בגליון תתפ"ו (ע' 164) העיר הר"מ מרקוביץ על מ"ש באג"ק (ח"ט ע' סה) אודות סיפור ר' אמנון ממגנצא שפסק דינו במה יענישוהו (כריתת הלשון וכו') שצריך עיון אם אמת הוא, כי הרי אסור לחבול בעצמו".

ולהעיר ממה שחסידי אשכנז הקדמונים היו נוהגים לקבל על עצמם יסורים מסוג זה ומהמפורש גם במאמר רבינו הזקן ד"ה "פירוש מסירת נפש" (מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקו) "וכמעשה תלמידי ר"י החסיד שהלכו במקומות חיות רעות ונהרגו, וקיבלו על עצמם זה מפני שעברו על דאשתמש בתגא חלף".

ואולי יש לחלק דבסיפור ר' אמנון הרי פסק דינו במה יענישוהו ואמר שיעשו לו כך וכך ובזה הרי חבל בעצמו, משא"כ בחסידים הנ"ל שהגם שהלכו במקומות חיות רעות, הרי אמרז"ל (סנהדרין לח, ב) "אין חיה רעה שולטת באדם אא"כ נדמה לו כבהמה", וכמ"ש בתניא פכ"ד "והצדיקים שאין צלם אלוקים מסתלק מעל פניהם כל חיות רעות אתכפין קמייהו כמ"ש בזוהר גבי דניאל בגוב אריות". וא"כ מה שנהרגו באופן הנ"ל הרי זה תוצאה ישירה מעוונותיהם.