חמדת צבי וחמדת הימים

באג"ק ח"ח אגרת ב'תסט מתייחס הרבי לספר 'חמדת הימים' הנודע, וכותב: "בנוגע לס' חמדת הימים, הנה גם בדבר זה יש סברות חלוקות וכיון שלע"ע לא מצאתיו מובא בספרי רבותינו נשיאינו הק' הרי לאידך גיסא מה יש לו להתחיל לימוד הקבלה דוקא מספרים כאלו שיש חילוקי דיעות אודותם".

וכבר העירו מזה שאדה"ז מציין אליו בקונטרס אחרון סי' רפה בנוגע שנים מקרא ואחד תרגום "וכ[ך] כ[תוב] בח[מדת] ה[ימים] ח"ב פטו ע[יין] ש[ם]"1. ואינני זוכר אם ענו ע"כ או נשארו בצ"ע. ואולי, בעיקר מכוון רבינו להבאת הספר בדא"ח דוקא, שכידוע הקפידו רבותינו מאד בספרים שהובאו בדא"ח, בניגוד לדבריהם בהלכה או אפילו בשיחותיהם. ועצ"ע.

[ומעניין לציין שבאותו מכתב מתייחס גם הרבי לספר חמדת צבי להרב צבי ב"ר ירחמיאל חאטש (אמשטרדם תסו) על תיקו"ז, וכפי הנראה מהמכתב, הנמען שמע שיש בספר מינות (כנראה שבתאות, שנחשד בה הספר. ראה רשימת היעב"ץ, נדפסה בספר זכרון להר"מ ליפשיץ עמ' תתפו ופיענוחו שם עמ' תתצב), ורצה לשורפו. ועל כך כותב לו הרבי: "הנה נבהלתי גם לסברא כזו כי אפילו אם הי מקום לעוררים הנ"ל . . לכל היותר צריך הי' לסלק עצמו מללמוד בו אבל לא לדון ספרים לשריפה. ובהנוגע לספר זה בפרט הנה כיון שכ"ק אדמו"ר הצמח צדק מביאו (לקו"ת דברים כז ע"ד. רשימות איכה עמוד מד) בטח אין לשמועות הנ"ל כל יסוד".

ויש לציין שבלקו"ת דברים במהדורה החדשה ציין המהדיר בשולי הגליון שמה שהביא הצ"צ מחמדת צבי הרי: "בג[וף] כ[תב] י[ד] ק[דשו] 1101 נמחק"! וצ"ע משמעותה של מחיקה זו].

בהקשר לזה אביא כאן כמה דברים על דברים שמצויים בספר חמדת הימים ומקום בחסידות, אך נראה שבכל מקרה לא נלקחה ישירות משם אלא דרך ספר אחר ש"טיהר" את הדבר.

טעם תשליך לפי אדה"ז

בסידור רביה"ז לגבי תשליך כותב רבינו: "אחר מנחה יום א' דר"ה קודם שקיעת החמה טוב לילך מחוץ לעיר אל באר המים . . כי מים מורים על החסדים וגם דגים רומזים על עינא פקיחא...". מהו המקור לטעמו של אדה"ז? במשנת חסידים ובשאר כתבי אריז"ל ובסידור רבי שבתי ובסידור אריז"ל סתם, ובסידור של"ה לא מצאתי שום טעם על תשליך (במהרי"ל ובלבוש מצויים טעמים שונים, אך לא טעמו של רבינו). חיפשתי וחיפשתי מקורו של רבינו (ו'השער הכולל' שתק בזה), כי בדרך כלל אין דרכו של רבינו לכתוב כאן טעמים חדשים משלו.

מענין טעם הדגים, מצאתי שהדבר מבואר בשל"ה (מסכת ר"ה עמוד הדין) בהגהה: "עוד שמעתי רמז גדול ונכון כי הולכים למים שיש בו דגים יען כי כי להדגים אין גבינים ועיניהם תמיד פקוחות כדי להתעורר עיני פקיחא דלעילא שרומז על רחמים גדולים". אך לא נאמר שם מענין מים מורים על חסדים.

אח"כ מצאתי שהדבר כמעט בדיוק לשון רבינו מבואר בספר חמדת הימים (אלול ר"ה פ"ז סדר תשליך): "ולכך הולכים אל המים המורים על החסדים וגם במקום שיש בו דגים שרומזי' על עינא פקיחא להמתיק הדין הקשה לרפה".

אולם אח"כ התברר לי שהרעיון מובא בסידור אריז"ל רבי אשר (לבוב תקמ"ח), ושם (סדר תשליך ד"צ דפו"ר עמ' שסב) כתוב בדיוק ממש לשון רבינו באותיותיו: "כי מים מורים על החסדים וגם דגים רומזים על עינא פקיחא ולומר...".

והלשון מורה שרבינו אכן לקחו מסידור רבי אשר ולא מחמדת הימים.

