בגליון האחרון [תתפג] (עמ' 78 ואילך) הביא הרב י"ח לאזאר פרש"י סוף פרשת פנחס ד"ה פר איל אחד (כט, לו): ...ובמדרש רבי תנחומא למדה תורה דרך ארץ שמי שיש לו אכסניא יום ראשון מאכלו פטומות למחר מאכילו דגים למחר מאכילו בשר בהמה למחר מאכילו קטנות למכר מאכילו ירק פוחת והולך כפרי החג. והקשה הרב לאזאר שלכאורה אינו מובן איזה דרך ארץ הוא זה? והאם זהו המצוה של הכנסת אורחים כאשר מרמזים להאורח שרוצים ליפטר ממנו ושיעזוב את הבית? ועיין שם מה שהאריך לתרץ.

וראיתי בפירוש באר בשדה על פרש"י זה וז"ל: דלא תימא איפכא מסתברא דאם יהי' פוחת בכל יום יסבור האכסנאי שבעל הבית קץ ממנו ונמצא מצות הכנסת אורחים בטילה, קמ"ל דאין הדבר כן אלא הדבר בהפך שבכל יום ויום שמתעכב בבית בעל הבית נחשב לו כאחד מבני ביתו ונותן לפני לחם חוקם של בני בעל הבית, עכ"ל.