ויקרא כה, ב, רש"י ד"ה יהי' לארץ – "לשדות ולכרמים". לכאורה משמע מלשון זה שחוץ מכרם הנה כל מיני הפירות נכללים בתיבת "לשדות".

ולכאורה רש"י הולך בעקבות הפסוק, שהרי לא נזכר בפסוק שום מין מעצי השדה, רק שדה וכרם.

ובפשטות כי הם עיקר הפירות הנצרכים לאדם, שעפ"ז גם מובן לכאורה מה שבפ' "והי' אם שמע" מזכיר "ואספת דגנך ותירושך ויצהרך".

אלא שכאן גם ה"יצהר" (זיתים) נכלל ב"שדות" שבפשטות י"ל שבכרם משתמשים יותר מאשר בשמן.

ולכאורה ע"פ הנ"ל גם יומתק מה שבפ' כי תצא (כג, כה-כו) מביא לגבי פועל האוכל במה שעוסק רק שני דברים: כי תבוא בכרם ואכלת ענבים וגו'; כי תבוא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך גו'.

ובגמ' (ב"מ פז, ב) דנים: אשכחן כרם כל מילי מנלן ומתרצינן, ועכ"פ מה שכתוב בפירוש הם כרם וקמה.

שע"פ הנ"ל י"ל כיון שהם עיקר תשמישו (אכילתו) של אדם.

וע"פ הנ"ל יומתק עוד דיוק, שלכאורה הי' לו להקדים "כי תבוא בקמת רעך" לפני "כי תבוא בכרם רעך", שהרי קמה ממנה לחם שהוא עיקר הסעודה, וכרם – הינו יין הטפל לסעודה.

אבל ע"פ הנ"ל י"ל דכמות הענבים שפועל אוכל בכרם, הוא יותר מהמלילות שאוכל פועל בקמה, שהרי דרך אכילת הקמה היא בעיקר לאחר שנאפית, משא"כ ענבים שאוכלים (גם) כמו שהן.

ולהעיר מלשון רש"י להלן (כה, כ) על הפסוק ("ולא נאסוף) את תבואתנו (ופי' רש"י:) "כגון יין ופירות האילן, וספיחין הבאים מאליהם", הרי גם כאן הזכיר שני מינים בלבד (בכללות) יין ושאר פירות האילן, ובא בהמשך למה שפרש"י בתיבת יהי' לארץ – לשדות ולכרמים, שאת הכרם הזכיר רש"י בפירוש, ושאר פירות האילן נכללים בכללות בתיבת "תבואתנו", ובדומה לתיבת "לשדות" שברש"י.

ולהעיר מפ' תצא (דברים כד, כ) כי תחבוט זיתך גו', שהתורה הזכירה את הזיתים בפרט, ולא כללה אותו ב"תבואה" שצריכים לתת פאה, שי"ל שזה מחמת חביבות.