ניו דזשערזי
הטור הלכה פסוקה וכדבר משנה?
בגליון תתחי ע' 40 דנתי בדברי אדה"ז בהל' ת"ת פ"ב ה"א בענין גדר השו"ע כדבר משנה וממילא נכנס בחובת שליש למשנה מיוסד על דברי ה'אורים ותומים' הנודעים שהלכה כהשו"ע משום שרוח ה' התנוסס בהם, ושרואים מהפלפולים להעמיד דבריהם אעפ"י שלא התכוונו לכך, והתבאר שלפי זה מובן מדוע רבינו משמיט את הרמב"ם כדבר משנה, כי דוקא השו"ע מיוחד בכך עיי"ש.
אך עפי"ז דברי אדה"ז צע"ג לכאורה, דא"כ מדוע פוסק "ובזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפסוקים כמו הטור והשלחן ערוך והגהותיו בכלל משנה יחשבו". ה"טור" מאי עבידתי' הכא, הלא לפי האו"ת יסוד הלכה זו הרי רק השלחן ערוך ורמ"א התקבלו כפסק הסופי, אך מדוע הטור בכלל אלו? וכשם שאין רבינו מונה הרמב"ם בכלל דבר משנה- כפי שהוסבר שם- מטעם שאין הוא לפסק הלכה הסופי, כך גם הטור מופקע מפסק הלכה סופי? (ולא ראיתי שהגר"מ אשכנזי עמד על כך בספרו).
והנה התפשטות הטור באשכנז1 החל רק מזמן המהרי"ל ותלמידיו כמבואר בתשו' מהר"י מינץ סי' טו: "בדבר שאין בו מנהג ובדבר חדש שמעתי שמהרר"י מולין ס"ל ז"ל רוב פסקיו הלכו אחר האגודה ושמעתי שמהרי"ו ז"ל הלך אחר דעת מהר"ם לפי שהוא מתייחס אחריו שהי' קרובו. אע"פ שכתב בתשובותיו שהמנהג כהרא"ש והא"ז כתב שראוי לילך אחר ראבי"ה כי היה בעל מעשה וההג"ה במיימ' כתב אנו אין לנו אלא דברי מהר"ם שהיה אחרון והיה יודע דעת כולם ולפי"ז היה ראוי לפסוק כבעל הטורים שהיה אחרון והי' יודע דעת כולם ויש מהרבנים שאינם רוצים אפילו לקרות בטור או"ח ונותנים טעם שהבעלי בתים לומדים אותו".
[ויתכן שהכוונה לרבו של המהרי"ל רבינו שלום מנוישטאט, שבתשו' מהרי"ל סי' קלח (מהד' מ"י) (ובספר מנהגי מהרי"ל הל' שמחות סעיף כא): "מעיד עליו כי לא הי' הוגה בטורים כולי האי", אך מאידך על המהרי"ל נאמר (מנהגי מהרי"ל הל' תפילה סעיף ג מהד' מ"י) "היה רגיל לשאת עמו ספר ארבעה טורים לבה"כ והי' לומד בו כל זמן שמאריך ש"צ בניגונין", אך עדיין לא התקבל הטור כפסק שאי אפשר לחלוק עליו כדמצינו במהרי"ל (שו"ת החדשות סי' קס"ג) "ונראה דאהא סמך הטור וכתב כן, ולפי ע"ד שגג בזה", והרי ראינו בתשו' מהר"י מינץ דלעיל שברוב פסקיו של המהרי"ל הלך אחר ה'אגודה2', ולא הטור. ונדמה לי שבדרך כלל עד לתקופת התקבלות הטור כהפוסק הסופי, היו הפוסקים הראשונים דור תלמידי מהר"ם מרוטענברק כמו המרדכי והרא"ש הפוסקים הסופיים כדמשמע קצת בתשו' ר"י מינץ ועוד במוקמות שונים שאכ"מ לפרטם
ואכן בדור תלמידי מהר"י מינץ כבר התקבל הטור כפוסק הלכה המכריע באשכנז כפי שמתברר בדברי רבי אליהו קאפשולי שהי' תלמידו של מהר"י מינץ ומגדולי רבני קאנדיא בדורו בספרו 'דברי הימים' (הודפס במקורות לתולדות החינוך כרך ב' ע' 189) שכשמתאר את תלמידי המהר"י מינץ, רושם: "מהר"ר זעויל [=זאביל] זה הי' מהחריפים ומהמפורסמים ובקי מאד בפוסקים ובפרט בארבע טורים".
