ב'תורת מנחם – התוועדויות' (טו) תשט"ז ח"א עמ' 152, מביא הרבי שישנם כאלה [שלא מאנ"ש, עיי"ש] שאצלם משתמשים בלשון "אותנו עזב לאנחות", ושולל זאת לגמרי על-דרך החסידות בקשר להסתלקות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, עיי"ש.

וצריך לציין את המקור לביטוי זה, שהוא הפיוט העתיק (ע"פ א"ב, פיוט מסוג "רהוטה", שזמנו כנראה עוד מתקופת התלמוד, ראה 'עיון תפלה' בסידור אוצר התפילות, סליחות לחמישי, ח"ב עמ' 104) "אנשי אמנה אבדו", הנאמר ע"י הספרדים בתחנון בימי שני וחמישי, ובסידורי האשכנזים, כולל סידור תהלת ה', מופיע בנוסח "סליחות לחמישי" (דתעניות בה"ב): "סעו המה למנוחות, עזבו אותנו לאנחות".

הרי שלכאורה יש לזה מקום כלשהו בעבודת ה' גם על דרך החסידות, אך לא בקשר להסתלקות רבותינו נשיאינו.