תושב השכונה
בקובץ הערות וביאורים לפרשת ואתחנן - שבת נחמו תשמ"ו [שנא] הבאתי פירש"י בפרשת ואתחנן ד"ה ממך מפניך (ד, לח): סרסהו ודרשהו, והוריש מפניך גוים גדולים ועצומים ממך, עכ"ל.
ושאלתי שם:
א) שבפרשת עקב נאמר (ט, א): ... לרשת גוים גדולים ועצומים ממך וגו', ושם מפרש רש"י בד"ה גדולים ועצומים ממך: אתה עצום והם עצומים ממך, עכ"ל.
ולמה לא פירש רש"י כך בפרשת ואתחנן*
ב) בסוף פרשת עקב נאמר (יא, כג): ... וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם.
ורש"י פירש שם עוד הפעם בד"ה ועצומים מכם, וז"ל: אתם גבורים והם גבורים מכם שאם לא שישראל גבורים, מה השבח ההוא שמשבח את האמוריים לומר ועצומים מכם, אלא אתם גבורים משאר אומות, והם גבורים מכם, עכ"ל.
ולמה לא פירש רש"י כל זה בפעם הראשונה שזה נזכר בפרשת עקב (ט, א) ששם פירש בקיצור.
ג) בפעם הראשונה (ט, א) מפרש: אתה עצום והם עצומים ממך, כלשון הכתוב.
משא"כ בפעם שני' (יא, כג) מפרש אתם גבורים והם גבורים מכם. ומדוע שינה לשונו מלשון הכתוב.
ויש להוסיף, שלכאורה מקורו של רש"י הוא בספרי, ושם הלשון "אף אתם גדולים ועצומים אלא שהם גדולים מכם", ולמה שינה רש"י לשונו, וכתב "גבורים".
ד) למה חזר רש"י בסוף דבריו עוד הפעם: "אלא אתם גבורים וכו'".
ועוד יש להוסיף עוד כמה שאלות על מה ששאלתי אז:
1) הלשון ברש"י הוא: "... מה השבח ההוא שמשבח את האמוריים וכו'".
וצריך להבין, למה כתב רש"י דוקא האמוריים והלא בכתוב לא נזכר דוקא האמוריים, אלא "גוים גדולים".*
ולכאורה אם רש"י רוצה לכלול את כל האומות בשם כללי הי' מתאים יותר לכתוב "כנעניים" כמו שמצינו שארץ ישראל נקראת בכמה מקומות ארץ כנען, ולא נקראת ארץ אמורי.
ועיין בפרש"י פרשת בא ד"ה אל ארץ הכנעני (יג, ה): ואע"פ שלא מנה אלא חמשה עממין כל שבעה גוים במשמע שכולן בכלל כנען הם ואחת ממשפחת כנען היתה שלא נקרא לה שם אלא כנעני, עכ"ל.
והנה בספרי שהבאתי לעיל ממשיך, וז"ל:
ד"א ועצומים מכם למה נאמר עוד והלא כבר נאמר שבעה גוים רבים ועצומים ממך ומה ת"ל עוד גוים גדולים ועצומים מכם אלא מלמד שאחד משבעה עממים גדול וקשה כנגד כל ישראל וכה"א (עמוס ב, ט) ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים וגו', עכ"ל.
ואולי בדוחק גדול אפשר לומר שמה שכתב רש"י "האמוריים" דוקא, הוא מפני שכוונתו לשאלת ותשובת הספרי שם.
2) בפרשת ואתחנן יש עוד פסוק (נוסף לפסוק (ד, לח) שהבאתי בהערה הנ"ל) ששם נאמר (ז, א) "... ונשל גוים רבים... שבעה גוים רבים ועצומים ממך". וגם שם אין רש"י מפרש כלום.
3) בפרשת עקב, בד"ה הראשון (ט, א), מעתיק רש"י גם תיבת "גדולים" מן הכתוב,
משא"כ בד"ה השני (יא, כג), מעתיק רש"י רק תיבות "ועצומים מכם" מן הכתוב, ומשמיט תיבת "גדולים".