וכן אנו מוצאים האגור (תלמיד תלמידו של המהרי"ל)בהקדמתו: "אל בעל הטורים שמתי מגמתי ואחריו נמשכתי בעבותות האהבה ... ואני אדרוך בסידורו ובלשונו". [וכך כותב עליו הב"י בהקדמתו בפירושו לטור: בספר האגור כי בהרבה מקומות מביא לשון הטור כהווייתו".]
עד שבדורות שלאח"ז כבר מצינו באשכנז שהטור הוא הפוסק האחרון. וכפי שהגדירו ה'שארית יוסף' מהגאון רבי יוסף כ"ץ אבד"ק קראקא (גיסו של רבינו הרמ"א) סי' י"ט: "דברי הרמב"ם אשר אחריו נמשכים על הרוב בני מזרח [=ספרד] ודברי הטור י"ד אשר אחריו נמשכים על הרוב בני מערב [=אשכנז]".
וכמו כן בספרד ובמיוחד בא"י, שלמרות שדברי הרמב"ם התקבלו כפוסק אחרון אנו מוצאים אחד מחכמי הספרד, מהרלב"ח (מירושלים בדור שלפני הב"י ובר פלוגתא של המהר"י בירב בפולמוס הנודע על הסמיכה בצפת) סי' קמ"ג בתחילתה שכותב: "אזכיר מהם בעל הטורים שהוא מורגל ביד הכל".
הרי מתברר מכ"ז שאכן לפני חיבור והתפשטות השו"ע הי' הטור הפוסק אחרון באשכנז.
הרמב"ם והטור מאי ביניהו?
אך לפי זה תמוה מאד, הרי לפני חיבור השו"ע הי' הרמב"ם פוסק אחרון במזרח כמבואר לעיל מהשארית יוסף, וכן הוא בהקדמת הבית יוסף (ובהרבה מקומות בספרי גדולי ספרד שאין כאן מקומם לפרטם ובמק"א אכתוב מזה אי"ה): "הרמב"ם ז"ל להיותו הפוסק היותר מפורסם בעולם", ובכל זאת כאשר חיבר הב"י חיבוריו, חדלו לפסוק כהרמב"ם (ראה להלן מה שנביא מהחיד"א)בספרד וקיימו וקבלו עליהם פסקי הב"י, ומדוע אפוא לא אירע דבר כזה בטור שעם חיבור השלחן ערוך חדל הטור מלהיות "דבר משנה"?
והנה בהקדמת הב"י מבאר מדוע העדיף לחבר חיבורו על הטור למרות שהרמב"ם הוא החיבור היותר המפורסם בעולם "כי הוא כולל רוב דעות הפוסקים" ולכן "הסכמתי לסמכו על ארבעה טורים". ונראה שאעפ"י שהסיבה שלמעשה בחר בטור היתה מצד סיבות חיצוניות, הרי מעצם בחירה זו שכל בית יוסף נכתב כפירוש של הטור והשו"ע הינו קיצור מהב"י, נהפך הטור כחלק מעצם ההלכה, כי הלא רוב פסקיו של הב"י בשו"ע לא ייתכנו בלי יסוד ההלכה, ומכיון שכך הרי הטור, למרות שבמקרים מסויימים חולק עליו הב"י הרי בעיקרו ההלכה כמותו.
