במדבר כז, כב: "ויעש משה כאשר צוה ה' אותו ויקח את יהושע".

עיין רש"י ד"ה ויקח את יהושע "לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא" (ספרי קמא).

יש להבין איך ליישב זה עם הא דאיתא במס' אבות פרק ראשון משנה ג' "אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק לא תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס כו'", וכאן משמע שלקחו ליהושע ע"י שהודיעו השכר שיקבל בעולם הבא, ולכאורה מדובר כאן ביהושע שעל פי פשטות היה במדריגת הצדיק שבתניא שכבר נהפך נפש החיונית שבו לקדושה, ואיך שייך לומר שלקחו ע"י הודעת שכר שלעתיד לבוא.

והנראה לומר שכמדומה מבואר במקומות בחסידות (?) שאף אחרי ההתהפכות של הנפש החיונית לקדושה מ"מ היא אינה מגעת למדריגת הביטול של הנפש האלקית. ולכאורה יש מקום לומר שאף אחרי ההתהפכות יש צורך לפתות הנה"ב בשום שכר כדי שיתרצה בלב שלם. וא"כ דברי המשנה "שלא תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס" מכוונים בעיקר להנ"א, שהנ"א תעשה המצות מצד ביטולו להקבש"ע ולא מצד הרצון לקבלת שכר, אבל מצד הנה"ב אפילו אחר התהפכותו לקדושה נשארת בחי' הרצון לאיזה שכר וע"כ היה צורך לדבר עם יהושע ע"ד השכר של פרנסי הציבור לעולם הבא כדי שתהא הסכמה מלאה אף מצד הנפש החיונית של יהושע.

ואף שהוא מוזר קצת לומר שדברי אנטיגנוס באבות מופנים רק להנפש האלקית של האדם הרי מצינו בספר תניא קדישא פרק ל"ב כעין זה: "וגם המקורבים אליו והוכיחן ולא שבו מעוונותיהם שמצוה לשנאותם מצוה לאהבם ג"כ ושתיהן הן אמת שנאה מצד הרע ואהבה מצד בחי' הטוב הגנוז שבהם כו'".