תלמיד בישיבה
איתא בשבת קיד, א (וכן בנדה כ, א): "והאמר להו ר' ינאי לבניו, אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים, לבנים שמא אזכה ואהי' כחתן בין אבלים, שחורים שמא לא אזכה ואהי' כאבל בין חתנים, אלא בכלים האוליירין".
ופי' רש"י בד"ה 'שמא לא אזכה': "ואשב בין אותן שנידונין בגיהנם שדומין לשולי קדירה", ובמס' נדה פירש"י בד"ה 'שמא אזכה': "לג"ע והצדיקים מלובשים לבנים", והיינו שמפרש דברי ר' ינאי על ג"ע וגיהנום.
לאידך הראב"ד פי' דברי ר' ינאי על זמן תחה"מ דהנה בהשגת הראב"ד בהל' תשובה (פ"ח ה"ד) כתב: "שהרי אמרו עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהם ק"ו מחטה, וכן היו מצווין לבניהם אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה", ועד"ז כתב הטור ביו"ד סי' שנב: "תניא ר' נתן אומר כסות היורדת עם המת עולה עמו לע"ל, על כן צוה ר' ינאי לבניו לא תקברוני בכלים לבנים וכו' אלא בכלים צבועין קצת".
והעולה מדבריהם שיש שני אופנים בביאור כוונת ר' ינאי, לפי רש"י הכוונה היא על ג"ע וגיהנום, ולפי הראב"ד והטור הכוונה היא לזמן התחי' לע"ל. והנה האחרונים (עץ יוסף, פי' הבונה לע"י) התקשו מאד בפירש"י דהרי מה ענין הבגדים לג"ע, הרי ג"ע הוא להנשמה לאחר צאתה מן הגוף, וא"כ מה ענין צבע הבגדים לשם? וראה בספר חפץ ה' להאוה"ח הק' דמבאר ברש"י "כי דוגמת המלבוש שמלבישין את האדם בעוה"ז שמלבשין את הגוף, כן ממש באותו גוון מלבישים את הנשמה כו'". מ"מ צ"ב מה הכריח את רש"י לפרש באופן זה דוקא, ולא כהראב"ד והטור שפירשו על זמן התחי' לע"ל?
ואולי י"ל נקודת הביאור בזה, דלדעת רש"י ר' ינאי לא ס"ל הא דיעמדו בלבושיהם שנקברו בהם, כ"א דעתו היא שיעמדו בלבושים אחרים, ולכן א"א לפרש דברי צוואתו לפני מותו על זמן תחה"מ, שהרי מכיון דלדעתו יעמדו בלבושים אחרים א"כ אין שום נפק"מ באיזה צבע לבושים יקברוהו, ולכן פי' רש"י כוונת דבריו על ג"ע וגיהנום.
ויובן זה בהקדים דאיתא בנדה (סא, ב) "ת"ר בגד שאבד בו כלאים. . עושה ממנו תכריכין למת, אמר ר' יוסף זאת אומרת מצות בטלות לע"ל, א"ל אביי ואי תימא ר' מני א"ר ינאי לא שנו אלא לסופדו אבל לקוברו אסור, א"ל לאו איתמר עלה א"ר יוחנן אפי' לקוברו, ור' יוחנן לטעמי' דא"ר יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי, כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצוות".
וישנם שני שיטות בפי' סוגיא זו, התוספות והריטב"א (מהדורת מוסד הרב קוק) פירשוהו על זמן התחי' שהרי אז יעמדו בלבושיהן שנקברו בהן, וא"כ יהי' לבוש כלאים, ובזה חולקים ר' ינאי ור' יוחנן, דלר' ינאי אין מצוות בטלות לע"ל בזמן התחי', ולכן אסור לקוברו בכדי שלא יעמוד בהם, ולר' יוחנן מותר לקוברו בכלאים דכאשר יעמוד בהם יהי' פטור מקיום מצות כלאים, דמצות בטלות לע"ל בזמן התחי', ולפי פירוש זה הכוונה בהוכחה מהפסוק במתים חפשי הוא כמ"ש הריטב"א "לומר שיצא חפשי מן המצוות לדורי דורות, ואפי' לזמן תחה"מ". והרשב"א והר"ן פירשוהו על זמן המיתה עצמו, ומבארים שגם זמן המיתה נק' לעתיד לבוא, ולעולם לכו"ע יתחייבו במצוות בזמן התחי', אלא שחולקים אם מצות בטלות לעתיד בזמן שהוא מת, ומבאר שלפי ר' ינאי יש חיוב החי על המת כמו שאנו מוזהרין שלא להאכיל לתינוק בידים וכו', ולכן אסור לקוברו בכלאים, ולר' יוחנן אין חיוב החי על המת, שאין המת כתינוק אלא המת חפשי לגמרי מענין המצוות, ולכן מותר לקוברו בכלאים.