וי"ל יתירה מזו. דהנה חכמי ספרד כשקיבלו את הב"י לפוסקים אכן קיבלו עליהם פסקיו, באופן שבטלו מהם מרות הרמב"ם וכך אפשר להסיק מדברי החיד"א (מחזיק ברכה או"ח סי' ל"ח אות א): "דידוע דבארץ ישראל ומצרים ותימן קבלו להרמב"ם לרב עליהם וכל העולם ילכו לאורו ואחרי דברו לא ישנו, אלא דהשתא אנן בני ארעא קדישא קבלה בידינו דקמאי דקמן קבלו למרן בהוראותיו וכה מבטנו להורות כדעת מרן" (ובמקו"א ראיתי, ואינני יודע כעת מקומו, בין חכמי הספרדים שמי שפוסק כהב"י פוסק כמאתיים רבנן שקיבלו עליהם לפסוק כמרן).
לעומת זאת חכמי אשכנז אעפ"י שקיבלו על עצמם השו"ע כפסקיו לא ביטלו בעקבות זה את סמכתו של הטור כפוסק. (ויסוד הדבר הוא עצם העובדא שהשו"ע מיוסד וסמוך על ספר הטור ומכך שמעולם לא חדלו מלפסוק כמותו).
וראי' לדבר מה שמבואר בשו"ת שער אפרים הקדמון לרבי אפרים כהן מו"ץ בווילנא (בן דורו של הש"ך) סי' קיג שמביא בתקנת הקדמונים בפנקס הקהל בק"ק בודין3: "כי אנשי בודין קיבלו עליהם כמה גאונים לשבת על כסא הרבנות התנו עמהם בתנאי מפורש שלא יפסקו שום פסק על פי תשובת ופסקים הן מהראשונים והן מהאחרונים, אם לא שמבואר בטור ובב"י ובשלחן ערוך עם הכרעת הרמ"א בעל המפה ומפרשיה האחרונים4 ולא על פי פוסק אחר".
הרי מדבריו שבתקנה באשכנז שללו כל האחרונים וראשונים מלבד הטור שאכן נכלל עם הב"י והרמ"א כחלק מיסוד פסק הלכה וכמ"ש. אך לפי"ז צ"ע אם יכול לטעון קים ליה כהטור אם בשו"ע נפסק אחרת? וצ"ע.
ומעניין לציין לדבר מהרא"ל עפשטיין בעל הפרדס אב"ד קעניגסבורג בן בריתו של רבי יונתן אייבשיץ [אליו מציין הצ"צ בדמ"צ "הרב מק"ב"] בהקדמתו לספרו הפרדס (נעתק בכר"ח ב ע' 97) "מן השמים הסכימו על רבינו יעקב בעל הטורים שיסמוך הב"י את ספרו על הטורים, כי לא הי' הדור זכאי לכך שילמדו בספרי הרמב"ם"
דעת רבינו הזקן בפוסקים אם ברוח הקודש נפסקה או לאו
מדברי האו"ת משמע שדברי הש"ע ופסקיהם ברוח הקודש נאמרו וכך היא דעתו של רבינו הזקן מהא שמביאו בהל' ת"ת כדלעיל, אך צ"ע מדברי רבינו הזקן (מאמרי אדה"ז הקצרים ע' צג): "ערבים עלי עלי ד"ס יותר מיינה של תורה, שהוא הפנימיות ע"ד נכנס יין יצא סוד, ופי' שערבים לכנ"י ד"ס שהם כל הגדרים והסייגים אפי' מה שמבואר בש[לחן ע[רוך] ובבאר היטב5 שאין בהם רמז וסוד, ערבים עלי' יותר מסודות התורה...".
