בקובץ "כרם חב"ד" גליון א' במדור "שיח קדושים" (בעריכת הרמ"מ שי' לאופר) במדור אדמו"ר מהר"ש הובא מספר 'חבל בנימין' (דפוס תרצ"ד) סיפור על "מדרש פליאה" שעל הפסוק "וילכו שניהם יחדיו (שנאמר בעקידת יצחק), הה"ד הלוך ילך ובכה, אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו", והובא שם שהמלבי"ם נדחק לבאר הדברים ע"ד הפלפול, ואילו אדמו"ר מהר"ש ביאר על פי דברי הגמרא (זבחים עח, א) שאם נפסל הדם של הקרבן נשפך לאמה, וזהו שבכה יצחק על זה שאפשר שלא תהא דעת אברהם אבינו צלולה ויפסול את הדם, ולא דאג יצחק על איבוד ימיו אלא על איבוד דמיו (דמיו במשמעות "דם" ולא "דמים"). וכששמע המלבי"ם זה אמר שזה נאמר ברוח הקודש. עכת"ד.

ובהערת המו"ל מביא סיפור כעין זה על אדמו"ר הזקן (מכתב יד הנמצא בספריית ירושלים), ושם הביאור הוא ע"פ דברי המשנה בסדר קדשים שאם נתערב דם עולה בדם בכור ישפך הדם, כי דם עולה טעון שתי מתנות שהן ד' ודם בכור אינו טעון אלא מתנה אחת, וזהו שדאג יצחק שהוא בכור וגם עולה וה"ז ענין של עירוב דם עולה בדם בכור ונמצא שדמו פסול לזריקה. עכת"ד.

והנה המו"ל שם לא ציין את מקור הדברים במשנה קדשים אודות דם בכור שנתערב בדם עולה, ולכאורה מפורש במשנה להיפך, והוא במשנה זבחים פרק ח משנה י: "מתן ארבע במתנה אחת", ופירש הרע"ב "כגון עולה בבכור", ובזה נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע אם ינתנו במתנה אחת או בד' מתנות, אבל ליכא מאן דס"ל שישפך לאמה (ורק כשנתערב בדם חטאת ישפך לאמה, כמפורש במשנה ט' שם, משום שחטאת הוא למעלה מחוט הסקרא ודם עולה ובכור הוא למטה). וצ"ע בזה.

ועל כללות המדרש פליאה יש להעיר, דלכאורה אפשר לומר פירוש כזה (אם כפירוש אדמו"ר מהר"ש או כפירוש אדמו"ר הזקן) בדברי המדרש תנחומא על הפסוק "אלקים יראה לו השה לעולה בני", "אמר יצחק נפשי מסורה לה' אבל אוי לי על דמי", שכבר תמהו מפרשים מהי הכוונה בזה (וב"מדרש פליאה" המכונה "זכרון מנחם", שנדפס לאחרונה ב"ילקוט מדרשי פליאה השלם", כותב פירוש דחוק בזה), דיש לומר כוונתו שדאג יצחק על זריקת הדם שלו, כנ"ל.