יום אחד קודם והרי לא בא?

ואפשר לומר דסב"ל להטורי אבן כמ"ש המהרש"א שם בחדא"ג (ד"ה היום) דצ"ל דהיום דקאמר לאו דוקא היום ממש, ומצד טעם הנ"ל דהא אליהו הנביא לא בא מאתמול עיי"ש.

יוצא מזה דדעת המהרש"א והטו"א הוא דגם בגאולת "אחישנה" צריך אליהו הנביא צריך לבוא מקודם.

וכבר הקשו ע"ז מהא דמבואר בגמ' שם שמשיח שרי חד ואסיר חד דילמא מבעינא דלא איעכב, ועי' ברש"י שם שצריך להיות מוכן מיד לגאול את ישראל, משמע דליכא שום עיכוב כלל, ואין צריך אפילו ביאת אליהו מקודם, וראה גם לקו"ש חכ"ב ע' 79 שכתב ד"היום" דקאמר כוונתו להיום ממש, וראה גם שו"ת כתב סופר או"ח סי' נג במה שהקשה על הטו"א.

דעת הפלתי דביאת אליהו הוא רק בגאולת "בעתה"

דעת הפלתי (יו"ד סי' ק"י סוף קונטרס בית הספק) דרק בגאולת "בעתה" צריך אליהו הנביא לבוא מקודם, משא"כ בגאולת "אחישנה" שהוא באופן דמהירות אי"צ שיבוא מקודם, ובזה תירץ דברי הרמב"ם שכתב (הל' מלכים פי"א) שאין הדבר מוחלט שיבוא אליהו לפני משיח, ותקשי עליו מסוגיית הגמ' דעירובין דמבואר שם דבודאי צריך לבוא לפני משיח, אלא דכוונת הרמב"ם הוא דאולי יהי' הגאולה באופן דאחישנה ובמילא לא יבוא מקודם.

דלפי"ז א"ש הך דסנהדרין דכוונת משיח הוא היום ממש דאם בקולו תשמעו ויהי' הגאולה באופן ד"אחישנה" אי"צ ביאת אליהו הנביא מקודם.

ועי' בפי' אוצר בלום בעין יעקב שם (צויין גם בלקו"ש שם) שפי' דזה גופא הוא כוונת הגמ', דטענת רבי יהושע בן לוי לאליהו הוא דאיך יבוא היום הלא צריך ביאת אליהו יום אחד קודם, וענה לו אליהו דכוונת משיח הוא דבגאולת "אחישנה" כשבקולו תשמעו אי"צ ביאת אליהו ואפשר להיות היום ממש עיי"ש.

אם הרמב"ם בספר היד איירי בגאולת אחישנה

וראה גם בלקו"ש ח"ח ע' 323 וחכ"ז ע' 204 ובס' שערי גאולה ימות המשיח סי' י"ג ועוד בכ"מ שכן סב"ל להרבי דבגאולה ד"אחישנה" אי"צ שאליהו הנביא יבוא מקודם.

אמנם בזה שביאר הפלתי דזה גופא הוא כוונת הרמב"ם בסוף הל' מלכים דאין הכרח שיבוא מקודם משום דאפשר שתהי' הגאולה באופן של "זכו", הנה ממה שמבואר בלקו"ש בכ"מ משמע דאינו כן, ולדוגמא ראה לקו"ש חכ"ז פ' בחוקותי (א) שם, שביאר דמ"ש הרמב"ם בס' היד דעולם כמנהגו נוהג ושבנין ביהמ"ק תהי' בידי אדם דוקא, ה"ז משום דבס' היד איירי הרמב"ם רק כפי מה שמוכרח מצד עצם גדרו של משיח כשהוא באופן ד"בעתה", משא"כ כשהוא באופן ד"זכו" אז ירד המקדש מלמעלה ויהי' הנהגה נסית וכו', וביאר דזהו כוונת הרמב"ם באגרת תחיית המתים שלו, שכתב, דמה שכתב בס' היד דכל היעודים דלעתיד הם בדרך משל וחידה אין זה החלטי שהם משל וכו', דכוונתו דאם יהי' הגאולה באופן של זכו אפשר שיתקיימו כפשוטן עיי"ש, וראה גם לקו"ש חי"ג עמ' 84 הערה 36, וחכ"ב עמ' 35 הערה 52.