ולא רק זה מקורו בחמדת הימים, אלא גם ה"יהי רצון" שאיננו בכתבי אריז"ל ומשנת חסידים, ורבינו הזקן מביאו - מקורו (בינתיים) בספר חמדת הימים, אולם הדבר מופיע גם בסידור רבי אשר וגם בסידור רבי שבתי.

ויש להעיר כאן שתי נקודות.

א) בשני סידורי אריז"ל אלו, מופיע עוד יהי רצון שרבינו אינו מביאו וכן איננו בחמדת הימים.

ב) בסידור רבי אשר מופיע אחרי ה"יהי רצון" מלים אלו: "יהיו לצון וכו'". דהיינו שיש לסיים בפסוק "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך". וכן בסידור רבינו מופיע פסוק זה (לפי סידור תורה אור כתוב כדברי סידור ר"א: "יהיו לרצון וכו'", אך בסידור דא"ח בדפוס המצוי מופיע כל הפסוק) . ברם הסיום בפסוק זה אינו בסידור רבי שבתי רק בסידור הנ"ל, וכך מופיע חתימה הנ"ל גם בחמדת הימים, רק בלי "וכו'", אלא סתם: "והאריך אפך עלינו לטובה אמן יהיו לרצון".

וזה שהבאתי מסידור רבי אשר המלים בסיום "יהיו לצון וכו" איננה שיבוש שלי, אלא כך הוא בסידור ר"א דפוס ראשון. ועל כך מובא בילקוט מהרי"א מזידטשוב אות קצה (מצויין באוצר מנהגי חב"ד) שרבי פנחס מקאריץ כתב, שבנוסח ה"יהי רצון" שבסידור ר' אשר נדפס "יהיו לצון", והוא טעות מן השמים כי בקשה זו אינה מהאריז"ל.

בעוד שבדוגמא הקודמת אנו רואים שדבר שמקורו בחמדת הימים הגיע לכאורה מכלי שני לסידור רבינו, הרי מאידך מצינו, שדברים שנתפשטו לכאורה באמצעות החמדת הימים, הרי באמת מקורם מוקדם יותר, כפי שיתבאר.

מנהג הקפות בשמיני עצרת

מנהג חסידים ועוד אחרים, לערוך הקפות גם בליל שמיני עצרת. אדה"ז בסידורו כותב: "מנהג ותיקין הוא לעשות יום שמיני עצרת ג"כ כמו בשמחת תורה ולהקיף בליל שמיני עצרת שבע הקפות . . וכן בליל שמחת תורה...".

גדולים וטובים (ראה שער הכולל. ונטעי גבריאל סוכות פרק פ"ב הערה א: "בכתבי אריז"ל ובמשנת חסידים . . כתב לערוך הקפות") לא הבחינו וכתבו לפום ריהטא שמקורו של רבינו הוא המשנת חסידים, משום שלשונו דומה לכאורה ללשון רבינו, אך באמת קיים הבדל יסודי אחד ביניהם המתבטא בניסוח שונה של שלשה מלים. במשנת חסידים כותב: "ומנהג ותיקין הוא לעשות יום שמיני עצרת שמחת תורה". דהיינו שהוא מדבר בארץ ישראל, כפי שכל כתבי אריז"ל מדברים רק בארץ ישראל, ומדבר על עצם המנהג ותיקין, שבארץ ישראל עושים ביום שמיני עצרת שמחת תורה. ודוק: שלכן אינו כותב כמו אצל אדה"ז "לעשות יום שמיני עצרת ג"כ כמו בשמחת תורה", אלא "לעשות שמיני עצרת שמחת תורה". (וכבר העיר על כך הר"י מונדשיין בספרו אוצר מנהגי חב"ד תשרי עמ' שנ).

ברם מהו מקורו של המנהג? בנטעי גבריאל שם מציין שכך הוא בחמדת הימים ח"ג חג הסוכות פ"ז: "ובני חוץ לארץ ראוי ונכון לעשות יום שמחה של תורה גם ביום הראשון לכבוד ארץ ישראל העושים שמחתה של תורה היום". ובספר 'תולדות שמחת תורה', שמוקדש כולו לגלות כל מקורותיו של מנהג שמחת תורה לאורך כל הדורות ואצל כל החוגים, גם כותב שמקור הראשון למנהג זה הוא בחמדת הימים.

(ואכן נראה שספרים כמו 'יסוד שרש והעבודה' (ושם בשער יא פט"ז מעודד את המנהג) שהעריץ מאד את ספר חמדת הימים, מסתבר שהושפעו מספר זה בענין זה).