ולכאורה זה מתאים עם המסופר בשמו ('למען ידעו' להר' מרדכי שוסטערמאן ז"ל, מרשימות הרה"ג הרה"ח רבי ירחמיאל בנימינסון ע' 26): רלוי"צ מבארדטישוב שאל את אדה"ז: מדוע פסק שהתפילין צריכים להיות נפרדים (נ"א עד התיתורא) וזהו כדעת הגאון6 והלא הווילנער (כן הי' לשונו) לא כיון מסתמא לאמיתתה של תורה, ואיך הוא פוסק הלכה כמותו? ועוד, קבלתי ממורי שסיפר שהבעל שם טוב היה בהיכל משיח וראה שהתפילין שלו לא היו נפרדים כלל?
והשיב לו אדה"ז על הקושיא השני': מה שמביא ראי' ממשיח, הלא כתוב לא בשמים היא. ועל קושיתו הראשונה איך פסקתי כהגאון שלא כיוון תורה לאמיתתה, זה אינו אמת. ויש על זה ג' ראיות. ויובן זה עפ"י מש"כ (איכה ב, א) השליך משמים ארץ תפארת ישראל, פירוש שמים זה אהבה ויראה שהם אש ומים. וידוע שזה חסד וגבורה, וזהו אהבה ויראה. וארץ היא בחינת מלכות תושבע"פ. תפארת ישראל ז"א דאצילות (קיצור: השליך משמים אהוי"ר ארץ (תושבע"פ) תפארת ישראל (ז"א דאצילות)); כי גם בלא אהבה ויראה יכולים לכוון לאמיתתה של תורה. וע"ז יש ג' ראיות:
הראשונה, מהמגיד שהי' בא להבית יוסף דוקא בעת לימוד המשנה כי היו המשניות שגורות בפיו והי' יכול להיות אז בביטול ובעת חיברו הבית יוסף לא בא ומכל מקום הלכה כמותו ... והראי' השלישית מן האוה"ח הק' ... שאהבה והיראה של ה'אור החיים' גדולים מאד ומכל מקום בהשו"ת לר' יחזקאל לאנדא בעל ה'נודע ביהודא' הלכה כר' יחזקאל לאנדא7 - הרי כי 'השליך משמים ארץ תפארת ישראל'.
ומכאן שיתכן שפוסק התקבל להלכה בכל כלל ישראל, אך לאו דוקא שיש בהם סוד ורמז ואפילו בשו"ע עצמו! וצ"ע כיצד לתווך זה עם המבואר שרוח ה' התנוסס בהם? וכן הלא בגליון הקודם הבאנו מהבעש"ט ואדה"ז שעד הש"ך והט"ז כל חיבור התחבר ברוה"ק? [אך אהבה ויראה לחוד ומחשבות זרות לחוד. דמבואר באהלי יוסף להגה"ח ר' אלי' יוסף ריבלין ע' יא (נעתק בכר"ח ע' 79): "שמעתי בשם הגאון אדמו"ר נ"ע …ששמע בשם הבעל שם טוב שמי שיש לו מחשבות זרות בתפילתו לא יוכל להמציא ולהבין חכמה וסברא אמיתיית בתורה, בדבר התלוי בסברא (ואם לא דבר המפורש בפירוש במזומן כו)"].
עם זאת במקום אחר אומר רבינו (שם ע' תקפז): "וכן בתורה קודם הלימוד יכוון לקשר עצמו בהקב"ה כי מצינו בזוהר אורייתא וקוב"ה כולא חד ... וכן כל ספר וספר שלומד כי אין ספר שאין בו רוה"ק או שנלקט מספר שנאמר ברוה"ק וכשהוא לומד איזה ספר מתקשר עצמו בהקב"ה".
