אחד הדברים המרכזיים עליו עורר ודירבן כ"ק אדמו"ר זי"ע היה ההתעוררות לתרגום דברי תורה וחסידות ב"שבעים לשון", והוא המתחיל שבעצמו לקח הרבי חלק בההגהה והעריכה של פרסומים שונים באנגלית ובעוד שפות.

אבל הרבי הקפיד מאד על איכות התרגומים ושיהיו מדוייקים ונאמנים למקורם1, ראה לדוגמא במכתבו להרב שלמה מטוסוב בשנת תשי"ד2: "זה מכבר עוררתיו אודות האפשריות להדפיס במכ"ע המופיעים במקומו מכתבי התעוררות המתקבלים מכאן…, מובן אם יש מעתיק נכון לשפה הצרפתית או בשפה הערבית, כי באם יש חשש שיקלקל הכוונה אין כדאי להתחיל בזה"; ובשנת תשי"ז עוררו עוד פעם3: "בטח באם יש אפשרות להעתיק מכתבי הכללי לחג הפסח בשפת המדינה (בלבד שיהיה העתק טוב, ז.א. מתאים להענין ובסגנון שיעשה רושם טוב על הקוראים גם בסיגנון ודקדוק הלשון שמעתיקים לה וכו') כדאי להשתדל בזה…".

אמנם למרבה הצער ניתן לקבוע שבזמן האחרון בפרט נתרבו המתרגמים של המכתבים בלי פיקוח אמיתי והגהה טובה, וממילא ניתן לגלות בתרגומים שגיאות ואי-הבנה.

דוגמא לזה אביא אגרת שנכתבה באידיש והתפרסמה כלשונה ב'אגרות קודש', אמנם בתרגומים ללה"ק ולאנגלית נפלו בו אי-הבנות. כדי להקל על ההשוואה אציין בהדגשה על שני הקטעים שבהם אני דן.

המכתב במקורה באידיש

בנוגע לחיוב המחיצה בחתונה שתפריד בין האנשים לנשים כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע4:

"לויט ווי מען האט מיר איבערגעגעבען… אז אייער משפחה איז מען געגען איינארדנען די חתונה פון אייער טאכטער... לויט דער פאדערונג פון שולחן ערוך אז עס מוז זיין א מחיצה בעת דער חתונה צווישען מענער און פרויען. וויל איך דערמיט ערקלערין אייך דעם מצב לויט ווי איך זעה עם. און דאס איז פאלגענדעס: ווען מען ארדענט איין א חתונה מיט א מחיצה לויט ווי עס פאדערט תורתנו הק', פסק'נט די תורה אז מען זאל זאגען "שהשמחה במעונו" ד.ה. אז ווען מען דערמאנט דעם אויבערשטענס ברוך הוא נאמען דערמאנט מען עם אז עס זאל זיין שמחה און ממשיך זיין דאס אין וועלט און צום אלעם ערשטען צו דעם חתן און די כלה… און דעריבער האט מיר געוואונדערט, אז עלטערען וועלכע טוען אלץ אז קינדער זאלען זיין גליקליך, אין דעם וואס ווענדעט זיך נאר אן זיי, זאלען גאר וועלען אנווענדען כחות ניט צו דערלאזען, אז בא אייער טאכטער'ס חתונה זאל זיין שמחה, וואס בדרך ממילא פעלט דאס ח"ו דערנאך אין זייער לעבען, ר"ל… איך ווייס אויך אז עס זיינען געווען פילע חתונות און אויך פון פרומע און ליידער אן מחיצות, אבער איך ווייס אויך די צרות וועלכע זיינען ליידער געקומען שפעטער…".

דברי הרבי מובנים כפשוטם: הרבי קובע שאמירת "שהשמחה במעונו" הרי זה בראש וראשונה כמו תפילה ותזכורת לאלוקים שימשך שמחה בעולם, ובראש וראשונה ימשך שמחה לחתן וכלה. אבל באם אין מחיצה הרי ענין "שהשמחה במעונו" שלא נאמר בחתונה יחסר בחיי הזוג הצעיר. ולמרות שזה המובן הפשוט נראה לקמן שני תרגומים שלא הבינו את זה נכון.

