בגליונות הקודמים דנתי בארוכה במה שכותב כ"ק אדמו"ר זי"ע במכתבו מי' סיון תשל"ו: "מנהגנו לומר בבית בהשכמה כל סדר ברכות השחר, פ' העקדה, ק"ש (עם פרשה ראשונה - בכוונה לצאת ק"ש בזמנה) וסדר הקרבנות וכו' עד הודו, ובביהכ"נ מתחילים מ'הודו'". וכן פרסמתי מה שהעידו אלו שבמשך שנים (מאז תשמ"ט, כשהרבי היה נשאר בחדרו שב-770 גם בלילה) היו ערים כל הלילה ליד חדרו של הרבי מבחוץ, היו שומעים באשמורת הבוקר את הרבי אומר ברכות השחר עד הודו ממש, והיה אפשר לשמוע בבירור כמה מלים מתוך ה"י"ג מדות (ש)התורה נדרשת בהן". הרי לנו עדות מפורשת וברורה שהרבי בעצמו נהג כפי הנאמר במכתב הנ"ל "מנהגנו לומר". וביארתי בארוכה מנהג זה עיי"ש.

והעירני הרב נחום שי' גרינוואלד מהמבואר ב'ויכוחא רבה' בענין זה (ואינו תח"י כעת): "ומה שאמרת שמאחרים זמן התפלה . . הצדיקים שבזמנינו, הרוב מהם ראיתי שאינם מאחרים זמן התפלה, רק צדיקים פרטיים, כמו הרב הצדיק המפורסם ר' מיכל זלאטשובער זיע"א, והרב הגאון אדמו"ר הצדיק מו"ה לוי יצחק נ"י, הם מאחרים זמן התפלה, וסומכין על קריאת שמע קטנה שבקרבנות שקורין בהשכמה. ובודאי יש להם טעם נסתר על זה, ודרך פרטי להם, ואין אנו רשאים להרהר אחריהם . . וע"פ הדין יש כמה דברים שמותר לאחר זמן התפלה, כמו שהתפלל בגוף נקי, וצריכים אנו לדון אותם שיש להם טעם כמוס שסומכין על ק"ש שבקרבנות", הרי לנו שקיים מנהג שאומרים בהשכמה, כנראה מיד עם ברכות השחר.

כתובת הנמען בתוך האגרת [גליון]

ב'הערות וביאורים' גליון ה (תתכז) עמ' 78 העיר הכותב: "באשר להעתקים שנותרו בעזבונו של ר"נ מינדעל ע"ה, הנה במכתבים רבים מופיעה כתובתו של הנמען במצורף לשמו (כגון, ניצוצי אור, עמ' 80: מר מרדכי שי' לוי, רח' ברזויל 3, חולון). וכמדומני שלא היה נהוג כן במכתבים שנשלחו בפועל. ומזה נראה לכאורה שאותם מכתבים אינם העתקה מהמכתב כפי שנשלח, אלא מהנוסח שהוא הביא אל הרבי לאישור".

אמנם בדיקת צילומי אגרות קודש שעליהם ישנו חתימת קודשו של הרבי מגלה שה"כמדומני" אינו נכון. ואציין בזה כמה דוגמאות. כ"ח אדר א' תשל"ז: מר מנחם מנדל שי' הופן, 16/6 שקמונה, אילת; ט' אדר תשל"ה: לכבוד סגן סימן טוב מגורי - כהן שי', ד.צ. 2302; כ"ב אלול תש"מ: ד"ר נחמן שי' זאליעסקווער, ברייטאן, מאס.

שוב מצאתי עד"ז גם ב'לקוטי שיחות' חכ"ד עמ' 397 באגרת מתאריך ט"ו תמוז תש"ל: מר..., מושב אביבים, מרום הגליל.

הרי לנו שצורה הנ"ל של כתיבת המכתבים היה נהוג אצל כ"ק אדמו"ר זי"ע, וא"כ אין לנו שום נימוק לפקפק בהעתקי המזכירות שנמצאו בארכיון המזכיר הר"נ מינדל, ומי יתן שיתפרסמו כל האגרות, ויפוצו מעינות הרבי חוצה.