[ולהעיר מהקדמת התניא על ההבדל בין ספרים הבנויים על שכל אנושי לבין ספרים שיסודתם מהררי קודש מדרשי חז"ל. ומדבריו משמע שעיקר רוה"ק בלימוד התורה הי' רק בימי חז"ל, וראה מה שמובא בספר שני המאורות (ע' 64 , נעתק ב'כרם חב"ד' שם) להגה"ח רבי אייזיל נ"ע: "שמעתי פא"פ שלא נקרא בגמ' בשם ת"ח אלא מי שהי' בבחי' התפעלות ... שזה בא ע"י שימוש ת"ח דוקא. ובמק"א (חנא אריאל שמות ע' נ"ב): "שמעתי מאדמו"ר שת"ח אין נקראין אלא מי שיש לו התפעלות הנק' התפעלות אלקות שהחמים הגדולים לא זזו מזאת המדריגה כל ימיהם". ובזכרוני שבכתבי ר"א מבואר בשם אדה"ז,שבזמן התנאים והאמוראים האיר אהבה ויראה לכל התלמידים הרבים. וכעת לא יכולתי לחפש מקומו.]
דעת רבותינו: ספרים שנתפשטו הופכים לתורה
בשבועון כפ"ח (גליון 952 ע' 43 ושם ציינו שבמקורו הופיע בגליון 438) מוסרים שמועה זו מהצ"צ מזכרונות הרמ"א גייסינסקי ז"ל: שמעתי מהרה"ח הרב שמואל דברוסקין, ששמע מהרבנית רבקה נ"ע אשת כ"ק אדמו"ר מהר"ש: כשיצא לאור הספר יכין ובועז על המשניות שנתחבר ע"י הגאון רבי ישראל ליפשיץ, אב"ד דאנציג, רכש כ"ק אדמו"ר הצ"צ את הספר החדש, אבל ייחד לו מקום מתחת לארון הספרים שלו (ארון הספרים של רבינו הצ"צ עמד על ארבע רגליים, והי' די רווח להניח אי אלו ספרים בין תחתית הארון לרצפה).
יום אחד ראה כ"ק אדמו"ר מהר"ש (ואולי הי' זה מישהו אחר מבני ה'צמח צדק') את היכין ובועז מונח בתוך הארון. אמנם הספר הי' מונח במדף התחתון של ארון הספרים, אבל בכל זאת הוא הובא אל הקודש פנימה, בין שאר ספרי הקודש. הוא התפלא למראה הספר ואל את אביו מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי סבר? ענה לו הרבי: וואס זאל איך טאן אז די וועלט האט אים אנגענומען?
וכך אכן כותב הרבי (אג"ק טו, ע' קלד) על התפארת ישראל: "שנתקבל ונתפרסם פירושו על המשניות בכלל" [בניגוד למאמרו הידוע אודות מדע ותורה עיי"ש]
ומעניין המובא ב'המלך במסיבו' (ח"ב ע' רצ"ד): ביחידות שאל יהודי מסויים את [הרבי] אודות היחס לפירוש ה'תפארת ישראל' למשניות (כי כידוע בכ"מ ישנו יחס מסוייג לפי' זה)-
ואמר [הרבי]: "איך לערן דאס".
ושאל השואל: "א"כ יכול גם אני ללומדו?"
והשיב [הרבי]: "יכול אתה ללמוד כל אשר אני לומד"
[ויש להשוות האמור, לשמועה מעין זה בשם אדה"ז (לקוטי סיפורים פערלאוו ע' מט): "החסיד המפורסם ר' מיכל ז"ל מאפטשאק שאל מכ"ק אדמוה"ז זצ"ל אם הרע"ב מברטנורא שעשה הפי' על המשניות הי' לו רוה"ק. ואמר לו הרבי זצ"ל ומה זה נוגע לך? והשיב שאם לא הי' לו רוה"ק אינני צריך ללמוד החיבור שלו. ואמר לו הרבי זצ"ל: די קענסט עם לערנען". ויל"ע בכוונת רבינו, האם כשענה "אתה יכול ללומד"ו התכוון בכך שאכן ספרו נכתב ברוה"ק, או שבכל אופן, מכיון שזו תורה - לא איכפת לנו אם ברוה"ק נכתב או לאו].
דעת הצ"צ: האם ניתן לחלוק על השו"ע?
