תות"ל - קרית גת, אה"ק
עה"פ הנא נא הואלתי (וירא פ' יח) מפרש רש"י "הואלתי. רציתי כמו ויואל משה".
והנה, המילים "הנה נא הואלתי" נאמרו ב' פעמים כאן: בפסוק כז ובפסוק לא, ומצינו ב' גירסאות בחומשים בנוגע למיקום פירש"י זה - בפסוק כז או בפסוק לא.
ואף שהגירסא היותר מובנת היא דכתב פירושו על פסוק כז - שזהו תיכף בפעם הראשונה שנזכרו תיבות אלו (וכן הוא הפירוש גם בפעם השני'), הנה על אף הקושי לומר להיפך (ואדרבא - בגלל הקושי, כדלקמן) י"ל דכתב פירושו על הפעם השני', ואילו בפעם הראשונה - לא פירש, דהנה ידוע הכלל שביאר כ"ק אדמו"ר בלקו"ש (הובא בספר כללי רש"י) אשר כשישנם ב' גירסאות ואחת מהם מובנת ומסתדרת יותר מהשני' - מסתבר לומר שדוקא הגירסא הפחות מובנת היא הנכונה, אלא שה"בחור הזעצער" בראותו שהנוסח שלפניו אינו מובן - שינה ו"תיקן", וכך נוצרה הגירסא השני' (דפחות מובן, איך נשתנה ונתהוה גירסא בלתי מובנת!).
אלא שעפ"ז (שהפירש"י הוא על פעם הב', ובפעם הא' לא פירש) צלה"ב:
א) מה פירוש הואלתי דפעם הא'?
ב) איך מבין מעצמו הבן חמש למקרא פי' תיבת הואלתי בפעם הא' (-שלכן א"צ רש"י לפרשו) ובפרט שה"ז פעם הא' שנזכרה תיבה זו בתורה!
ג) מה הכריחו לרש"י לפרש דיש חילוק בין הואלתי הא' להב'?
וי"ל דהנה עה"פ (דברים א, ה) 'הואיל משה באר את התורה' פירש רש"י "הואיל, התחיל כמו הנה נא הואלתי".
ועפ"ז רואים בפירוש שיש חילוק בין הפירוש (דרש"י) ב"הואלתי" הא' להב'.
ובמילא צ"ל דהפירוש שבפרשת וירא הוא על הפעם השני', שהרי אין כל מקום לומר דהפירוש הוא על פעם הא' - ועל אף שיש פי' אחר לפעם הב' אין רש"י מזכירו!, כן אין מובן איך יהא הפי' דפעם הא' - רציתי, ודהב' - התחלתי - כו"כ פסוקים (ולאחר כו"כ בקשות) מאז שהתחיל לבקש!
עכ"פ היוצא מהנ"ל, דהפי' ד"הואלתי" בפעם הא' הוא התחלתי.
והנה בתירוץ שאלה הג' אולי י"ל - דהרי בכל פעם שביקש אברהם אמר גם דברי תחנונים (וראה רש"י בהעלותך יג, ב) ופשוט שבכל בקשה חדשה צ"ל גם דברי תחנונים חדשים ושונים, ולכן אי אפשר דבב' הפעמים יהא אותו הפי', ומכיון שא"א לומר בסדר הפוך (רציתי ואח"כ התחלתי) כנ"ל, ע"כ צריך לפרש "התחלתי" ואח"כ "רציתי".
ואולי יש להסביר הדיוק בלשון רש"י, דהנה בפרשת שמות (ב, כא) עה"פ ויואל משה (שפירושו "רציתי") כשמציין רש"י לכאן מעתיק "הואלתי לדבר" משא"כ בפ' דברים הנ"ל (שפירושו מל' "התחלתי"), כשמציין מעתיק "הנה נא הואלתי"1. וצריך ביאור: דרכו של רש"י, כידוע, לקצר כמה שאפשר, ומילא הא שלא הסתפק - בפ' שמות - בתיבת "הואלתי" ומעתיק גם "לדבר" - מובן, כי זהו ע"מ לציין לאיזה הואלתי במקרא כוונתו, אבל מפני מה בפ' דברים מעתיק "הנה נא הואלתי" - ה"ז לכאורה אריכות מיותרת?
ואואפ"ל שע"י דיוק זה רוצה להדגיש לאיזה מהפסוקים מציין (פ' כז או לא), ולכן מעתיק בפ' דברים הנה נא הואלתי, שפירושו עכשיו התחלתי, שזה (עכשיו התחלתי) אפ"ל רק בפעם הא' (כנ"ל), משא"כ בפ' שמות מעתיק רק הואלתי לדבר - בכדי לקצר בלשונו, כנ"ל.
אלא דעדיין צלה"ב קצת דאם פשוט לרש"י שהבנת ה'בן חמש למקרא' במילת "הואלתי" בפעם הא' הוא 'התחלתי' למה צריך לפרש מילת 'הואיל' בדברים שם, - ואבקש מהקוראים שי' להעיר בזה*.
1) ולהעיר שבכמה מהחומשים היו"ל לאחרונה, נסמן מקור הפסוקים, ובשניהם - הן בפ' שמות והן בפ' דברים - מציינים פ' יח פסוק כז! וה"ז תרתי דסתרי! וע"פ מש"כ בפנים צריך להיות ב"ויואל משה" פ' לא, וב"הואיל משה" - פסוק כז.
*) צ"ל דבפשטות תרגום תיבת "הואלתי" הוא "התחלתי", והא דרש"י הוצרך לפרשו בדברים הנ"ל משום דשם קשה לו לרש"י איך אפשר לומר שמשה התחיל לבאר את התורה רק בסוף מ' שנה!! ולכן צריך לפרש שמ"מ הפי' "הואיל" הוא ג"כ לשון התחלתי, והא דקשה איך אפשר לומר כך כנ"ל, ע"ז ממשיך רש"י שפי' באר את התורה הוא (לא הפירוש שרק ביארה אלא) "בשבעים לשון פירשה להם" וק"ל. המערכת.
Download PDF