חלומות של גאוני ישראל

א) הב"י בסוף סי' תרנ"א הביא מהר"מ ריקאנטי שכ' בפ' אמור שחלם בליל יו"ט של סוכות שהי' רואה לחסיד אחד שהיה כותב שם הוי"ה והיה מרחיק אות ה"א והרב מהרמ"ר מחה בחסיד ההוא, ולמחרת בבוקר ראה לחסיד שהיה עושה נענועים הלולב בלתי אתרוג אצלו והבין החלום. ושקו"ט בזה הרבה בשו"ת רב פעלים ח"ב יו"ד סי' ל"ב.

ב) כמה מפרשים תמהו על מדרשי חז"ל וגם בפוסקים שנתגלו להם ענינים בהלכה בחלום, והלא אמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, כן הקשה בש"ך חו"מ סשל"ג סקפ"ה, ובשם הגדולים להחיד"א מע' א' אות קצ"ט, וכן בספרו יעיר אזן מע' א' אות ט"ו. והאריכו בזה במקומות רבים, ועי' גם בהקדמת הרר"א מרגליות לשו"ת מן השמים ובשד"ח כללים מע' הד' אות מ"ה, וע"ש בשד"ח בד"ה והנה מרן שהקשה כן בסתירת דברי הרמ"א והלבוש שביו"ד פסקו הא דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין ובחו"מ פסקו להא דמהר"ם ע"פ דברי בעל החלום.

אולם לפי אדה"ז שמקורו בזוהר ועוד קדמונים שהבאנו, אין שני ענינים אלו קשורים, כי חלומות הבאים לגדולי ישראל הם סוג החלומות הקרובים לנבואה ולא על זה נאמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. וכבר תירצו כן בשו"ת מקום שמואל סי"א, ובשו"ת דברי יציב יו"ד סקכ"א. ועי' עוד להלן בסמוך משו"ת שיבת ציון.

[בשיחות הרבי יש אריכות בענין זה של פסקי דינים ע"פ החלומות אף דלא בשמים היא, ומבאר דזהו משום דאף שגילוי הדברים בא להם ע"י החלום אח"כ נתעצם הדבר בשכלם והבינו את זה גם בלימוד ע"פ דרך כללי ההלכה, וכיו"ב כ' גם בשו"ת משפטי כהן סצ"ו. ועי' באגרות קודש ח"ב אגרת שסא].

ג) וכן הנו"ב במהדו"ת חיו"ד סי' ל' הביא דין הגמ' בהיו לו מעות כו' שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין ועפי"ז כ' שאין לסמוך על רבינו אפרים שאסר את דג הברבוטא ע"פ החלום כו'.

אך כאשר כתבנו לפי כמה קדמונים שונה הוא דין החלום בסתם בנ"א מאשר חלומות של גדולי ישראל כרבינו אפרים. [ועי' בנו"ב שם שמוסיף: ועם שר"א היה חסיד גדול וחשש לחלומו שהתיר השרץ והיה חושש פן יש ממש בדבר ותלה זה על שהתיר דג ברבוטא, מ"מ אם היה נתאמת לו שיש לדג זה קשקשים כמו שנתאמת לבעלי התוס' היה תולה פתרון חלומו על ענין אחר אבל להביא ראי' מחלום יעוף הבל הוא אין בו ממש כו'].

ד) בשו"ת תשב"ץ ח"ב סקכ"ח הקשה מגמ' תענית כ"ד ע"ב: רבא איקלע להגרוניא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא אמר להו ביתו כולי עלמא בתעניתייכו למחר אמר להו מי איכא דחזא חילמא לימא, אמר להו ר' אלעזר מהגרוניא לדידי אקריון בחלמי שלם כו' אמר שמע מינה עת רצון היא מבעי רחמי בעי רחמי ואתי מיטרא. ע"כ. ומדוע כאן סמכו על החלום להפסיק התענית אף דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.