וראיתי בספר הזכרון על פירש"י (ט, א), וז"ל:
לפי שכל כוונת הכתוב להראות כח הגויים ההם ושכפי טבע העולם לא היו יכולין להורישם, לולי השם יתברך העובר לפניהם להשמידם ולהכניעם מלפני ישראל בכחו הגדול, לכך אנו צריכים לפרש שאין הכוונה שהם יותר גדולים מישראל ואף אם ישראל מעטים, דאם כן מאי ריבותא, אלא רצונו לומר גוים בעלי כח ועצמה שאע"פ שאתה עצום ורב, הם רבים ועצומים ממך, ובספרי בסוף פרשה (יא, יג) זו אמרו גדולים ועצומים מכם, אתם גדולים ועצומים, אלא שהם גדולים ועצומים מכם. והרב ז"ל בפירוש הכתוב ההוא נתן טעם למדרשם ז"ל ואמר שאם לא שישראל גבורים מה הוא השבח שמשבח את האמוריים, ע"כ. כלומר כיון שכל עצמו של כתוב הוא להודיענו עד היכן מגעת גבורתו של הקב"ה שעם היות שהאמוריים הם בעלי כח ורבים ועם ערים גדולות ובצורות, הוא יתברך בכחו מאבדם מפנינו, ואם ישראל חלשים ותשי כח, אף על פי שיהיו האמוריים חזקים מהם, מה מקום יש לשבחם ולהגדיל כחם, סוף סוף חלשים הם, לפיכך אמר ז"ל שכך פירושה גוים גדולים ועצומים מאד שאע"פ שאתה מפורסם בעוצם וברוב הם יותר ויותר, וכן בכאן על זו הדרך בעצמה, עכ"ל.
וכעין זה כתב הבאר בשדה על פירש"י שם, אלא שהוסיף, וז"ל:
וא"ת לעיל בפ' ואתחנן יש עוד ב' פסוקים כה"ג דכתיב "ממך" ולא פירש שם רש"י מידי. יש לומר דהתם מיירי קראי גבי הקב"ה שהוא יוריש אותם והתם שפיר קאמר ממך הם גדולים ועצומים אבל לגביה דידיה נחשבים כאיש אחד אבל הכא מיירי בישראל שהם באים להוריש אותם וצריך לפרש "ממך" "ומכם", אתה עצום וכו', עכ"ל.
והנה מה שכתב הבאר בשדה לתרץ למה לא פירש רש"י מידי בשני הפסוקים שבפרשת ואתחנן (ד, לח) (ז, א) "דהתם מיירי קראי גבי הקב"ה שהוא יוריש אותם וכו'", צריך עיון קצת בדבריו:
שהרי גם בסוף פרשת עקב (יא, כג) נאמר "והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם וגו'", ואעפי"כ פירש רש"י שם מה שפירש.
ואיך מתאים זה עם תירוץ הבאר בשדה: "דהתם מיירי קראי גבי הקב"ה שהוא יוריש אותם ... אבל הכא מיירי בישראל שהם באים להוריש אותם".
והגם שהכתוב בסוף פרשת עקב מסיים: "וירשתם גוים גדולים ועצמים מכם", דהיינו שבני ישראל בעצמם באים להוריש.
הנה על כרחך, מצד הסתירה שיש בכתוב מתחלתו לסופו, שמתחילה כתיב "והוריש ה'" ובסוף כתיב "וירשתם" וגם מצד זה שהוכפל הענין, מוכרחים לפרש הכתוב כמו שתרגם התרגום אונקלוס, שהפירוש של "והוריש" הוא "ויתרך" שהוא לשון גירושין, משא"כ על "וירשתם" תרגם "ותירתין" שהוא לשון "ירושה".
שלפי זה נמצא שגם כאן נאמר בפסוק שהמלחמה עם הגוים נעשית על ידי הקב"ה כמו שנאמר בפרשת ואתחנן (ד, לח) "להוריש גוים גדולים ועצמים ממך", והרי גם שם תרגם התרגום אונקלוס "לתרכא".
ומה שנאמר בסוף הפסוק "וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם" אינו מדבר בנוגע למלחמה עם הגוים אלא בירושת הארץ של הגוים, דהיינו שלאחר שהקב"ה יגרש את הגוים תוכלו לירש את ארצם.
עוד דבר שצריך עיון לתירוץ הבאר בשדה הנ"ל הוא, שלפי תירוצו משמע שהפירוש בהשני כתובים שבפרשת ואתחנן: א) להוריש גוים גדולים ועצומים ממך (ד, לח), ב) שבעה גוים רבים ועצומים ממך (ז, א) שהגוים עצומים ממך אבל לא מהקב"ה העושה מלחמה עמהם דהתם מיירי קראי ולא כמו שפירש רש"י סוף פרשת עקב אתם גבורים והם גבורים מכם.
אלא שהפירוש והדיוק שם הוא שהגוים עצומים ממך אבל לא מהקב"ה העושה מלחמה עמהם. ("דהתם מיירי קראי גבי הקב"ה")
אבל לפי זה צריך עיון למה לא פירש"י זה שם עכ"פ בפעם הראשונה שנזכר שם בפרשת ואתחנן.
