בגליון תתמ ביאר הגר"י רייטפארט שי' - דישנו חילוק בין גדר השליחות דשליח צבור לשליחות בעלמא, דאין זה רק שהש"ץ מתפלל בשליחות הציבור, אלא, דנחשב כאילו הם כולם מתפללים עם הש"ץ, ועפ"ז ביאר בטו"ט כו"כ ענינים, ע"ש.

ויש להעיר, דיסוד דבריו מבוארים להדיא בשו"ע אדה"ז סי' תקצד, בנוגע תפילת מוסף של ר"ה שבכלל הדין הוא, שבמוסף של ר"ה אף הבקי יוצא בתפילת הש"ץ (ולא כשאר ימות השנה שאין הש"ץ מוציא אלא מי שאינו בקי), אך זהו דוקא אם יש תשעה שעונין אמן אחר ברכותיו של הש"ץ, אבל אם אין שם תשעה שעונין אמן אינו יכול להוציא אפילו מי שאינו בקי (אפילו באופן שאין כאן חשש ברכה לבטלה אם לא יענו על ברכותיו כיון שהוא עדיין לא התפלל בלחש) דאין תפלתו נקראת תפילת הציבור.

ומבאר שם אדה"ז הטעם לזה דאם אינו מתפלל תפילת הצבור אינו יכול להוציא אחרים בתפלתו "שהתפילה אינה כשאר ברכות שאדם יוצא י"ח בשמיעה ועניית אמן אבל בתפילה צריך כל אחד ואחד לבקש רחמים ואין נכון לבקש ע"י שליח אא"כ הוא ש"ץ" (ומקורו מדברי הב"י שם, ובלשון אדה"ז הדברים מבוארים טפי, ע"ש).

ולכאורה באם בתפילה צריך שכל אחד יבקש רחמים על עצמו ואין נכון לבקש ע"י שליח, למה כשהשליח הוא ש"ץ זה כן מועיל? אלא שהן הן הדברים שביאר הרב הנ"ל דגדר שליחות בש"ץ הוא יותר מסתם שליחות, אלא זה כאילו שהשומעים עצמם מתפללים (ואפילו שהשומע אינו בקי וכו') וא"ש דנחשב שבאמת הוא המבקש רחמים על עצמו ולא ע"י שליח, ולא באתי אלא להעיר.