ולפי דברינו גם זה יתורץ, דשאני במעשה דרבא שהוא ידע ברבי אליעזר מהגרוניא דגברא רבה הוא וחלומותיו הם בדרגת חלומות הצודקים ומעין נבואה.

ה) בעיון יעקב ב"ב די"א ע"ב הק' במ"ש בגמ' שם בר' יוחנן בן זכאי דחזא להו לבני אחתיה בחלמא דבעי למיחסר שבע מאה דינרי כו' אמרי ליה מנא ידעת אמר להו חלמא חזאי לכו כו'. והק' הלא אמרו שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין ואיך שקל ריב"ז ממון מבני אחתיה רק ע"י החלום שראה. ועי' במובא מזה עוד בשד"ח ח"א סמ"ה (צד, ב) ובשו"ת באר משה ח"ג ס"ט אות י"א.

אולם לפי מה שהבאנו, הלא שאני חלומות של ר"י בן זכאי שהוא קרוב לגדר נבואה, ואין זה שייך לחלומות של כל איש שעליהם אמרו בגמ' שלא מעלין כו'.

ו) בשו"ת בנין ציון סקכ"ב כ' השואל שכל ענין אמירת קדיש יתום יסודו במדרש על רע"ק שפגש באדם א' בביה"ק ולימדו א"ב ותפילה כו' ואח"כ בא אליו אביו הנפטר בחלום ואמר לרע"ק תנוח דעתך שע"י שלימדת בני הצלתני מדינה של גיהנם, עי' ב"י יו"ד סי' שע"ו בשם הכלבו, והשואל שם פקפק בענין שהמקור הוא דברי חלום, וכ' ע"ז הבנין ציון שבאמת אין חילוק אם הי' בהקיץ או בחלום אחרי שהמדרש סיפר לנו ודאי שהמעשה אמת כו'. ע"כ.

אולם לפי דברינו כאן מובן ביותר, כי חלומו של רע"ק אינו חלום בעלמא אלא בגדר נבואה ורוה"ק.

ז) וכן מתורץ מה שהק' באחרונים (עי' ס' עין השמש דף ל"ו) על מעשה המובא במדרש אחרון ברבי מאיר שחלם מה שהגידה לו אשת האכסנאי ונצטער והתענה על זה עד שהודיעו לו מן השמים שכיזבה בו, והלא ר"מ הוא דאמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. אולם לפי הנ"ל א"ש דשאני חלומו של ר"מ עצמו.

ח) בשו"ת שיבת ציון סנ"ב כ' ג"כ וז"ל: דרוב חלומות הם סיבות גופניות ואך מיעוט חלומות הוי מצד נבואה ואותו מיעוט גם כן הוה ספק שאין אנו בקיאין לכן לא חיישינן למיעוטא דמיעוטא נגד איסור שבת, אולם באיש צנוע וחסיד שתורתו ויראתו אומנתו יש לעיין על פי מ"ש בזוה"ק פ' מקץ דאינון זכאי קשוט לא אתגלין לן מלין כדיבן כלום אלא כולהו קשוט כו'.

ט) ועוד נזכר ע"ד חלומות של גאוני ישראל, בדברינו כאן בקטעים סמוכים (ראה לעיל תחות הכותרת "חלומות מהרהורי היום", ובכותרת "בדין חלום שחלם לו חבירו", ולהלן בכותרת "עוד אחרונים שלא חששו לחלומות").

חלומות אינשי דלא מעלי

א) לעיל במאמרינו זה (בחלק השני) הבאנו מזוהר בכ"מ ומאמרי אדה"ז דגם לרשעים נגלה לפעמים בחלום דבר אמת.

ב) וע"ע בתשב"ץ הביא באחד שהודיע לריב"ש שראה בחלום שהצבור חייבים להתענות בה"ב, והמודיע סופו הי' שיצא לתרבות רעה, ומ"מ חשש הריב"ש וגזר תענית ואמר שאירע מעשה כזה קודם ולא חשש ואח"כ ראה כי בא החלום ברב ענין כו'. [והובא זה בשו"ת דברי יציב ר"ס קכ"ב].