בתשו' רבינו הצ"צ יו"ד סי' קעו ח"ג אות א (מהד' תשנ"ד ח"ג ע' קטז) כותב הצ"צ בענין שיטת רבינו הזקן שהצריך במקוה לפי שיטתו נקב בכדי מוציא רמון כיצד להתאימה בדעת השו"ע: "שי"ל שאינו כלל נגד פסק השו"ע דאע"ג דבב"י נ' דס"ל להב"י דלהרמב"ם די בכלי עץ בנקב כשפופרת הנוד, מ"מ הרי בשו"ע הקבוע להוראה נשמר להעתיק רק ל' הרמב"ם…ע"ש ס"ז שהוא ממש ל' הרמב"ם, וא"כ מה שיש לפרש בלשון הרמב"ם יש לפרש ג"כ בלשון הש"ע. וכיון שנת' שלדעת הרמב"ם ... בעינן בכלי עץ כמ"ר כמ"כ י"ל בדעת הש"ע ... ואף את"ל שבב"י לא נתכוין לזה מ"מ עכ"פ מלשון הש"ע אין היתר מפורש דסגי לכלי עץ בכמ"ר (?), הלכך מה שהחמיר רבינו ז"ל בזה אינו נגד הש"ע וכ"ש שנת' שכ"ד גדולי הראשונים. וע' תומים במ"ש ... על בעלי הש"ע שרוח ה' נססה בקרבם להיות לשונם מכוון להלכה בלי כוונת הכותב וחפץ ה' בידם הצליח כו' ע"ש הלכך אף את"ל שהב"י לא נתכוון להצריך כמ"ר מ"מ מלשון הש"ע נראה לפרש דבעי' כמ"ר וכמ"ש הרמב"ם".
ומדבריו למדים שאין להחמיר אף יותר מהשו"ע אפי' עפ"י גדולי הראשונים, ואף למדים שמכיון יכולים לפרש בלשון השו"ע משמעות של דעה שהיא אף בניגוד לכוונת ודעת הפסק של המחבר - הרי זה נכלל בדברי התומים הנ"ל. והרי זה פלא, כי בפשטות כוונת התומים היא, שניתן לבאר הסברות וטעמים להצדיק הכרעת השו"ע אפילו שלא נתכוונו בכך מעיקרא, אך לפי הצ"צ הרי הפירש בלשון השו"ע משנה את הכרעת שו"ע מיסודה!
מאידך שם בסי' צ"ג בתשובה הנודעה בענין גילוח זקן סוף אות ו' כותב רבינו הצ"צ: "ולכן מ"ש בש"ע רס"י קפ"ב דבמספרים כעין תער אסור והוא ממ"ש בב"י וז"ל סד"ה ומ"ש וי"א ומ"מ משמע שכל מספרים האמורים בענין זה כעין תער אפילו בית השחי ובית הערוה שרי דבכה"ג לא הוי תיקון אשה כלל…והרב"י לא ראה תשו' הרשב"א [ח"א סי' קו] שכ' ופסק להדיא הפך מזה בראיות ברורות ואילו שמיעא ליה הוה הדר ביה". הרי שהצ"צ טוען שאם ניתן לומר שהב"י לא שמיעא ליה ראשון מסויים אפילו שהי' בדפוס בזמן הב"י פוסקים שלא כמותו!
[לגופו של ענין כדאי להעיר מ'השגת הראב"ד למשנה תורה' (מוגה מתוך עשרה כת"י בידי בצלאל נאור ירושלים תשמ"ה ע' נ) על דברי הרמב"ם הל' ע"ז פי"ב ה"ט בית השחי ובית הערוה אינו אסור מן התורה אלא מדברי סופרים מביא מכת"י השגת הראב"ד "א"א במספרים כעין תער", הרי שדברי הראב"ד הם להדיא כהב"י בשלחנו! ועיי"ש בהערת המהדיר].