ולכאו' קשה על הרשב"א (וכמו שהקשה בספר סדרי טהרה, נדה שם) דסו"ס איך התיר ר' יוחנן לקבור את המת בכלאים, גם אם אין חיוב החי על המת, הרי כשיעמוד בזמן התחי' יעבור על איסור כלאים, שהרי לפירושו לכו"ע יהיו חייבים במצות בזמן התחי'?
ולת' קושיא זו מבאר הרשב"א בפירושי אגדות (ברכות יב, א) דר' יוחנן ס"ל שלא יעמדו באותם לבושים ממש שנקברו בהם, כ"א יעמדו בלבושים סתם, ויש להוסיף שהוא ע"ד דעת רבי בירושלמי (המבואר בתוס' כתובות קיא, ב) דס"ל שלא יעמדו בלבושיהם שנקברו בהם כ"א יעמדו בהלבושים שהיו רגילים ללבוש בחייהם.
והוסיף להוכיח בספר סדרי טהרה, דאם נאמר שלר' יוחנן לא יעמדו באותם לבושים שנקברו בהם, עכצ"ל שגם ר' ינאי ס"ל הכי, שהרי אם לר' ינאי יעמדו בלבושיהם שנקברו בהם, א"כ מנ"ל להש"ס דחולקים בענין במתים חפשי והיינו בענין חיוב החי על המת, הרי אפ"ל שלכו"ע במתים חפשי ואין חיוב החי על המת, אלא שלר' ינאי אסור לקוברו בכלאים כיון שיעמוד בהם בזמן התחי' ויעבור על איסור כלאים ולר' יוחנן מותר לקוברו בכלאים כיון שלא יעמוד בהם בזמן התחי' כ"א בלבושים אחרים, ומכיון שהש"ס לא פירש הכי כ"א שחולקים בענין חיוב החי על המת, עכצ"ל שאינם חולקים בענין זה ובין לר' ינאי ובין לר' יוחנן לא יעמדו באותם לבושים שנקברו בהם.
ולפי כל הנ"ל י"ל בעניננו דרש"י פי' הסוגיא כמו הרשב"א וכפי שנתבאר שגם לר' ינאי לא יעמדו בלבושים שנקברו בהם, כ"א בלבושים אחרים, וא"כ א"א לפרש דברי ר' ינאי שלא יקברוהו בכלים לבנים וכו', על זמן התחי', שהרי אין נפק"מ איך יקברוהו בין כך יעמוד בלבושים אחרים, ולכן פירש"י דברי ר' ינאי על ג"ע וכו'.
ויש להמתיק משנת"ל עפמ"ש בסדר הדורות שר' ינאי ור' יוחנן קיבלו מרבי, והרי רבי (בירושלמי כתובות פי"ב ה"ג, ועיין תוס' כתובות הנ"ל) ס"ל דלא יעמדו בלבושים שנקברו בהם כ"א בלבושים אחרים.
ר"מ בישיבה
אם אמרינן עבר זמנו בטל קרבנו גם באונס
בגליון העבר הובא כתב הגרי"י פיעקארסקי ז"ל להרבי ובו שקו"ט בנוגע להא דאמרינן "עבר זמנו בטל קרבנו" אם זהו אפילו אם הי' מחמת אונס, ובשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' קכז) הביא שדעת המל"מ (הל' תמידין מוספין פ"א, וראה מל"מ הל' מעה"ק פ"ד ה"ג, ובס' מקדש דוד מע' 'קרבן ציבור' אות ד', ובהגהות 'אמרי מבשר' בתוס' הרא"ש יומא מו, א, אות קמד ואכמ"ל) דבאונס לא אמרינן כלל דעבר זמנו בטל קרבנו.
