בגיליון תתיז דנו במה שנוהגים היום כו"כ שנושאים אשה לפני שמוצאים מקור לפרנסה, וכן לפני שקונים דירה, שלכאו' הוא היפך דברי הרמב"ם הל' דעות פ"ה הל' יא.

ואכתוב כאן מהרשום אצלי, מה ששמעתי מהר"ר אברהם רוטנברג מבני ברק לפני שנים, והשתא שוב שמעתי מהנ"ל זאת ע"י הטלפון, בהנוגע לנדו"ד: אשר בשנת תשי"ח בנ.י. אחד מאנ"ש (השמות ידועים לי. הכותב) שהיתה לו בת נכה ל"ע, והנ"ל שידך לו בחור א' שהכיר ואותו בחור (למרות שראה את המדוברת שהיא על קביים וכו', בכל זאת) התעניין בהשידוך, ונכנס הרא"ר לכ"ק אדמו"ר וסיפר הענין לרבי ושאל שאולי יש להכשיל השידוך מפני שיתכן שיש כאן חוסר שיקול דעת מצד הבחור שהיה בריא לחלוטין, וענה לו ע"ז כ"ק אדמו"ר (בין השאר, הלשון אינו מדויק כ"כ): "חוץ וואָס מ'זעט איז זי דאך געזונט", "נאָר וואס דען, אַ בחור וואס פארדינט 20 $ אַ וואָך - קען ניט חתונה האָבן", "קיין דריי סעודות אַ טאג מוז מען ניט, אָבער צוויי סעודות אַ טאָג מוז מען דאָך עסען".

וענה הנ"ל שאמנם חז"ל אמרו "לעולם יבנה אדם בית כו'", אבל אנשי ירושלים (ששם הוא מקום מגורי החתן) לא נוהגים כן. וענה ע"ז כ"ק אדמו"ר: "די ירושלימ'דיקע איד'ן וואס זיי לעבן מיט אמונה און ביטחון, ומה שייתן להם הקב"ה הם שבעי רצון ואין להם טענות" - מותר לנהוג כך, אבל אדם שיש לו ציפיות וכו' אין לו לנהוג כך, וצריך בסיס כלכלי, ודרש כ"ק אדמו"ר שהורי החתן יקימו קרן שהזוג יתפרנס מהריבית. עד כאן בהנוגע לענייננו.