בגליונות האחרונים דובר בענין מנהגינו מתי להניח תפילין בשחרית, קודם "איזהו מקומן" או קודם "הודו".

והשאלה היא, דהנה ב"היום יום" כתב רבינו להניחן קודם "איזהו מקומן", ובמכתב רבינו שנמצא בארכינו של הרב מינדל, כתב ש"מנהגינו" להניחן קודם "הודו", והשאלה היא, האם המכתבים שנמצאים בארכיון הנ"ל, הם בחזקת מוגהים.

לכאורה אפשר לחלק שאלה זו למספר פרטים: א. מהו גדרו של מכתב שלא הוגה - היינו דיש מכתבים שרבינו התחיל לענות וגם ציווה להמזכיר לכותבם, אבל כ"ק לא חתם עליהם ולא שלח אותם. והטעם לזה הוא רוחני, ולאנשים כערכנו אין ידיעה כלל וכלל בענינים אלו, ואין לנו רשות להרהר ע"ז. אינו משנה תוכן המכתב, בין אם זה דין בשו"ע, או בעבודת ה', או ברכה. כיון שכ"ק רבינו לא שלח המענה, מצד "דעת עליון". וד"ל. [ידוע שכמה פעמים אירע שאחד כתב כמה פעמים לכ"ק ולא קיבל מענה, וכשהמזכיר הזכיר לכ"ק שהאיש מחכה למענה, ענה כ"ק, שכבר הזכיר אותו על "הציון", ולמה צריך מכתב בגשמית, כ"ז "דעת עליון"].

ב. במכתב כזה שלא נשלח ע"י כ"ק, ושם מעיד כ"ק על עצמו "מנהגינו", אז אפשר לומר או שזה מנהג "בית הרב", או שאינו הוראה לרבים, שאינם שייכים לזה וכו'. וזה אפשר לומר גם על מכתב שהוגה.

ג. במכתב שלא נשלח ע"י כ"ק, ושם כותב תיקון או הוראה או ברכה, שם יש לומר שאין זה הוראה לרבים, ואין לומדים מזה על הכלל.

ד. יותר מזה, אפילו במכתב שנשלח והוגה ע"י כ"ק, ושם ישנה הוראה מכ"ק איך להתנהג בענין מסוים, צריכים לידע אם ההנהגה היא רק למי שקיבל המכתב, ועל ידי הנהגה זו ניתן לו ברכה והמשכה "לתקן הכלי" שלו, ועי"ז יהיה "כלי" לקבל ברכת ה'. אבל לאיש אחר יש לו תיקון ועבודה באופן אחר. וגם זה "דעת עליון", ולא עלינו לדון. מכתב קודש מכ"ק לאיש פרטי הוא כמו 'קמיע', וידוע מש"כ בש"ע אדה"ז סי' שה סעיף כא: "האדם יש לו מזל ומלאך המליץ עליו למעלה ומזלו מסייע לו שיועיל לו הקמיע הזה".

[לפני כמה שנים עברתי על האג"ק בענין שאלה מסוימת. ולפי תוכן השאלה שכ"ק הזכיר בתחלת שני מכתבים הבנתי שהם מדברים בענין אחד, ולאחד ענה כ"ק הנהגה בפשטות. ולאחד ענה כ"ק הנהגות באופן נעלה וכו'. האחרון הוא רב ולמדן גדול וידוע מירושלים, שידע מהנהגה הנ"ל שכתב כ"ק הנהגה בפשטות, ולכן אליו כתב כ"ק בא"א.]

מכל הנ"ל נראה, שלא כל ההוראות שבמכתבים הם לכולם, אבל כשכ"ק רבינו מעיד "מנהגינו", חייבים לומר שאף שזהו ממכתב "שאינו מוגה", יש ללמוד מזה. כי אם לא נלמד, הרי זהו כמו הסיפור שסיפר כ"ק אודות המשפט של "ביילעס", שכיון ש"הבול" נדבק בהיפוך אין הטענות שבמכתב שוות כלום.