והגריי"פ רצה לדייק משו"ע אדה"ז דלא סב"ל כהמל"מ, כי בסי' קח ס"ב איירי אדה"ז בטעה או נאנס ולא התפלל וכו' וכתב ע"ז: "ואע"פ שהתפלות הן כנגד הקרבנות אין אומרים כיון שעבר יומו בטל קרבנו, כיון שמ"מ התפלות הם בקשות הרחמים וכו'" הרי מוכח דדעת אדה"ז דבקרבנות אפילו בנאנס אמרינן דבטל קרבנו עיי"ש, וכתב ע"ז הרבי וזלה"ק: "י"ל דאדה"ז מביא זה להטעים הדין דטעה בלבד - דאפילו בטעה כו'", היינו די"ל דגם אדה"ז סב"ל כהמל"מ דבאונס לא אמרינן עבר זמנו וכו', והא דהביא שם הדין דעבר זמנו וכו' ה"ז רק משום "טעה" דאף דבכה"ג לענין קרבנות ודאי בטל קרבנו, מ"מ בתפלות לא אמרינן כן משום דרחמי נינהו.
והנה בס' 'ימות המשיח בהלכה' סי' כב הובא מ"ש בס' 'בני יששכר' (מאמר ר"ח מאמר ב') שכתב וז"ל: "ויתפרש עוד על פי מה שכתב הרב הקדוש הרמ"ע ז"ל ב'עשרה מאמרות' - שלע"ל במהרה בימינו נצטרך להקריב כל הקרבנות שהחסרנו כל ימי גלותינו, דהיינו כשיגיע ר"ח ניסן, נצטרך להקריב כל קרבנות המוספין של כל ראשי חדשים של ניסן של כל ימי הגלות, וכן בשבתות למשל, בהגיע שבת פר' נשא נצטרך להקריב כל הקרבנות המוספין של כל ימי הגלות של שבתות אלו, עיי"ש. ובזה פירשנו בטוב טעם מה שאנו אומרים במוספין: "ואת מוסף יום השבת הזה נעשה ונקריב וכו'", "ואת מוסף יום ר"ח הזה נעשה וכו'". הנה תיבת הזה אינה מובנת ולפי דברי הקדוש הנ"ל, ידוקדק היטב שבאמת נעשה ונקריב מוסף השבת הזה וראש חודש הזה וכו'". עכ"ל. וכ"כ שם במאמר ג', וכ"כ בס' 'בן איש חי' פ' ויקרא אות יט, ובס' 'תפארת שלמה' - מועדים (שבת קודש דף כח, א) ד"ה ואת מוסף יום השבת הזה נעשה ונקריב וכו', כתב וז"ל: "פי', שלעתיד נשלים ונקריב את כל הקרבנות של חובה שחסרנו מהם בזמן הגלות, הנה אז נקריב כל התמידין והמוספין שהיינו מחוייבים בהם כל ימי הגלות, וכן כל קרבנות היחיד של חובה, וכמ"ש ר"י לכשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמנה, וכמ"ש (יואל ב, כה) "ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה וכו'", וזה שאנו אומרים - את מוסף יום השבת הזה, והחג הזה נקריב בבנין ביהמ"ק בב"א". עכ"ל.
ועיי"ש בס' הנ"ל בענין זה בארוכה, ולכאורה הלא עבר זמנו בטל קרבנו? אבל לפי שיטת המל"מ הנ"ל דבאונס לא אמרינן עבר זמנו בטל קרבנו, ושכן י"ל גם לדעת אדה"ז כנ"ל, ה"ז מובן היטב די"ל דזהו כשיטת המל"מ דבאונס לא אמרינן עבר זמנו וכו' ולכן לע"ל יביאו כל הקרבנות שנחסרו מצד האונס של זמן הגלות.
אבל הובא שם גם מ"ש בס' 'המנהיג' (הל' הלל ס"מ בד"ה "ראשי חדשים"), וז"ל: "ושם נעשה לפניך, ואל תתמה לומר - מאין יספיקו לנו בהמות להקריב כל הקרבנות שנחסרו מחורבן הבית עד עמוד כהן לאורים ותומים? שהרי הכתוב מבשרנו (ישעי' ס, ז) "כל צאן קדר יקבצו לך וגו'", ובקרבנות נדבה, אבל בקרבנות חובה עבר יומו בטל קרבנו, דכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת, ולא עולת שבת זו בשבת אחרת". עכ"ל, הרי שהוא חולק ע"ז וסב"ל דגם בכה"ג אמרינן עבר זמנו בטל קרבנו, ולכן כתב דקאי רק על קרבנות נדבה, משא"כ בשאר ספרים שהובאו לעיל הרי כתבו כן גם לגבי קרבנות חובה דתמידין ומוספין וי"ל כנ"ל.
