חיוב המזיק לבקש מחילה

בעמ' 21 כותב הרב מ.פ. שי' לבאר דיוק הלשונות ברמב"ם ובשו"ע אדה"ז בענין חיוב המזיק לבקש מחילה מהניזק [על יסוד המבואר בלקו"ש חכ"ח עמ' 138 ואילך] וכותב "דבדיני חובל נאמר רק שצריך לבקש ממנו למחול, ואילו גבי תשובה ויוה"כ נדרשת ריצוי, שהוא עוד יותר מבקשה סתם".

ויש להעיר בזה דישנו עוד שינוי לשון הבולט בין הל' תשובה להל' חו"מ להרמב"ם (ובמקביל בין הל' יוה"כ והל' נזקי גו"נ בשו"ע אדה"ז), דבהל' תשובה כ' שצריך לבקש ממנו "שימחל לו", ובהל' חו"מ הלשון הוא "שיבקש מן הנחבל וימחל לו".

ולכ' מדיוק זה משמע דבהל' תשובה נוגע בעיקר הבקשה מצד החוטא, ואם אחרי בקשתו ג"פ לא מחל לו, שוב אינו זקוק לו (כמבואר בשו"ע), אבל מצד חו"מ מדגישים ב' פרטים: א) שצריך לבקש ממנו, ב)וימחל לו, והיינו דמצד ה"בין אדם לחבירו" נוגע יותר שיתקבל בקשתו וימחול לו בפועל, ויומתק ג"כ מה שבהל' תשובה כתב הרמב"ם "והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא", ובהל' חו"מ (ונזקי גו"נ) לא הוזכר זה, וראה גם בלקו"ש הנ"ל בהע' 21 ובהע' 28, ולפ"ז נמצא דבדיני חובל נדרשת יותר מהל' תשובה ויוה"כ (והארכתי עוד בכ"ז בקובץ הערות הת' (ג) ארגנטינא י"א ניסן תשנ"ז עמ' 32 ואילך, ועצ"ע בכ"ז).

אתי עשה ודחי לא תעשה

בעמ' 35 מעיר הרב י.מ.וו. שי' דמש"כ אדה"ז באגה"ת פ"א שזה שעשה דוחה ל"ת מוכיח דקיום מ"ע גדולה מקיום ל"ת, שלכ' זהו כדברי הרמב"ן בפ' יתרו עה"פ זכור וגו', ומעיר ד"צע"ק למה לא מציינים להרמב"ן כמקיש לדברי אדה"ז", (ומסיק לבאר דבאמת אין דברי הרמב"ן שייכים כלל לדברי אדה"ז).

ויש להעיר בזה: על הרמב"ן הנ"ל מקשים האחרונים דלכ' בגמ' יבמות (ז, א) מבואר דל"ת חמור ממ"ע (ואעפ"כ עדל"ת) ולכ' זהו להיפוך מדברי הרמב"ן [רעק"א בגליון הש"ס מציין להרמב"ן ולכ' כוונתו להק' כנ"ל, וכן הק' בחי' מהר"ץ חיות, וברמב"ן עה"ת בהוצאת הרב שעוועל מציין לכו"כ מגדולי האחרונים שדנו בזה].

ולכ' ע"פ המשך דברי אדה"ז באגה"ת שם אין כאן קושיא כלל, דאכן לענין קיום, מ"ע גדולה ולכן דוחה ל"ת, אבל לגבי תשובה וכפרה, ל"ת חמור מעשה וכמבואר שם באגה"ת (והארכתי בזה עוד בקונט' "נרות להאיר" (ה) ארגנטינא ג' תמוז תשס"א עמ' 24 ואילך).

[וצע"ק שרעק"א לא ציין לדברי אדה"ז (ליישב את הרמב"ן) דידוע שקיבל את התניא במתנה מאדמו"ר האמצעי כשביקר אצלו בשנת תקפ"ה כמש"כ אדמהאמ"צ במכ' להצ"צ (אג"ק עמ' רפב) וכמסופר בבית רבי, ולהעיר שהחת"ס (שהי' חתנו ובן גילו של רעק"א) מביא את דברי אדה"ז בתניא (בחת"ס עה"ת פ' בהעלותך)].

מקור לדברי הרשב"א אודות "מנהג נשים זקנות"

בעמ' 88 מעיר הרב א.ל. שי' אודות המקור לדברי הרשב"א אודות "מנהג נשים זקנות" שהובא כו"כ פעמים בשיחות רבינו, וכ' דברוב המקומות מצויין לשו"ת ארי' דבי עילאי שמביאו בשם הרשב"א.

להעיר דבלקו"ש חי"ד עמ' 378 מביא רבינו את הרשב"א ומציין שהובא בשו"ת "השיב משה" (לבעמח"ס "ישמח משה") וז"ל: "וידוע מש"כ בתשובות הרשב"א, הובא בשו"ת השיב משה סי' י"ג, דאין לדחות קבלה שיש ביד נשים הזקנות מבני עמנו, מפני ששים רבוא מופתים המראים סותרו".

[בדא"ג: בעמח"ס ארי' דבי עילאי הנ"ל הי' חתנו של הישמח משה, והוא קירב את חותנו לחסידות].

וראה גם לקו"ש חל"א עמ' 141 בהע' 48 שמביא רבינו "תשובת הרשב"א הידועה" במעלת מנהגי ישראל ומציין לחלק א' סימן ט', וא"כ אי"ז רק "הערת המהדיר" בתו"מ, אלא הערה בשיחה מוגהת (ואע"פ שרבינו אמר שהציונים והמראי מקומות אינו "מוגה", אבל מובן דסו"ס זהו שיחה מוגהת, ואולי אפשר לברר אצל המניחים, מי ציין מ"מ זה)

ונראה שזהו מקור בהרשב"א ושם הובא תוכן הדברים, וכמ"פ מציינים לדבריו כפי שהובאו בספרי גדולי האחרונים הנ"ל (וכבלקו"ש חי"ד הנ"ל) כיון שהובאו דבריו בתוס' לשון.

ויש להעיר ג"כ מירושלמי פסחים (פרק ד' הל' א) לגבי מנהגי נשים: "כל הדברים מנהג", ומפרש בפני משה: :"מה שכבר נהגו, אין מבטלין מנהגם".