ג) ועי' ג"כ בס' לב חיים להר"ח פאלגי ח"ב סי' ס"ה שגם לחלומות של נכרי יש לחוש כל שהגוי מהימן כו'.

ובספרו החפץ חיים ספ"ח אות ס"ה מביא מה שכ' הוא בתשו' לאחד ששאל ממנו על חלום שחלם לו גוי אם יחוש, והשיב שיש לחוש אי מהימן בו שאינו משקר.

ד) ומובא עוד ע"ז בשד"ח כללים מע' ד' אות מה סד"ה והנה מרן (צג, ד). והביאו ע"ז מגמ' יומא דפ"ג ע"ב בעובדא דכידור בעל אושפיזא שהי' רשע ור' מאיר הסתיר מעותיו ממנו והוא חלם וכיוון אותו המקום שבו הסתיר ר"מ את המעות כו'.

לא לחשוש מחלומות ועי"ז הם מתבטלים

א) ראיתי מובא מהחיד"א בס' דבש לפי (מע' ג' אות י"ז): וידעתי מאדם גדול אחד שלא הי' מקפיד כלל על חלומות, ואמר שהכיר תלמיד חכם אחד שעל הרוב הי' מתענה תענית חלום בשבתות, והורה לו בשבת אחת שלא יתענה תענית חלום וכן עשה, ומאז שוב לא ראה חלום בשבת.

[ואולי יש לדמות זה לדברי הצ"צ בתשו' הנ"ל: "ההרהור מזה גופא שמתירא ומפחד לנפשו שלא יארע לו קרי בליל יוהכ"פ הרהור ופחד זה יוכל לפעול בטבע הקרי כמו הרהורי עבירה". ועד"ז בנדו"ד].

ב) וכן מובא מס' משמרת איתמר פ' וישב בשם רבו החוזה מלובלין: ושאלתי אותו מאמר חז"ל בברכות הרואה חלום ונפשו עגומה ילך ויפתרנו כו', ואמר לי שזה אינו כי אם למי שנפשו עגומה והוא במרה שחורה, הוא צריך לפתרון, אבל לא נאמר זאת לאלו שהם שמחים ובטוחים בה' שאין נפשו עגומה. ע"כ.

ג) ועי' בשל"ה קלה, א כשכתב לא להתענות תענית חלום בשבת רק כאשר נפשו עגומה עליו, הביא הגמ' פסחים ק"י ע"ב מאן דקפיד קפדי בהדי'.

וכן בריב"ש בסי' תקי"ג (ונזכר בשו"ע אדה"ז סרפ"ח בקו"א) איתא ג"כ דבגברא דלא קפיד בחלמא בישא אין כאן לא חובה ולא מצוה כו'.

ד) וע' בס' עין השמש (ע' לז) שמביא הגמ' ברכות דנ"ו בכמה דברים שהרואה בחלום שישכים ויאמר פסוקי רחמים שיקדימוהו לפסוקי הפורענות, ותמה על שבפוסקים לא הביאו דין זה. וכותב שם כי י"ל הכוונה לאו דוקא לאמירת הפסוקים בפה אלא לקבוע בלבו הפסוקי רחמים מיד בהשכמה בכדי שלא תהא נפשו עגומה עליו, א"כ אין בזה דין אמירה אלא הוא עצה טובה לקבלה והסכמה בלב. ע"כ. [וי"ל ע"ד מה שכ' בספרי רבותינו ועוד קדמונים בענין מחשבה טובה שמועלת ובפרט מחשבה אשר בהשכמת היום, ואכמ"ל].

ועי' בכף החיים סר"כ שכ' לענין פתרון חלומות, כי הפתרון צריך להתיישב על לב החולם.

פתרון לטובה מועיל

א) בגמ' ברכות דנ"ה ע"ב איתא כי החלומות הולכין אחר הפה. וע"ש באריכות בדף נ"ו ע"א ע"ד בר הדיא שכפי פתרונו כן נתקיים. ועד"ז איתא בזח"א קפג, א: בגין דאית בי' בחלמא כדיבו וקשוט כו' בגין כך בעי חלמא פשרא טבא.

