תושב השכונה
בגליון האחרון [תתלב] (עמ' 80) הבאתי לשון 'הבטה' שכתוב בתורה שבע פעמים, ובחלקם מתרגם אונקלוס מלשון "אסתכי" ובחלקם מלשון "אסתכל". בפרשת לך לך (טו, ה): "הבט נא השמימה" וגו' ומתרגם "אסתכי כען לשמיא". בפרשת וירא (יט, יז): "אל תביט אחריך" וגו', מתרגם גם כן: "לא תסתכי לאחוריך"; וכן (שם, כו): "ותבט אשתו מאחריו" וגו', מתרגם גם כן: "ואסתכיאת אתתה מבתרוהי".
משא"כ בפרשת שמות (ג, ו): "כי ירא מהביט" וגו', שם מתרגם: "ארי דחיל מלאסתכלא"; וכן בפרשת כי תשא (לג, ח): "והביטו אחרי משה" וגו' מתרגם: "ומסתכלין אחורי משה"; וכן בפרשת בהעלותך (יב, ח): "ומתנת ה' יביט" וגו', מתרגם: "ודמות יקרא דה' מסתכל"; וכן בפרשת חקת (כא, ט): והביט אל נחש הנחשת וחי, מתרגם: ומסתכל לחויא דנחשא ומתקים.
ושאלתי בקובץ הנ"ל, שיש להבין טעם השינוי.
ועל זה העירה המערכת שם, וז"ל: "אולי יש הבדל בין הבטה שהיא רק באופן של ראיה כפשוטו לראות מה ישנו, שאז תרגומו 'אסתכי', משא"כ כשהכוונה להתבונן בתוכן הדבר, אז תרגומו 'אסתכל'. ולכן בלוט ואשת לוט ששם מיירי בהבטה בעלמא, תרגם 'ואסתכי' . . משא"כ בפ' שמות ששם הכוונה הביט אינו ראיה כפשוטו . . וכן בפרשת בהעלותך, שם תרגם 'אסתכל'. ועד"ז במ"ש "והביטו אחרי משה" עיי"ש בפרש"י "לשבח - אשרי ילדו אשה" וגו', שההבטה היתה בתוכנו של משה, וכן "והביט אל נחש הנחשת" גו' עיי"ש בפרש"י. וכן "נחש ממית" וכו'. שבכהנ"ל וכיו"ב התרגום הוא 'אסתכל'", עכ"ל המערכת.
ואולי יש להעיר קצת על תירוץ המערכת:
א) בכל המקומות שתרגם אונקלוס לשון 'הבטה' שנאמר בפסוק מלשון 'אסתכי', מתרגם יונתן בן עוזיאל מלשון 'אסתכל'.
ולאידך גיסא, על פסוק "כי ירא מהביט" וגו', שתרגם אונקלוס "ארי דחיל מלאסתכלא", תרגם יונתן בן עוזיאל "ארום דחיל מלמסתכי".
ב) על פסוק "והביטו אחרי משה" וגו' (כי תשא לג, ח) מתרגם יונתן בן עוזיאל: "ומסתכלין בעינא בישא אחורי משה". ופירש בפירוש יונתן, וז"ל: "רש"י מפרשו לשבח ולי' לא ס"ל אלא לגנאי ופלוגתא רבי אמי ורבי יצחק הוא בפ"ק בקידושין, ושאמרו כמה שוקיו כמה צוארו עבה וכו'", עכ"ל.
וכוונתו למה שאמרו בקידושין (לג, ב): "והביטו אחרי משה עד בואו האהלה ר' אמי ור' יצחק חד אמר לגנאי, וחד אמר לשבח, מאן דאמר לגנאי כדאיתא", עכ"ל הגמרא. ופירש שם רש"י בד"ה "כדאיתא", וז"ל: "...ראו כמה עבים שוקיו כמה צוארו שמן הכל משלנו", עכ"ל.
שלפי תרגום יונתן בן עוזיאל לא הי' ההבטה של בני ישראל על משה בתוכנו ובמעלתו (כתירוץ המערכת), אלא רק הבטה חיצונית, ואעפ"כ תרגם יונתן בן עוזיאל 'ומסתכלין' וכו'.
ג) בפסוק "ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו" וגו' (שמואל א טז, ז) שהיתה הבטה זו רק הבטה חיצוניות, כמובן מפשטות הכתובים, וכמו שפירש"י שם: "אל יופי תארו", ואעפ"כ תרגם שם יונתן בן עוזיאל "לא תסתכל" ולא "לא תסתכי"*.
*) כפשוט שתירצנו רק לפי ת"א ולא לפי תיב"ע שאולי דרך אחרת לו וק"ל. המערכת.
תושב השכונה
בגליון האחרון [תתלב] הביא הת' א.א. (עמ' 80) פירוש רש"י בד"ה "למען רבות מופתי" (בא יא, ט), וז"ל: "מופתי שנים, רבות שלשה מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים", עכ"ל. והביא מה שהקשה על זה ה'נחלת יעקב', וז"ל: "קשה לי דהכתוב אומר בארץ מצרים ואלו המופתים היו חוץ לארץ מצרים", עכ"ל.
ותירץ הכותב הנ"ל, שיכולים לתרץ קושיית ה'נחלת יעקב' לפי הד"א שבפירש"י ד"ה "נלחם להם במצרים" (יד, כה): "במצרים, בארץ מצרים, שכשם שאלו לוקים על הים כך לוקים אותם שנשארו במצרים", עכ"ל.
ויש להעיר שה'משכיל לדוד' תירץ גם כן קושיית ה'נחלת יעקב' באופן זה.
ומה שממשיך שם הכותב הנ"ל, וז"ל: "אמנם כל זה רק מועיל להא דכתב רש"י "לנער את מצרים", אבל מ"ש "קריעת ים סוף" עדיין צ"ב (כיון שאין זה מכת מצרים)", עכ"ל.
יש להעיר, שה'יריעות שלמה' כתב על פירש"י ד"ה "למען רבות מופתי", וז"ל: "נ"ב דיש ספרים כתוב מופתי שתים רבות ג' ונראה שט"ס הוא, ותלמיד טועה הגיה כן, דקריעת ים סוף עם וינער ה' אינו אלא מכה אחת למצרים, ודוק מהרש"ל", עכ"ל.
Download PDF