ולפי"ז הרי אי אפשר לבאר טעמו של הרמב"ם שם במ"ש דאפשר שאליהו לא יבוא לפני משיח הוא משום "זכו", כיון שבס' היד איירי רק מצד מצב המוכרח דבעתה, ועוד דהרי דיעה הראשונה בהרמב"ם הוא שאליהו יבוא אחר ביאת משיח לפני מלחמת גוג ומגוג [מיד אחר שהביא דאין בין עוה"ז לימוה"מ אלא שעבוד מלכיות בלבד] ואיך נימא שמקדים הסדר דזכו לפני "בעתה", וגם מלשון הרמב"ם משמע שיש כאן פלוגתא ויש בזה ב' דעות, וכלשונו: "ויש מן החכמים שאומרים וכו'" ואיך נימא דכוונתו שזה תלוי באיזה אופן תהי' הגאולה?

ביאור ב' הדעות שברמב"ם בנוגע לביאת אליהו

וי"ל שלכן מבאר הרבי בלקו"ש ח"ה ע' 419 דב' הדעות בהרמב"ם פליגי בפירוש הפסוק הנני שולח לכם את אליהו הנביא לפני יום הגדול והנורא, דדיעה הא' סב"ל דקאי על מלחמת גוג ומגוג, אבל לא לפני ביאת משיח, ודיעה הב' סב"ל דקאי על יום הגאולה, ולכן סב"ל שאליהו בא לפני משיח עיי"ש, ותירץ בזה מה שמקשים על הרמב"ם במה שפסק בהל' נזירות (פ"ד הי"א) באומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא שאסור לשתות יין מיד, וזה סותר לסוגיית הגמ' בעירובין שם והא לא אתי אליהו מאתמול, ולהנ"ל לא קשה דבהל' נזירות סב"ל כדעה הראשונה שבהל' מלכים, משא"כ הסוגיא דעירובין סב"ל כדעה הב' עיי"ש, ועי' גם בס' שערי גאולה שם משיחת תשמ"ג.

גם החת"ס בשו"ת (ח"ו סי' צ"ח) פי' ב' דעות בהרמב"ם ע"ד הנ"ל, אלא כתב דלכו"ע יום הגדול והנורא קאי על מלחמת גוג ומגוג (עיי"ש בראייתו), אלא דפליגי אם מלחמת גוג ומגוג יהי' באותו יום עצמו שיבוא משיח דאי נימא כן ודאי צ"ל שיבוא יום לפני ביאת משיח, או שיהי' משך זמן אחר ביאת משיח, דאי נימא כן אין הכרח שיבוא לפני משיח עיי"ש.

נוסף לכל זה ידוע שהרבי פירש ג"כ דברי הרמב"ם במ"א באופן אחר מהנ"ל, דלכו"ע יבוא אליהו הנביא לפני ביאת משיח, אלא דלדיעה הראשונה בא לפני מלחמת גוג ומגוג שהוא משך זמן לפני ביאת המשיח, ולדיעה הב' יבוא ממש בסמיכות לפני ביאת המשיח עיי"ש, כמבואר בס' הדרנים על הרמב"ם וש"ס הדרן ה' ובכ"מ, דלפי"ז ודאי לא קשה מהסוגיא דעירובין כיון דלכו"ע יבוא לפני משיח, וראה בס' תורת המלך ברמב"ם שם שפי' כן, וראה הערות ביאורים גליון תתא.

נודר בנזירות ביום שבן דוד בא למה אסור בכל השנה

אלא דלפי"ז יוצא דהסוגיא דעירובין איירי אודות הגאולה ד"בעתה" כיון דרק בזה צריך ביאת אליהו מקודם, ולא כהטורי אבן, ולפי"ז אכתי יוקשה קושייתו מהא דפליגי ר"א ור"י אם בניסן עתידין להגאל או בתשרי וזה איירי בגאולת ב"עתה", א"כ למה אסור ביין בכל השנה?

