תושב השכונה
בפרשת תרומה על מה שכתוב: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו'" (כה, כב), פירש רש"י בד"ה 'ונועדתי' "כשאקבע מועד לך לדבר עמך, אותו מקום אקבע למועד שאבא שם לדבר אליך". וכן בפרשת תצוה על מה שכתוב: "...פתח אהל מועד . . אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם" (כט, מב), פירש רש"י בד"ה 'אשר אועד לכם': "כשאקבע מועד לדבר אליך, שם אקבענו לבא". וכן בפסוק שאחר פסוק זה על מה שכתוב: "ונועדתי שמה לבני ישראל וגו'" (שם, מג), פירש רש"י בד"ה 'ונועדתי שמה': "אתועד עמם בדבור כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם". וכן בפרשת כי תשא על מה שכתוב: "... לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה וגו'" (ל, לו) פירש רש"י בד"ה 'אשר אועד לך שמה': "כל מועד דבור שאקבע לך, אני קובעם לאותו מקום".
הרי לפנינו ארבעה פסוקים שתוכנם הכללי שהתוועדות הקב"ה לדבר עם משה תהי' באוהל מועד. וגם רש"י אינו מסתפק לפרש רק בפעם הראשונה, אלא מפרש בכל הארבעה פסוקים ותוכן פירושו בכללות הוא שוה.
וצריכים ביאור למה חזר הכתוב על ענין זה ארבעה פעמים, ולמה צריך רש"י לפרש פירושו ארבעה פעמים, וכן מה שבכל פעם משנה בלשונו.
והנה בלקוטי שיחות חלק לא שיחה ב' לפרשת תצוה ביאר כ"ק אדמו"ר שני פירושי רש"י שבפרשת תצוה הנ"ל, ואעתיק להלן כמה קטעים משם הנוגעים לעניננו: "ועפי"ז יש לומר, ששני הכתובים - א. "אשר אועד לכם גו' לדבר אליך", ב. "ונועדתי שמה לבני ישראל" - הם שני ענינים שונים באוהל מועד, . . פירושה של תיבת "אועד" שבכתוב הקודם "אשר אועד לכם גו' לדבר אליך" הוא קביעות מקום כלשון רש"י כשאקבע מועד כו' שם אקבענו. . והיינו שהוא מיועד ומיוחד לענין מסוים; אבל בפסוק דידן הכוונה היא לענין שני: ונועדתי לשון "אתועד עמם" מלשון בית ועד . . ומובן בפשטות הטעם שנאמר "לבני ישראל", כי הכוונה היא למקום הקהלת העדה. [ונמצא שבאוהל מועד - שני פירושים: א. "אשר אועד גו' לדבר אליך" - מקום קבוע ומזומן לדיבור ה' אל משה ב. "ונועדתי שמה לבני" - בית ועד של בני ישראל ]" עכ"ל בהנוגע לעניננו.
ולפי זה יש לומר, שהשאלה ששאלתי לעיל היא רק משלשה מקומות (ולא מארבעה) שהרי לפי ביאור כ"ק אדמו"ר הרי הפסוק "ונועדתי שמה לבני ישראל" אינו מדבר בנוגע לדיבור הקב"ה עם משה אלא למקום הקהלת העדה.
והנה, הגם שכ"ק אדמו"ר מבאר שם בלקוטי שיחות כמה פרטים ודיוקים בפרש"י, יש דיוק אחד שלכאורה אינו מבואר שם. והוא: שהן בפרשת תצוה והן בפרשת כי תשא (ל, לו) נאמר הלשון "אשר אועד לך" (לכם) שמה", ובשני המקומות יש פירוש רש"י על זה. אלא שבפרשת תצוה מעתיק רש"י רק תיבות "אשר אועד לכם" ומשמיט תיבת "שמה".
ובאמת השאלה היא גם על אתר שבד"ה 'אשר אועד לכם' משמיט רש"י תיבת "שמה" הכתובה בפסוק, ובד"ה 'ונועדתי' מעתיק רש"י גם תיבת "שמה" הכתובה בפסוק. משא"כ בפרשת כי תשא מעתיק גם תיבת "שמה" מן הכתוב.
וז"ל המזרחי: "השמיט מלת 'שמה', גם פירש 'אשר אועד' כאשר אקבע מועד, מפני שבזולת זה יהיה המובן ממנו שני ענינים: האחד שאועד לך שמה, והשני שאדבר לך שם, ואין הדבר כן, שהועוד אינו ענין לעצמו, אלא שכשאועד כדי לדבר לך שם, ולפי זה אין צורך במלת 'שמה' כי די במלת 'שם שבסוף הפסוק'", עכ"ל. אבל לפי דבריו "שאין צורך במלת שמה", אז למה באמת נכתבה בפסוק, ולמה אין רש"י מפרש זה כדרכו כשיש תיבה מיותרת בפסוק.
שליח בישיבת "אור אלחנן" חב"ד
ראיתי מ"ש הרב ב.וו. בגליון העבר (עמ' 78) בענין כתפות האפוד, שרצה לדייק ממ"ש רש"י "ומגבו של כהן היו מחוברות בחשב שתי חתיכות כמין שתי רצועות רחבות אחת כנגד כל כתף וכתף וזוקפן על שתי כתפותיו עד שנקפלות לפניו כנגד החזה", שהכתפות היו רחבות מלמטה במקום שהתחברו לחשב האפוד, באופן שהיו "נקפלות לפניו כנגד החזה". ועפ"ז ביאר מ"ש רש"י "...עוד שתי טבעות בשני קצות החושן בתחתיתו, וכנגדם שתי טבעות בשתי כתפות האפוד מלמטה בראשו התחתון המחובר בחשב. וטבעות החושן אל מול טבעות האפוד שוכבים זה על זה, ומרכסן בפתיל תכלת תחוב בטבעות האפוד והחושן, שיהא תחתית החושן דבוק לחשב האפוד", דאם היו קצרות מלמטה איך היו "שוכבים זה על זה".
ואגב חורפיה לא דק, דמ"ש רש"י שהכתפות היו "נקפלות לפניו כנגד החזה" קאי על החלק העליון של הכתפות, שהיו נקפלות לפניו כנגד החזה.
ואולי היו הטבעות ארוכות, באופן שקצות הטבעות היו שוכבים זע"ז.
Download PDF