ב) ובס' אהל יוסף כתב אפי' על החלומות הרעים שכ' בגמ' ובשו"ע שיש להתענות עליהם, שמועיל פתרונם לטובה ע"י חכם. (מובא בס' עיקרי דינים הל' שבת סי"ג ולא ראיתים)

ג) בשו"ת משיב דבר להנצי"ב סכ"ה כ' על השאלה מדוע להתענות בשבת הלא יכול לפותרן לטובה כמארז"ל דהולכין אחר הפה, וכ': ע"ז אני אומר אשרי איש שפגעו ריב"ז ופתרו לטובה, אבל בלא זה הוא מקובל באופן אחר ואין משיבין ע"ד קבלה. ע"כ. והובא ג"כ בספרו של הרב השואל, עין השמש על המהרי"ל ע' 66.

ד) בס' עין השמש שם (לג, א), מביא ממחבר אחד שכ' לפרש מארז"ל כל החלומות הולכים היינו דוקא אם הפה הוא פה קדוש ורוח ה' נוססה בו כיוסף הצדיק ודניאל שהם יודעים לפתור את החלום לפענח נעלמים. והוא עצמו כ' ע"ז שיש למצוא סמוכין לזה בכמה מקומות אולם עוד צריכה תבלין ממעשה דבר הדיא בגמ' ברכות דנ"ו שהי' רשע ופותר חלומות ופתרונותיו התקיימו.

ועוד מביא ע"ז שם (לד, א) מגמ' ב"ב קט"ז כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש רחמים שנאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה כו'.

ה) ובתשו' הרשב"א סת"ח כ' שפתרון חלומות בהתהפכות מזה לזה הוא ענין סגולי ומוחשי. [כן ראיתי ראיתי מובא, ואינו כעת לידי]. ועי' בספר חסידים סתמ"ד כ' שהתענית מועיל לחלום כי אי אפשר שהחלום לא יתקיים אלא שיוכל להתהפך דוגמת המזולות שנא' ראו כי רעה נגד פניכם שנהפך לדם מילה.

ו) ועי' בשם הבעש"ט בס' כתר שם טוב ח"ב סמ"א: ש"האדם יכול להפך חלום או נבואה מרעה לטובה". והוא קרוב למ"ש בשם הרשב"א. וראה עוד מה שהבאנו לעיל בחלק השני של דברינו בכותרת "מקור בספרי הבעש"ט".

וכבר הבאנו בדברינו למעלה מ"ש בזח"א קצא, ב: ובגין דידע מלה על עקרא ושרשא דילה בגין כך פשר חלמא להו כמה דאצטריך, וגם הבאנו מ"ש בס' תורת חיים לאדהאמ"צ פ' ויחי רמג, ד ובכ"מ, שדוקא יוסף שהי' למעלה מבחינת עולמות התוהו ותיקון הי' יכול לתקן החלומות ששרשם במקיפים דתוהו לפתור אותם כו' ע"ש.

שיטת "ערוך השולחן" לא לחשוש לחלומות

כאשר הארכנו לעיל הרי רוב הפוסקים חששו לפעמים לחלומות גם בזמנינו, אולם מצאנו איזה אחרונים שכתבו לא לחשוש כלל לחלומות בזה"ז:

בערוך השולחן ס"ל בכ"מ בשלילת חשש מחלומות, וז"ל בסרפ"ח ס"ז (לענין תענית חלום בכלל): אם ירצה לבלי להשגיח בהחלום הרשות בידו ורוב חלומות הבל הם כמו שאמר קהלת (ה') כי ברוב חלומות והבלים וגו' אלא שרצונו לחוש להחלום ומי יאמר שיש בו ממש.