ברם באמת מצאתי לאחרונה, שמנהג זה כבר קדם להחמדת הימים, והוא בספר 'טור ברקת ממקור חיים' להמקובל מוהר"ר חיים הכהן מדמשק תלמיד רבינו רבי חיים וויטאל באו"ח סוס"י תרס"ח: "ומקום שעושין שני ימים טובים . . אין מוציאין זולת שנים ביום הראשון ומניחין השאר ליום השני ואלו לדידי צייתי היינו עושים בראשון גם בשני לענין השמחה כי כן העיקר של הייחוד למעלה היא בשמיני ומסירת הפתקין". (ודוק שבחמדת הימים שם מובא לשון זו בדיוק בלי להעיר למקורו: "כי כן עיקר של הייחוד למעלה הוא בשמיני ומסירת הפתקין בו ביום").

ברם ב'טור ברקת' משמע שעיקר השמח"ת הוא ביום שמיני עצרת, ולא כן מנהגנו (אולם יש מעט קהילת חסידים שנהגו גם ביום בהקפות כמו מנהג הבני יששכר וצאנז. ראה נט"ג שם). וילה"א בזה ואכמ"ל.

העדר נט"י ביוכ"פ וט"ב

במכתב הרבי (אג"ק ח"ג תקו) כותב: "בענין איסור נט"י ביוהכ"פ "וראיתי הטעם (איני זוכר עתה באיזה ספר) [הגהה לאחר זמן: שוב מצאתיו במקדש מלך לזהר ח"ב קע"ג, א] כי ביוהכ"פ אין כ"כ שליטה לרוח הטומאה ולכן כשניעור אינו שורה אלא עד קשרי אצבעותיו. ועד"ז י"ל אשר בת"ב מפני החלישות שבקדושה אינה מתאווה כ"כ לשרות".

והנה באמת המעיין במקדש מלך שם יראה שמביא דבר זה ממה שכתוב "בח[מדת] ה[ימים] דף ר'. ומצטט שם דבריו באריכות.

אך באמת מצאתי הרעיון בשני מקורות קדומים יותר ואינו חידוש של החמדת הימים (ושם אף דומה לחידוש רבינו בענין ת"ב).

1) במגיד מישרים להב"י (פרשת וישב): "ומהכא תשתמודע רזא דתשעה באב ויום הכיפורים אסורים ברחיצה, זה להפכו וזה להפכו, דט' באב אי הוי משינן הוי מחזי דמעברין מיניה סטרי דמסאבי בהאי יומי כבשאר יומי, וליתא, דהא היום ההוא יקחהו אופל, וסטרי מסאבי מהדרי סוחרני משכנא כל ההוא יומא, כמו דאמרן כי ראתה גוים באו מקדשה . . וביום הכיפורים הוי מטעמא אחרינא. דהא מגו דאיתגלי לבנוניתא עתיקא דעתיקן, כל הנך סטרי ערקין ומיטמרו גו תהומא ולא מתחזו כלל דרזא דהשטן סליק שס"ד, למימרא דביוהכ"פ לית ליה שולטנתא כלל והלכך לא בעי למימשי ידין בהאי יומא". ועיי"ש באריכות גדולה לגבי כל ה' עינויים.

2) ב'עולת תמיד' לרח"ו שער התפילה בהגהת מהר"י צמח, הגהה (א): "וביום כיפור אינה שולטת ובט' באב אינה מקפדת על דבר מועט כזה, כי כל היום שלה בעונותינו".

ספר שבט מוסר ודא"ח

גם על בעל השבט מוסר יצא עוררין, ובדרך כלל לא ראיתי ספריו מובאים בדא"ח, וראיתי באיזה קובץ בזמן האחרון שמאן דהו (ואינני זוכר כעת שם הכותב) הקשה למה לא הובאו ספריו של בעל השבט מוסר (כמו מעיל צדקה או מדרש תלפיות) כמקור לכמה ענינים בדא"ח ששם מבואר במפורש מקורות גלויים לענייני דא"ח. והסיק, שזאת בעקבות הדברים המפוקפקים בספריו.

אולם יש לציין שבמהדורה קמא של אגה"ת (עמ תקמ"א) כתוב: "אלו הדברים וכיוצא בהן מבוארים בס' שבט מוסר". אולם כבר ציינו בהערות שברוב הכת"י זה איננו ושם כתוב "בסיפרי מוסר" וכנראה שירבבו המעתיק ע"ד עצמו עי"ש.

ובודאי מסתבר כך, שמעולם לא מצאנו שרבותינו עודדו לימוד ספר זה. ובדרך כלל עוררו ללמוד ראשית חכמה, של"ה, זהר, ולפעמים חובת הלבבות. ראה לדוגמא הקדמת אדמור האמצעי לשו"ע.

והנה בכל זה אין לנו אלא שלרבותינו נשיאנו בכח קדושתם הי' הכח לברר ולהעלות מנהגים או ספרים שונים וכידוע שמבואר בשיחת הריי"ץ שהצ"צ למד ברלב"ג לפני התקיעות בכדי לברר דבריו. וכמו כן בנד"ד ואין אתנו יודע עד מה. (ובספרי אחד האדמורי"ם כתב שהי' צדיק אחד שהעלה ובירר את החמדת הימים ואכמ"ל).