חילוק בין תמידין לקרבנות המועדים
ובשו"ת אמרי יושר שם ציין הגר"מ אריק שכבר כתב בענין זה בספרו "טל תורה" יומא מו, א, ועיי"ש שחולק על המל"מ דלא נראה לומר דאונס שאני, וכתב מדיליה די"ל דרק בתמידין בלבד לא אמרינן דעבר זמנו בטל קרבנו, משא"כ בקרבן מוספין של שבת ומועדים ושל ר"ח אמרינן עבר זמנו בטל קרבנו אפילו באונס, כי קראי דילפינן מיני' דעבר זמנו בטל קרבנו כתוב רק לגבי מוספי שבת ור"ח (פנחס כח, י - יד) ועי' גם תמורה יד, א לענין שאר המועדים, אבל בתמידין ליכא קרא, ולכן שם י"ל דלא בטל קרבנו, וביאר בזה דברי רש"י בברכות כו, א, בד"ה וכיון דעבר יומו בטל קרבנו שכתב: "ואינו מקריבו ביום אחר אם זמנו קבוע, כגון: מוספים של כל יום ויום", דבדיוק נקט מוספין דוקא ולא תמידין עיי"ש (שו"ר שבטל תורה בסיום דבריו שם קישר דברי הבני יששכר הנ"ל לשיטת המל"מ וכפי שנת').
דלפי שיטה זו אפשר לומר דלע"ל יקריבו רק תמידין שנחסרו בכל יום ולא מוספין וכו' כיון דרק בתמידין לא אמרינן דבטל קרבנו משא"כ לפי מה שהובא בספרים הנ"ל, יקריבו הן תמידין על מוספין וכו'.
אבל עי' לקו"ש חכ"ח פר' פנחס ב' בביאור דברי רש"י (שם כח, ב) "במועדו" שפי': "בכל יום הוא מועד התמידין" דנקט בפשיטות דגם בתמידין אמרינן דאם עבר זמנו בטל קרבנו, וביאר שם בארוכה למה הוצרך קרא מיוחד רק לגבי מוספי שבת ור"ח וכו', ולגבי תמידין ידעינן זה גם בלי קרא עיי"ש, וזהו לא כדנקט בס' טל תורה וכפי שנת'.
ובס' התוועדויות תשמ"ה ח"ה עמ' 3106, ב"רשימות דברי הרבי בעת ביקור הרבנים הראשיים שליט"א" (ביום ב' דר"ח כסלו תשד"מ) באות כ' שם איתא, שהגר"מ אליהו שליט"א אמר, בנוגע לקרבן ר"ח שמובא בס' 'בן איש חי', שלע"ל יקריבו לא רק הקרבן דר"ח שבו עומדים, אלא גם הקרבנות דכל שאר ראשי חדשים שעברו, וזהו מה שאומרים ואת מוסף יום ראש החודש הזה נעשה ונקריב וכו', והרב שפירא שליט"א הוסיף, לא רק הקרבנות דר"ח אלא גם בנוגע לכל שאר הקרבנות. ושאל הרבי: לאחר שמקריבים קרבן דר"ח זה, כיצד יכולים להקריב קרבן נוסף עבור ר"ח שעבר? ואמר הרב אליהו שליט"א, זהו ענין של תשלומין, כמו שמצינו תפלת תשלומין, או ע"ד קרבן נדבה כפי שיש תפלת נדבה. והמשיך הרבי: אם זהו מצד תשלומין, הרי זה שייך על התפלה האחרונה בלבד. ואם מצד נדבה, הרי בתפלת נדבה צריך לחדש משהו, ומה שייך זה בנוגע לקרבנות? ועוד, כדי להקריב את הקרבנות של כל ראשי חדשים שבהם לא הקריבו קרבנות אלו, דרוש זמן רב ביותר. ע"כ.
ועי' עוד בס' ימות המשיח בהלכה (סי' כא) עמ' קה אודות גדר "אונס" בקרבנות ש"בין אדם למקום".
Download PDF