ובסי"א שם מביא מהטור בסי' תקס"ח בשם רב עמרם ורבינו קלונימוס שאין להתענות בזמה"ז תענית חלום בשבת לפי שאין אנו בקיאין בפתרון חלומות כבזמן התלמוד ע"ש, וכותב בערוה"ש במה שכאן בשו"ע סי' רפ"ח כן הובאו הדינים של תענית חלום: ובכאן הזכיר לפי דין התלמוד וגם בכאן לא כתב חיוב בזה אלא למי שנפשו עגומה עליו וחושש לחלום והתענית יהי' לו עונג אבל אין כאן חיוב ע"ש וכ"כ הט"ז סק"ג, ויותר טוב שלא להשגיח בחלומות ובפרט חלום שהרהרו בו בעניין הזה ביום פשיטא דלית ביה ממש וכן אם מילא כריסו באכילה ושתייה דאז האידים העולים אל הראש מראים לו חזיונות ודמיונות ולית בהו ממשא.

[ובמה שכ' בערוה"ש דהשו"ע הזכיר כאן רק לפי דין התלמוד, אולם עי' בענין אחר בשו"ע אהע"ז סי' ס' שהשמיט המחבר כל דיני שושבינות וכ': ולפי שבזמן הזה לא נהגו לתבוע תביעה זו ראיתי שלא להאריך בזה. ועי' ג"כ בט"ז או"ח ר"ס רפ"ח. ואכמ"ל].

ובסי"ג כתב ג"כ: ופשיטא כשהרהר ביום או שישן בכרס מליאה דאין בזה שום ממש, ועתה נוהגים לילך אל החכם שבעיר לפתור לו החלום והוא פותרן לטובה ולברכה ולא ירגיל אדם בחלומות.

והאריך מזה ג"כ בערוה"ש לעיל באו"ח סי' ר"כ, ע"ש בס"א: וכל שכן אותם האוכלים הרבה קודם השינה שהאידים העולים בקרבו יבלבלו הכח המדמה ואין בהם אמיתיות כלל וכן אם חלם לו רעיונות שחשב ביום פשיטא שהכח המדמה מראה לו מעין מחשבותיו וכל כי האי אין ממש בחלומות כאלו.

ושם בס"ד: דיותר טוב שירגיל האדם א"ע לבלי להביט אל חלומות כי רובם אין בהם ממש כדכתיב בקהלת (ה') כי בא החלום ברוב ענין ופירש"י כי דרך החלום לבא ברוב הרהורים שמעיין ומהרהר ביום ע"ש ונאמר (שם) כי ברוב חלומות והבלים כו'. וע"ע שם בערוה"ש ס"ח.

[בערוה"ש לא ציין מקורו על דברים אלו, אך דבריו קרובים קצת למ"ש בלבוש האורה והתשב"ץ ועוד שהבאנו לעיל בחלק הראשון של מאמרינו, אולם הם כתבו דבריהם בסתמא ולא דיברו ע"ד החלומות דגמ' ברכות פ' הרואה והחלומות שהובאו בשו"ע כו'].

ובערוה"ש יו"ד סשל"ה ס"ל, הולך לשיטתו בענין החלומות, כי הוא חולק על מ"ש בש"ך שם על נידוהו בחלום שהוא שוה למנודה בכל דבר, וכתב בערוה"ש: ולי צ"ע בזה, דהא מדינא דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אלא שבנידוי חששו, ואין זה רק להצריך התרה ולא חומרות כו' ובזה שוה לשאר חלומות. ע"כ.

א"כ לפי הערוה"ש אין להשגיח בחלומות, אולם כתבנו כבר דאינו כן שיטת שו"ע אדה"ז ורוב הפוסקים, אלא דלפעמים יש לחשוש.

איזה אחרונים שלא חששו לחלומות

באגרות החזון אי"ש ח"ב סקמ"ט כ' לאחד שחלם מהחלומות שכתוב להתענות עליהם בשבת: הרבה פעמים חלמתי כמו אלה ולא שמתי לב לזה, ונכון שתאמר הרבש"ע בעת נשיאת כפיים. והביא דבריו בס' פסקי תשובות ח"ב סר"כ, וע"ש שיש גם נוהגים שלא לומר הרבש"ע בעת ברכת כהנים. [ועי' במובא לעיל בכותרת: הפוסקים שאין להתענות ת"ח בשבת].