[אבל אין להקשות גם מהא דאחכה לו בכל יום שיבוא ולישועתך קוינו כל היום, דאיך זה מתאים בזה דאמרינן דבניסן או בתשרי עתידין להגאל וכו'? דזה אינו קושיא, די"ל דפלוגתתם הוא כנ"ל רק בגאולת "בעתה" משא"כ גאולת "אחישנה" ליכא הגבלת זמן כלל ומחכים לו בכל יום שיבוא].

ואפשר לומר בזה, דהנה במה שכתב הרמב"ם בהל' מלכים שם בנוגע למלך המשיח: "ויקבץ נדחי ישראל" כתב הרבי ע"ז (לקו"ש חכ"ג ע' 362, 358 ובכ"מ) וזלה"ק: לבסוף - שהרי ברמב"ם גם סדר הדברים בדיוק הוא. וכ"כ גם בר"פ זה. (זח"א קלד, א. קלט, א - וכ"פ רש"י ברכות מט, א - ופליג אתנחומא הנ"ל, - וראה בארוכה מכתב כ"ק אדנ"ע בקובץ מכתבים א' ס"ט, ומתרץ שם ג"כ שלא יוקשה על הרמב"ם ממגילה יז, ב, (ומבאר ג"כ הב"ח או"ח סקי"ח), ירושלמי מע"ש פ"ב ה"ב) עכלה"ק.

בן דוד ודוד

ומכתב אדנ"ע נדפס ג"כ באג"ק שלו ח"א אגרת ק"ל (וביגדיל תורה חוברת כ"ה ע' תשנח), ושם האריך להוכיח דקיבוץ גליות יהי' ע"י משיח דוקא, ומביא רמב"ם הנ"ל דהל' מלכים, ואח"כ מביא מגמ' מגילה יז, ב, דכיון שנבנית ירושלים בא דוד, וכ"כ הב"ח או"ח סי' קי"ח שצריך להיות הכל מוכן קודם ואחר שיבנה ביהמ"ק וירושלים ויכונן כסא דוד אז בא דוד ויושב על כסאו שהכין לו ה' ית', וממשיך שם וזלה"ק: ולא יסתר דבר זה להרמב"ם שכתב דמשיח יבנה את ביהמ"ק, דבודאי ביאת משיח קודם לירושלים ובנין ביהמ"ק, והבנין יהי' ע"י משיח וע"י תהי' קיבוץ גליות, [ואז יהי' אח"כ מלכותו והיא] מלכות בית דוד, וזהו דקדוק ל' הגמ' וכיון שנבנית ירושלים בא דוד, ולא קאמר בן דוד, דמשיח נקרא בכמה מקומות בשם בן דוד במד"ר בגמ', ואמר כאן בא דוד הכוונה על מלכותו, וכמ"ש ועבדי דוד מלך עליהם (יחזקאל ל"ז כ"ד), וע"ש במצודות, וקרוב הדבר לאמר דאז יתוסף מעלה בו עצמו ומובן למשכיל ע"פ מה שנתבאר עכלה"ק, וראה גם רשימות חוברת י"א בנוגע להשם "בן דוד" שהוא הפחות שבשמות עיי"ש.

היינו שמבאר שיש בזה ב' ענינים, ביאת משיח מצ"ע ובזה נקרא "בן דוד" ואז יעשה פעולותיו כמ"ש הרמב"ם יכוף כל ישראל וכו' ובנין ביהמ"ק וכו', אבל אז עדיין לא נתכונן מלכותו - מלכות בית דוד, ורק אח"כ בא "דוד", שהכוונה שאז תכונן מלכותו, ולכן אין דברי הרמב"ם סותרים הגמ' מגילה.

