ב'מוריה' גליון רעט-רפ עמ' קכז העיר הרה"ג יעקב חיים סופר שיחי'* בקשר למנהגו של הרמב"ם לפתוח כל חלק מספרי 'משנה תורה' בפסוק אשר בא לתאר ענין הספר, וכותב: "ולפי שעה נעלם ממני ולא ראיתי לשום אחד מנושאי כלי הרמב"ם שישית לבו לדבר, מה הקשר בין הפסוק שהביא הרמב"ם לבין תוכן הספר".

והנני בזה לציין לכמה ביאורים שמצאתי.

כ"ק אדמו"ר זי"ע ביאר את הפסוקים שבראש ההקדמה, ספר מדע וספר זמנים, ראה הנעתק בספר 'יין מלכות' על הרמב"ם סימנים ג, יב ול'. כן גם ביאר את הפסוק שבראש ספר עבודה ב'לקוטי שיחות' חלק יח עמ' 415 **.

הגריד"ס בספרו 'האדם ועולמו' עמ' 127 ואילך, מבאר את הפסוקים שבראש ההקדמה וספר מדע. ר"י טברסקי בספרו 'הלכה והגות - קווי יסוד במשנתו של הרמב"ם' ח"א עמ' 182 ושם עמ' 252-253 מסביר את הפסוקים שבראש כל י"ד הספרים של 'משנה תורה'.

ובענין זה יש להעיר ממה שכתב רבי יוסף בן שמעון, תלמידו של הרמב"ם, שבשבילו כתב את ה'מורה נבוכים', ב'איגרת ההשתקה על אודות תחיית המתים' (נדפס ע"י ש' סטרוזמה, בתוך: 'ראשיתו של פולמוס הרמב"ם במזרח', ירושלים תשנ"ט) פיסקא 26 (עמ' 95 שם בתרגום לעברית): "אני אומר: מקובל אצל המחברים להתחיל את חיבורם בתודה לאל יתברך, שהוא הראוי ביותר לפתוח בו כל מעשה ולהישמר בעזרתו מפני הטעויות והעברות, המונעות מלהגיע למעלות השלמות. כולם מנסחים את תשבחותיהם באופן שיובהר ממנו מה מטרת חיבורם, ושתתגלה ממנו לקורא הדעה שבה תומך הכותב. המבקש לחבר מאמר שיוכיח את בריאת העולם בזמן, למשל, יתאר אותו יתברך באומרו: 'הכל-יכול, הבורא, המחדש, המצמיח', ובמילים דומות לכך. ומי שמבקש להשיב על הכופרים יתאר אותו שהוא יתעלה, 'המציל מן הטעות, הפודה מהבערות, המנחה לדרך הישרה, המדריך', ויוכיח כל דבר במידת האפשר בפסוקים מן הכתובים". אבל כנראה שהנ"ל קשור יותר למנהגו של הרמב"ם, בנו ר"א ועוד, להתחיל כל ספר: "בשם ה' אל עולם".