בפ' חיי שרה בפסוק כד, יד נאמר: והי' הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה ... אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני.

ובפירש"י שם ד"ה "ובה אדע": לשון תחנה, הודע לי בה.

ושואל הרב מ. ל. בגליון ש"פ חיי שרה: מה חסר בפי' הפסוק, ומדוע לא מפרש כפשוטו שעי"ז ידע.

וממשיך לשאול שבפסוק גופא קשה הלשון "ובה אדע", הול"ל "ואדע".

הנה, רש"י לא יכול לפרש שעי"ז ידע בגלל המשך הסיפור שם.

שבפסוק כ"א שם מפורש "והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא". ובפירש"י על זה: משתומם ומתבהל על שראה דברו קרוב להצליח אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא אם לאו.

וזה שבפסוק י"ד הנ"ל נאמר "והי' הנערה אשר אמר אליה . . ואמרה שתה . . אותה הוכחת לעבדך ליצחק . .",

הרי פירש רש"י בד"ה "אותה הוכחת": ראוי' היא לו שתהא גומלת חסדים וכדאי ליכנס בביתו של אברהם . .

וי"ל שזה כוונת ההוספה בפירש"י הנ"ל: "שתהא גומלת חסדים" שלכאורה הוא מיותר שהרי זהו המדובר בפסוק הנ"ל, והי' מספיק באמרו רק "ראוי' היא לו וכדאי ליכנס וכו'" והי' הכוונה מובן מאליו,

אלא שבא להדגיש בזה שההוכחה הוא רק על זה שהיא "כדאי ליכנס בביתו של אברהם" מפאת הנהגתה של חסד, אבל עדיין נשאר לברר אם היא ממשפחת אברהם.

ולפ"ז ע"כ הפירוש של "ובה אדע" בפירש"י "לשון תחנה - הודע לי בה".