דלפי"ז יש לתרץ גם קושיית הטורי אבן הנ"ל בנודר א"ע לנזירות ביום שבן דוד בא אסור ביין וכו' והקשה שהרי פליגי אם בניסן או בתשרי עתידין להגאל וא"כ למה אסור בכל השנה, ולפי הנ"ל יש לתרץ שהם ב' ענינים נפרדים, די"ל דהגאולה תהי' בזמן שתכונן מלכות בית דוד, דהא בהא תליא מלכות בית דוד וגאולה השלימה, וזהו או בניסן או בתשרי, אבל יום שבן דוד בא הוא לפני זה כנ"ל וזה אפשר בכל יום ויום, וראה לקו"ש חל"ב ע' 184 במכתב הרבי שכתב דקיימ"ל כרבי יהושע דבניסן עתידין להגאל ע"פ הכלל דר"א ור"י הלכה כר"י, ומקשה מהא דמפטירין בשבת חוהמ"ס ביום בוא גוג מפני דבתשרי תהי' מלחמת גוג (טוש"ע או"ח סי' ת"צ) משמע לכאורה דס"ל דבתשרי נגאלין? ומתרץ די"ל דהיינו דוקא מלחמת גוג שהיא תחלת ימוה"מ, אבל הגאולה תהי' בניסן עיי"ש יותר.

ועי' בשו"ת תשובה מאהבה סי' רי"א שהביא קושיית הטורי אבן ותירץ וז"ל: ולענ"ד אין זה בגדר קושיא כלל כי ביום שבן דוד בא אז לא תהי' הגאולה כי אם כמ"ש הרמב"ם פי"א מהל' מלכים אחר שיכוף את ישראל ללכת בדרכי התורה וילחם מלחמת ה' ויצליח ויבנה המקדש וכו' אז תהי' הגאולה שלימה וכו' עכ"ל, והן הן דברי רנ"ע הנ"ל, וכן תירץ גם בשפ"א ר"ה שם, ומביא דוגמא מגאולת מצרים שמשה רבינו בא למצרים קודם הגאולה וכמו"כ יוכל להיות בגאולה העתידה, (והוסיף שכן י"ל דזכו אחישנה וכו' קאי על ביאת משיח אבל הגאולה עצמה תהי' למר בניסן ולמר בתשרי) עיי"ש, וכ"כ בס' כלי חמדה פ' שמיני אות ג', וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' רי"ג. ועי' גם בס' פרדס יוסף בראשית לג, ב, ורד"ק יחזקאל מה, יח.

ובס' מגדים חדשים עירובין שם הקשה ע"ז מהא דמבואר בגמ' שם דמשיח יכול לבא בע"ש דכיון דאתי משיחא הכל עבדים הן לישראל, ז.א. דבאותו יום שבן דוד בא יהיו אוה"ע עבדים לישראל ולכן לא יצטרכו לטרוח עיי"ש, וכן איתא בפסיקתא רבתי סו"פ ל"ו, משמע מזה שהגאולה היא מיד?

ויש לתרץ ע"ד המבואר בלקו"ש הנ"ל בחל"ב די"ל דהגאולה מתחלת מקודם למלחמת גוג ומגוג אבל אין הגאולה שלימה אלא אחרי מפלת גוג ומגוג עיי"ש, וכן אפ"ל הכא דבודאי כשבן דוד בא ה"ז "אתחלתא דגאולה" וכבר יהיו עבדים לישראל וכו', אבל הגאולה בשלימות תהי' אח"כ כשתכונן מלכות בית דוד, ובזה נחלקו ר"א ורבי יהושע אם הוא בניסן או בתשרי.

בגליון האחרון העיר הרה"ג ריי"ק על מ"ש בשו"ת דעת סופר שלעתיד לבוא יהיו רק ז' ימים של חנוכה (ובזמן הזה עושים ח' ימים רק משום ספיקא דיומא), שאין זה מתאים עם הביאור הפנימי במספר ח' דחנוכה שהוא למעלה מן הטבע וכו'.

ויש להעיר בדבריו, שכאשר מדובר בענינים של "פנימיות", הרי אין הכרח שזה יבוא לידי ביטוי במספר של שמונה ימים לעתיד לבוא. ואדרבה, כמו שמבואר בכמה מקומות לענין והי' הוי' לי לאלקים, שלעתיד לבוא הוי' יהי' נחשב כאלקים, היינו שהלמעלה מן הטבע עצמו יהי' הטבע, הרי אדרבה, יש מקום לומר, שהגילוי שבזמן הזה הוא בבחינת שמונה ולמעלה מן ההיקף, הרי לעתיד יהי' זה חלק מן ההיקף עצמו. ולא באתי אלא להעיר.