בלקוטי שיחות חלק ל' בהוספות לפ' בראשית (ע' 260) מביא את מ"ש ה'תפארת-ישראל' בדרוש אור החיים שלו בענין התאמת שיטת ההתפתחות ע"פ התורה, וכותב שכל כיו"ב "הכירו שאין זה אלא תירוץ דחוק ותירוץ מתוך אונס והכרח, אלא שראו עצמם מוכרחים לכתוב ככה כדי להיטיב השקפת ויחס "העולם" לתורתנו הק' - הגם שהכירו בעצמם שאין זה הפירוש האמיתי. ומי לנו גדול מהרמב"ם, אשר עליו אמרו גדולי ישראל "ממשה ועד משה לא קם כמשה", הנה המעיין בספרו יד החזקה יראה עד כמה הפירושים אשר במורה נבוכים, ובפרט טעמי המצוות, לא היו שיטתו הוא בעצמו בתורה".

ולכאורה צ"ב מה הכוונה בדברים אלה, ששיטת הרמב"ם במורה נבוכים אינה מתאימה עם שיטתו ביד החזקה, ולא עוד אלא ששיטתו במורה אינה שיטת הרמב"ם בתורה וכו'. ובפרט שבכו"כ מקומות בנגלה ובחסידות (גם בכתבי רבינו) הובא מדברי המורה נבוכים, כגון ה"כלל גדול" ש"התורה על הרוב תדבר" וכיו"ב.

אמנם הנה לפום ריהטא יש מקום לפרש הדברים, שלפי טעמי המצוות שכתב הרמב"ם במורה נבוכים, אינו מובן טעם ההקפדה על כל פרט ופרט שביד החזקה. אבל לכאורה כבר נתבאר בכמה מקומות איך להתאים הדברים. ווודאי יעירו בזה הקוראים שי'.