[ועי' בס' תשובות והנהגות ח"ב סרנ"ו בשם הגרי"ז מבריסק שכן נהג בהטבת חלום].

ובס' דברי חכמים (נדפס בשנת תשמ"ה בערך) כותב בשם הרמי"ם הגאונים הרב שיינבערג והרב אלישיב אשר כהיום אין לדאוג מחלומות דאין לנו השגה בדברים אלו, אך מי שלבו מיצר יוכל לעשות הטבת חלום בפני שלשה. ע"כ.

אולם כאשר כתבנו לעיל, הרי רוב הפוסקים וכן באגרות קודש לא ביטלו לגמרי את ענין החלומות אלא לפעמים חוששים לחלומות מסויימים גם בזמנינו.

ביאור מעשה מא' מגדולי ישראל

ולסיים לחדודי, במה שראיתי מובא מס' שמושה של תורה (לרב א' מהליטאיים), שסיפר מהגר"ח מוולאזין שבא אליו אחד שחלם פעמיים שכאשר יסע לעסקיו על הנהר הקפוא יישבר הקרח ויפול וימות, וענה לו הגר"ח שאין לחוש לחלומות, וההוא נסע ונפל ומת. ובאו בני הנפטר אל הגר"ח בטרוניא מדוע הורה לו כך. וענה להם שמכיון שחז"ל קבעו שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין הרי זוהי המציאות, וזה שקרה שהוא נפל אין לכך קשר לחלום. ע"כ.

ובודאי זוהי שמועה וסיפור דברים בלבד (והבאנו לעיל דברי הנצי"ב נכדו של הגר"ח מוולאזין שס"ל לחוש לחלומות), והוא מילתא דתמיהה כי כבר חילקו במפרשים (כמו שהבאנו קצת) בין מאמר הגמ' דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין שזהו לענין איסורא כו' אבל בשאר מקומות לפעמים חוששים לחלום (ובפרט בהשנות החלום, ועי' בדברינו לעיל שלכמה פוסקים יש לחשוש גם בהשנות החלום ב' פעמים ולא רק ג' פעמים), והרבה פוסקים כתבו לחוש לחלומות ואיך אפשר להקל כ"כ במקום סכנת נפשות, וגם שאפשר לולי דברי הגר"ח הי' החולם נמנע מלנסוע על הנהר. והעיר ע"ז קצת המגיה בס' הנ"ל.

ולא לנו לפלפל בשמועות אלו, אך לחדודי י"ל אם כך הי' מעשה, אפשר הגר"ח ס"ל כיש אומרים שהובא בשו"ע סרפ"ח אשר בזה"ז אין יודעים פתרון חלומות, ואולי הגר"ח רצה להטיב את החלום ולבטלו ע"י פתרונו לטובה כי החלומות הולכין אחר הפה כו', (וכאשר הבאנו למעלה יש שכתבו שגם החלומות הרעים שיש להתענות עליהם מועיל פתרונם לטובה), וגם אפשר רצה הגר"ח לפעול על בעל החלום לבל יפחד ויגור מהחלום כי עצם הפחד והחשש יכול לפעול לקיומו (עי' במובא לעיל מהחיד"א והחוזה מלובלין כו'), אך בכל זאת לא עלתה בידו כי התגברה מדת הדין.

[ועי' בדברינו לעיל בכותרת "פתרון לטובה מועיל" מה שהבאנו מספרי חסידות אשר יוסף הצדיק ששרשו היה למעלה ממקיפים דתוהו הוא הי' בכוחו לפתור החלומות לשנות הצירופים ולהפכם לטובה. ואפשר מעין זה יש בכל גאון רב וחכם כו' שיכול לפעול בכח התורה שלמד ואכ"מ].

וכתבנו זאת רק לחדודי, כי באמת לענ"ד מעשה זה על שם הגר"ח מוולאזין אינו אמת.