ועוד מצינו בתשובותיו מצדיק דעת רביה"ז שלא כהשו"ע להחמיר. באו"ח סי' א "במ"ש בסידור ... צריך ליזהר אפילו לעכב שיהיו מים הכשרים לנט"י לסעודה כו' ... שזה נגד מ"ש בש"ע סי' ד ס"ז ... מאחר שמוכח מד' הרשב"א ... ואאזמו"ר ז"ל פסק להחמיר כהרשב"א". וזאת למרות שהב"י אכן ראה דעת הרשב"א בענין זה כמבואר בב"י שם, ובכל זאת נקט רבינו כדעת הרשב"א!
[להעיר שאכן כמה פוסקים שהיו סמוכים לדורו של רבינו, וספריהם ראו אור טרם שנדפס סידור רבינו, גם החמירו לעכב בנט"י בבוקר כבנט"י לסעודה. המור וקציעה סימן ד' להיעב"ץ שנדפס לראשונה לערך בתקכ"ד (מהד מ"י ע' יט): "ולענ"ד יש חשש ברכה לבטלה כשאין הנטילה הגונה בכל דקדוקי חז"ל במעשה נטילה, שאם לא עשה כתקנתם לא עשה ולא כלום ואין לברך עלי'". וכן משמע בשו"ת 'ושב הכהן' לרבי רפאל הכהן מהמבורג (נדפס לראשונה אלטונא תקנ"ב8) סי' א "דשוין הן נט"י לק"ש ולתפלה עם נט"י לסעודה בכל הדינים", אך אולי דבריו הם רק לכתחילה כדמשמע שם ויל"ע בדבריו.]
דעת רבי יעקב עמדין על השלחן ערוך כדעת רבי יונתן אייבשיץ?
ומעניין ביותר שכמעט כדברי רבי יונתן ב'אורים ותומים' שלו על כוונות בשו"ע, שגם המחברים לא כיוונו עליהם רק דבר ה' בלשונם, מצוי, כנראה, אצל בר פלוגתא הגדול שלו, רבי יעקב עמדין היעבץ. במור וקציעה מהד מכון ירושלים ע' תקנ"ג מעתיק ח"א מסידורו' 'עמודי שמים' הל' שופר: "דבר נפלא קרה בטוש"ע בסימניו, שנזדמנו דיני שופר בסימן השוה עם גימטריא שלו (תקפ"ו) ואעפ"י שלא נתכוין מרן המחבר לכך, מכל מקום נפל האמת באמת להראות כי מן השמים הכימו על ידו לפי שעשה חיבורו לשם שמים, וכל מה העוסקים במלאכת שמים לשמה מראים להם סימן טוב מה שלא עלה על דעתם".
(בינתיים אחרי חיפוש פזיז לא מצאתי ציטוט זה בסידור עמודי שמים צילום דפו"ר בדיני שופר, וכן לא בסידור בית יעקב, אך העתקתיו, כי באם נכון הדבר הרי לנו איחוד דעות מפליא של שני ברי פלוגתא קשים ביותר. איחוד הקצוות. ויש לחפש במתינות יותר)
ושם אף הדפיסו מכתב ידו של היעבץ על רוב סימני השו"ע, רמזים במספרי הסימן.
1) על התפשטות הטור נכתבו כמה מאמרים, ראה המצוין במבוא לספר מור וקציעה מהד' מכון ירושלים ע' 17 הערה 39 ולצערי לא עלה לי בינתיים לראות אף מאמר המצוין שם ורשמתי לפי מה שעלה בידי.
2) וכ"ה בתשו' מהרי"ל סי' סז (מהד' מ"י) "כל זה כתבתי לדברי הרא"ש. אמנם באגודה כתוב טעם אחר .. תא חזי מר זה המחבר הי' קודם הגזירות ... כלום יש בדור הזה שיש לו לפקפק בזה" ובסי' צח (במהד' הנ"ל ע קפז) כותב: "דבתראי הוא ... ובעל הוראות וידע קבלות ומנהגים מסיני כדמוכח בספרו ומי יבא אחרי המלך" (ושם למעשה פוסק שלא כוותיהו אלא כמהר"מ מרוטענבורק עיי"ש). ויש להאריך בזה ואכמ"ל.
