בספר המאמרים אתהלך-ליאזנא עמוד א נדפס מאמר קצר ד"ה 'לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא', ותוכנו, שהצדיק הרואה ברוח הקודש "באוהבו האמיתי שיטבע בנהר פלוני לא יגלה לו שיטבע שם אם ילך להתם שהרי מגלה גזירות הב"ד שלמעלה וסותרה ורק אם יכול להפצירו שלא ילך מטעם אחר שלא יבין שיש איזה סכנה וכו' .. כדי שיקויים רצונו של מקום בהנהגתו את העולם", וענין זה הוא בצדיק גמור במדריגת משה רבינו.

והעירני חכם אחד, דלכאורה צ"ע אמאי לא חל עליו החיוב ד"לא תעמוד על דם רעך". דמכיון שיודע שחבירו עלול להגיע להיזק וכו' הרי ע"י שמונע את עצמו מלהודיע לו הוי בזה משום "לא תעמוד על דם רעך".

ואפשר שמכיון שהידיעה שלו אינה ע"פ טבע, ותורה לא בשמים היא, לא חל על ידיעה זו החיוב דמניעת ההיזק מחבירו. ואף שמבואר בכ"מ דקמיע מומחה מותר לחלל שבת בשבילו*, וכן מבואר לענין פ"נ וכיו"ב, אולי יש לחלק, דהתם עצם המחשבה שיועיל לו מועיל להקל את לב הנצרך. משא"כ בנדו"ד. ועצ"ע.

מס"נ דקל שבקלים

בספר השיחות קיץ הש"ת ע' 134-135 מסופר שהצ"צ דיבר בפני חיילים יהודים בצבא ניקולאי ואמר להם שאם יגיעו לנסיון של שמד שימסרו נפשם, ולבסוף עמדו בנסיון ומסרו נפשם. ומוסיף אדמו"ר הריי"צ, שיש כאן שני פלאים, הראשון שזכרו את דברי הצ"צ והשני שדברי הצ"צ פעלו עליהם.

ולכאורה צ"ע, שהרי מפורש בתניא פי"ח שכל איש ישראל אפילו קל שבקלים מוסר נפשו על קידוש השם על פי רוב, ואם כן מה הפלא בכך ששמעו לקול הצ"צ. ולכאורה מכאן ראי' שהכוונה בדברי התניא אינה שכל אחד בהכרח מוסר נפשו, אלא הוא רק ביאור כיצד מוסרים נפשם בלי הבנה והשגה, אבל עצם המס"נ עדיין הוי דבר פלא.

עריכת התניא ע"י הצמח-צדק

בקובץ "התקשרות" לפ' ויצא במדור "ניצוצי רבי" מובא משיחת י"ט כסלו תשל"ב, שהצמח-צדק ערך את העריכה הסופית של התניא כמו שהוא לפנינו.

וזה לשון ההנחה (בלתי מוגה): "לויט ווי דער צמח צדק האט מסדר געווען סופית איז דער סדר אין תניא, אזוי איז געווען שינויים בנוגע צו קונטרס אחרון, און די אגרות וואס זיינען בסוף פון קונטרס אחרון, אבער דערנאך איז דאך די סדר הקבוע איצטער ווי דאס איז נאך געווען בימי הצמח-צדק, ענדיקט זיך מיטן ענין פון שבת".

והנה בס' "תורת חב"ד" חלק א' (ביבליוגרפיא לספר התניא) להר"י מונדשיין מפורש, שברוב הדפוסים, מהראשון ואילך, הי' הסימן האחרון שבקונט' אחרון (ד"ה הוכח תוכיח) בסוף, ורק בכמה דפוסים בפרוסיא שהיו בשעת גזירת הדפוס ברוסיא הדפיסו שתי אגרות שבקו"א בין האגרות שבאגה"ק (ואגב יש להעיר על טעות דפוס במבוא שם, שבמקום לציין למס' יב מציין למס' מב).

ולפי זה צ"ב מהי כוונת רבינו במ"ש שהעריכה הסופית היתה ע"י הצ"צ באופן זה, בשעה שכן הי' בדפוס הראשון ע"י אדמו"ר האמצעי וכו'.

ואולי הכוונה, שבזמנו של הצ"צ גופא השתנה הסדר כמה פעמים, אבל לבסוף הדפיסו בסדר זה כבדפוס הראשון, וזה נעשה בהוראת הצמח-צדק.

ואגב יש להעיר ממ"ש הרי"מ במבוא שבספר הנ"ל ע' 21 וכן בהערה 92, שהאגרת-הקודש והקונטרס אחרון שבתניא נדפסו מקובץ אגרות שאסף אדמו"ר הצמח-צדק.