מתורגם ללשון-הקודש

תרגום המכתב ללה"ק מופיע בספר 'שערי הלכה ומנהג'5 (ומשם בספר 'ליקוטי הוראות מנהגים וביאורים בעניני שידוכים ונישואין'6):

"כפי שנמסר לי… מתנגדת משפחתכם לסידור נישואי בתכם… בהתאם לדרישת השולחן ערוך שתהיה מחיצה בעת החתונה בין גברים לבין נשים. רצוני, איפוא, להסביר לכם את המצב כפי שאני רואה אותו: כאשר מסדרים את החתונה במחיצה, כפי שדורשת תורתנו הק', פוסקת התורה שיש לומר 'שהשמחה במעונו', כלומר - כשמזכירים את שמו של הקב"ה מזכירים אותו בהקשר של שמחה, דבר שפירושו השראת שמחה בעולם, ובראש ובראשונה לחתן ולכלה… ולכן התפלאתי על העובדה שהורים, העושים הכל שילדיהם יהיו מאושרים, עד כמה שהדבר תלוי בהם, ירצו להשקיע כוחות למנוע שבחתונת בתם תשרור השמחה, דבר המביא לידי כך ח"ו שבמדה מסויימת תחסר גם בחייהם ר"ל… ידוע לי שהיו חתונות רבות, גם של דתיים, בלי מחיצות לצערנו, אך ידועות לי גם הצרות שבאו, לצערנו, לאחר מכן…".

המתרגם ללה"ק לא הבין מה משמעות של אמירת "שהשמחה במעונו" ומה משמעות ה"תזכורת", ועל כן הוא תרגם: "מזכירים אותו בהקשר של שמחה". גם אינו ברור מי גורם שיהיה "השראת שמחה בעולם". הוא גם הרגיש שדברי הרבי שיחסר שמחה אצל הזוג הצעיר הם חריפים מדי על כן הוא הוסיף הגבלה: "שבמדה מסויימת תחסר".

מתורגם לאנגלית

ושוב הופיע תרגום לאנגלית עם הבנה חדשה, בספר Letters from the Rebbe7:

According to my information… your family is against arranging the wedding of your daughter… in accordance with the requirements of the Shulchan Aruch; that there must be a separation between men and women.

I hereby wish to explain to you the position as I see it:

When one arranges a wedding with a partition according to the stipulation of our Holy Torah, the Din is that we should say (in the Grace aftner meals) “Shehasimcho Bimono,” which means that when mentioning G-d’s name we do so in connection with Simcha. This means that we should bring Simcha into the world and especially to the Chosson and Kallah…

Therefore it surprised me that parents who do everything within their power to ensure that their children should be blessed with good fortune, should be willing to apply energy towards preventing there being Simcha at their daughter’s wedding, which will result in it being lacking, G-d forbid, to a certain measure in their later life…

I am aware that there have been many weddings, including ones of religious people, unfortunately without partitions. But I also know of the troubles which unfortunately ensued…

גם המתרגם לאנגלית התקשה בהבנת המשמעות של אמירת "שהשמחה במעונו", ועל כן הוא פירש שהמשתתפים בשמחה צריכים לגרום שיהיה "השראת שמחה בעולם" ובפרט לחתן וכלה, דבר שאין לו שום רמז בדברי הרבי שנעתקו לעיל. גם המתרגם הזה הכניס את ההגבלה: "שבמדה מסויימת תחסר".

תרגום חדש ומדויק ללשון-הקודש

באם נתרגם את המכתב במשמעותו המקורית ומדויק למקור הרי שהתרגום יהיה כדלקמן8:

"כפי שנמסר לי… מתנגדת משפחתכם לסידור נישואי בתכם… בהתאם לדרישת השולחן ערוך שתהיה מחיצה בעת החתונה בין הגברים והנשים. רצוני, איפוא, להסביר לכם את המצב כפי שאני רואה אותו: כאשר מסדרים את החתונה במחיצה, כפי שדורשת תורתנו הק', פוסקת התורה שיש לומר 'שהשמחה במעונו', כלומר כשמזכירים את שמו של הקב"ה מזכירים לו9 שתהיה שמחה, ושימשך השמחה בעולם, ובראש ובראשונה לחתן ולכלה… ולכן התפלאתי על העובדה שהורים, העושים הכל שילדיהם יהיו מאושרים, בכל מה שתלוי בהם, ירצו להשקיע כוחות למנוע שבחתונת בתם תשרור השמחה, ובדרך ממילא תחסר ח"ו גם בחייהם אח"כ רח"ל… ידוע לי שהיו חתונות רבות, גם של דתיים, בלי מחיצות לצערנו, אך ידועות לי גם הצרות שבאו, לצערנו, לאחר מכן…".

ומכל האמור נלמד עד כמה צריכים לעיין ולדייק בדברי הרבי ולתרגמם כהלכה שלא יהיה "חשש שיקלקל הכוונה" ו"שיהיה העתק טוב, ז.א. מתאים להענין…". ויש להאריך בזה ואכמ"ל.