3) נעתק בספרו של הרב אשר זיו על הרמ"א ע רצ"א.
4) רבי אפרים הי' רב בבודין בשנת תכ"ו ומדבר על תקנת קדמונים שלכאורה היא של שנות השי"ן, וצ"ע איזה מפרשים הי' אז על השו"ע והמפה, שרובם כמו הט"ז והש"ך והמג"ע והבית שמואל רק התחברו בשנות התי"ו. ואולי התכוון ללבוש ולפרישה לעמק ברכה ולשל"ה, או בתשובות שפירשו דבריהם וכיו"ב.
5) רבינו פוסק כמ"פ כהבאר היטב בשלחנו. ומכאן שרבינו ראה בעין טובה החומרות המבוארות בבאר היטב. אולם בשו"ת שבות יעקב (לבעל החק יעקב על הל' פסח) ח"ג סי' צח: "ודע שאין דעתי נוחה באלו ספרי לקוטים של אחרונים כמו ... באר היטב כי לא היטיבו אשר דיברו שהם רק כמעתיקים מספר אל ספר לבדוק בחורים וסדקים כל מקום שימצאו איזה חומרא מציאה הוא בידם להעתיקם ואל תסמוך עליהם כלל כי די לנו החומרות שהחמיר רמ"א ... אשר בידם להכריע...".
6) בינתיים מה שעלה בידי למצוא הלכה דומה להמבואר כאן היא דעת אדה"ז בסי' לב סי' ס"א ש"במה דברים [שכשרה אם לא הגיע חריץ שבין לבית עד התפר] כשעשה מחיצות הבתים מבפנים גם בין בית לבית מלמעלה עד סוף רוחב הפרשה מעור אחד ... אבל אם לא עשה כן או ... נקרע אחר כך העור שבין פרשה לפרשה פסול". וזה בניגוד לדעת הט"ז שם סקל"ו ובפמ"ג שם עיין בשו"ת הצ"צ או"ח סי' ח וט'. אך לא מצאתי בינתיים שזוהי כדעת הגר"א?
ובאמת מצינו בכמה ענינים שהשוותה דעותיהם של רבינו והגר"א להלכה. כגון באיסור הפסקה בערבית באמירת 'יראו עיננו' וב'ושמרו', שכך גם פסק ונהג הגר"א, ואכן על כך ידוע הסיפור שהברדיטשבער התאוננן על כך לפני רבינו הזקן, ורבינו השיב, שלא על כל יריד יש להשתתף. וידוע גם בענין אמירת 'יראו עיננו' שהגה"ק מקמארנא כותב שהבעש"ט נהג לאומרה, ובכל זאת פסק כהגר"א וכמו"כ בענין פסקי אדה"ז ביחס לזמני השקיעה והזריחה שדברי רבינו דומים להגר"א, אך צ"ע כי הסידור שכתב רבינו לאחרונה י"ל בשנת תקס"ג שנת הדפסת ביאור הגר"א או"ח לראשונה, ולא יתכן שרבינו השתמש בו כלל? ואולי על פוסק אחר כיון וצ"ע.
7) וראה 'לקוטי סיפורים' (פערלוב) ע' נז: "כ"ק אדה"ז זצ"ל אמר שהנודע ביהודה זצ"ל למד תורה בלתי פניות וכיון להלכה. וצ"ע האם מתאים עם המשתמע בפנים הסיפור? וראה עוד שם: "פעם בהיותו במקוה על הנו"ב הי' כמה קושיות ויש לו על כולם תירוצים רק על זה שצחק מהבעש"ט זצ"ל ע"ז לא יש לו תירץ ואח"כ אמר גם ע"ז יש לו תירוץ". ואין אתנו יודע מה. ורבינו מביאו בשו"ת שלו סי' .
8) וברשימת הספרים שנלקחה במאסר הב', ספר זה מופיע שם.
Download PDF