ועל דרך שפירש"י בפרשת שופטים בד"ה עם רב ממך (כ, א) בעיניך הוא רב אבל בעיני אינו רב, עכ"ל.
[כוונתי (לא ללשונו ממש, שהרי בפרשת שופטים נאמר "...וראית... עם רב ממך וגו'" לכן כתב רש"י בעיניך... ובעיני אלא) לתוכן פירושו, דהיינו שלמה לא פירש שם לפניך הם עצומים אבל לפני אינם עצומים].
עד כאן בנוגע לתירוץ הבאר בשדה על השאלה למה לא פירש"י כלום בשני הפסוקים שבפרשת ואתחנן.
ונחזור כאן למה שהבאתי מספר הזכרון, (ועל דרך זה כתב גם הבאר בשדה), וגם בזה צריך עיון:
שלכאורה כל ההסבר של ספר הזכרון (ועל דרך זה הבאר בשדה) הוא לבאר פירש"י שבסוף פרשת עקב, ולמה צריך רש"י להאריך שם.
אבל לכאורה זה מגדיל עוד יותר את הקושיא למה רש"י לא כתב את זה בפעם הראשונה שזה נזכר בפרשת עקב (יא, כג), ששם כתב רש"י בקיצור אתה עצום והם עצומים ממך, ותו לא.
וממה נפשך אם צריכים יותר ביאור, למה רש"י לא מאריך כאן. ואם מה שכתב כאן מספיק למה לו להאריך בסוף פרשת עקב.
ולכאורה לא הוה לי' לפרש כלום מאחר שכבר פירש זה פעם אחת.
וראיתי בפירוש באר היטב על פירש"י סוף פרשת עקב, שעמד על שאלה זו, וז"ל:
... קשה דלעיל פירש גם כן ועצומים ממך אתה עצום והם עצומים ממך ולא פירש דיוקו כן הוא כדפירש הכא. ויש לומר דלעיל על כרחך פירושא הכי הוא דאם לא כן ממך למה לי, הרי כתיב "עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת... מי יתיצב לפני בני ענק", ופשיטא דעצומים ממך. אלא על כרחך לומר אתם עצום כו'. אבל הכא אינו כתוב רק "ועצומים מכם" ודילמא הוא כפשוטו על כן הוצרך רש"י לפרש דיוקו למה אינו כפשוטו, עכ"ל.
אבל לכאורה צריך עיון בתירוצו:
זה שכתב "אבל הכא אינו כתוב רק ועצומים מכם ודילמא הוא כפשוטו", לכאורה כוונתו שהיות שכאן אין כתיב "עם גדול ורם בני ענקים" כמו שכתוב בתחלת פרשת עקב, אם כן לולי פירש"י היו מפרשים שהגוים בעצם אינם עצומים רק לגבי בני ישראל שהם חלשים הם עצומים.
אבל אינו מובן, שלאחר שהפסוק אומר בתחלת פרשת עקב שהגוים הם עם גדול ורם בני ענקים ... מי יתיצב לפני בני ענק כבר יודעים את זה משם, וכמו ששם לא הי' רש"י צריך לפרש כלום מפני שזה נאמר שם בפירוש, כן בסוף פרשת עקב אין צריך לפרש את זה משום שכבר יודעים משם שהם בני ענקים, והרי גם רש"י פירש שם שהם עצומים.
*) הערת המערכת: י"ל בזה בפשטות שבפסוק (ד, לח) הפי' "להוריש" הוא כדתרגם אונקלוס - לתרכא - לגרש, וא"כ מובן שצריכים לגרש מענין מסוים וע"כ הפי' "ממך" הוא כפשוטו שיגרשם ממך, משא"כ בפ' עקב (ט, א) דשם כתוב לרשת וגו' ממך, שהפי' לרשת הוא כדתרגם אונקלוס מלשון ירושה וא"כ א"א לפרש לרשת ממך אלא צ"ל כדפי' רש"י אתה עצום והם עצומים ממך.
*) הערת המערכת: אולי א"ל בדוחק - דפסוקים אלה (יא, כב-כג) באים בהמשך למ"ש לעיל מיניה (יא, יא) והארץ וגו' ארץ הרים וגו' ועי' בפרש"י שם שהר זה לשבח וכו'. ומצינו בהתחלת פ' דברים (א, ז) שבתחילת הכניסה לא"י כתיב ובאו הר האמרי וע"כ פרש"י כאן אמוריים. ודו"ק.