ובנדו"ד, הנה רבינו בעצמו כתב בספר "היום יום" שמניחין התפילין קודם "איזהו מקומן", וספר זה שווה לכל נפש, והוגה ע"י כ"ק "בעצמו" באופן ישיר (ולהעיר שנמצא לפנינו צילום מגוכתי"ק), והוא שייך לכל יהודי. ושם פסק רבינו שכך המנהג, וציווה שכולם ידעו מה שכתוב שם, ופרסם והפיץ זאת בכל העולם. וזהו כמו פסק הלכה, ואין בזה שום פקפוק.

והנה כמה שנים לאחר ג' תמוז, מצאו דף אחד שנכתב ע"י מזכירו של הרבי, ואינו מובטח שכיוון בדיוק לדעת כ"ק, וגם אינו ברור אם רבינו ציווה לשלוח המכתב, ובכלל אינו ידוע אם כ"ק רצה לפרסם אותו. ובפרט שאחד הכותבים בקובץ כתב שהמכתב נכתב לאחד שאינו מחב"ד, כדי לתרץ על מה סומכים חסידי חב"ד להתפלל אחר זמן ק"ש.

ועכשיו יש כאלה שטוענים שע"פ מה שכתוב בדף שנמצא בארכיון המזכיר, שזה "פסקא טבא שנפלה מן השמים", יוכלו לחדש ולשנות ממה שפסק רבינו "בעצמו" ב'היום יום', וציווה לפרסם הספר - שזהו מנהג חב"ד להניח תפילין קודם "איזהו מקומן". ואיך "המדומה" שאולי הוא מהדו"ק או מהדב"ת, דוחה ומבטל "הודאי" - פסק הלכה מכ"ק.

וכן מצינו שנהג רבינו בחג השבועות לומר "אקדמות" בחשאי, ולא ציווה שכך ינהיגו ב-770. שכן לא כל המנהגים שרבינו היה נוהג לעצמו, שייכים לכולנו "בשווה". הסיכום מכל הנ"ל: מנהג או הנהגה טובה שכ"ק בעצמו ציווה לפרסם והדפיס, זהו תורה מסיני. ומה שמצאו או שימצאו לעתיד דף מסוים, אינו דוחה החקוק באותיות ברזל, וכפתגם כ"ק הצמח צדק, דדבר שבדפוס הוא לעולמי עולמים1.

עוד מנהג שנתחדש בזמן האחרון שהש"ץ המתפלל שחרית בראש השנה יתפלל בלא "קיטל" לפני העמוד, וסומכים על מה שנדפס בספר "המלך במסיבו". בזמן שיודעים שב"ליובאוויטש" לפני כ"ק אדמו"ר מהורש"ב והריי"צ ורבינו עד שנת תשנ"ג בכלל, היה הש"ץ מתפלל ב"קיטל", ומאיפה לוקחים ה'ברייטקייט' לשנות מנהג עתיק.

דרך אגב, כשמזכירים המזכיר דודי זקני הרמ"ל ראדשטיין, כדאי להזכיר ששמו האמיתי היה "זוסא". והוא בעצמו קנה חלקו אצל ה'אהל' להיות בשורה הראשונה. והטעם, שמכיון שלא היו לו ילדים, רצה שמי שיעבור לה'אהל' יאמר קאפיטל תהילים אצל קברו, כך שמעתי מבן דודי התמים ישראל ע"ה חאנאוויטש, יהי' זכרו ברוך.

1) לכן מנהג שהוא הוספה והידור מצווה, שאינו מבטל מנהג שנהגו כמה וכמה דורות, אפשר לנהוג בו, ואדרבה ואדרבה, כל זמן שלא יראה כהוספה. אבל מנהג שנדפס ונתפרסם מכ"ק, אין לנו רשות, ומי אנחנו להנהיג מנהגים חדשים ולבטל מנהג אבותינו.