חלומו של אדם חולה

כבר הבאנו לעיל משו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סקנ"ה באשה שבעלה בא אלי' בחלום לשנות מקום קברו דאין לסמוך על דברי החלום, כי סומכין על חלום רק בצדיקים כו'.

וראיתי בס' א' הנק' דרך שיחה על פ' וירא ע' פח שמביא בשם הקדמת האגרות משה שכ' על אחד שחלה בחולי מוזר שלשונו התנפחה בפיו וסיפר החולה לפני הגר"מ פיינשטיין את סיבת חליו כי בשבוע לפני כן בש"פ וירא דיבר האיש ההוא בגנות בנות לוט ובלילה הופיעו בחלומו שתי נשים זקנות ואמרו שייענש על דיבורו עליהן כמו במרגלים שתשתרבב לשונם, ועל כן קרה לו כדבר הזה, ומיד אחרי כן נפטר האיש ההוא, וראה הגר"מ בכך ענין אמיתי.

כ"ז הובא בס' "דרך שיחה" שם, [ובהכרכים שו"ת אג"מ שאצלי לא ראיתי זה], ויפלא בעיניי אם הגר"מ יסמוך על דברי אדם חולה, והאברבנאל בפ' מקץ כ' שאין לסמוך בחלומות של אדם החולה שהם מחלומות המשובשים, וכן מוכח בכמה ספרים המבארים ענין החלומות, ועי' בדברי שו"ת התשב"ץ ובנין ציון שהבאנו לעיל, ואף כי החולה סיפר על חלום שחלם לפני שנחלה, בכל זאת הלא המספר הוא חולה אנוש שבד"כ אין מחשבתם מסודרת כו'.

וראה במשנה ברורה ר"ס ר"כ (בשעה"צ), שכ': ודע דאיתא בגמרא ברכות נ"ה כל חלום ולא טוות עיין רש"י שם ובתוספות רבינו יהודה ובתוספי הרא"ש פירשו וז"ל כל חלום רע שאדם רואה יש לדאוג עליו חוץ מחלום שראה אחר התענית לפי שישב בתענית ונצטער מחמת העינוי יראה חלום רע ע"ש וכן פירש ג"כ בערוך ומזה יש ללמוד לכל היכא שיש לאדם צער גדול ואח"כ רואה בחלומו חלום רע שאין לדאוג עליו. ע"כ.

[ועי' בתוס' הרא"ש ותוס' ר"י החסיד בברכות דנ"ה שם שכ' ג"כ אשר מתוך הצער והעינוי יראה אדם חלום רע. ויש שהעירו ע"ז ממ"ש המחקרים בס' נשמת חיים מאמר ג' פ"ה ועוד שבהחלש כוחות החומריים יתחזקו השכליים, א"כ לפי"ז אדרבא בהחלש הגוף צ"ל חלום צודק יותר, עי' בס' עין השמש ע' 66.

אך באמת בחולה מתחלש גם כוחו השכלי, ועי' בגמ' שבת צב, א ונדרים לח, א בתנאי הנבואה דצ"ל גבור, וענין התפשטות הגשמיות הנצרכת לנבואה אין זה ענין לחלישות בגוף. ובכלל איתא בכ"מ אשר שלימות הנפש הוא תלוי דוקא בשלימות הגוף, עי' בלקוטי שיחות ח"ב ע' 531, והדברים עתיקים ואכמ"ל].

ובס' "דרך שיחה" שם כותב שהוא אמר מעשה זה של האג"מ לפני הגאון הר"ח קניבסקי ושאל את פיו אם הוא דבר שיש בו ממש, וענה הגאון שיתכן שיש בדבר זה ממש. והלא כאשר הבאנו הנה יש רמי"ם שזלזלו לגמרי בענין אמיתות חלומות בזמנינו גם חלומות שנזכר בחז"ל לחשוש עליהם, ולאידך דוקא על חלום זה המסופר מפי אדם חולה ומדוכא ביסורים ר"ל יאמר הגר"ח אשר חלום זה יש לקיימו וכלפי לייא. אולם כפי שכתבנו אין סומכין על השמועות.