בהמשך להמובא בגליון העבר הנני להוסיף איזה שינויים בין סדור תורה אור וסידור תהלת ה'.

1. "מי יעלה בהר ה'" בתו"א (וכן בסדור עם דא"ח ובסי' ראסטאוו) הב' דגושה, ובסי' תהלת ה' הב' רפויה (ב"לדוד מזמור" שנדפס לאחר "תפלת ר"ה" ו"תפלת יו"כ", ומשנת תשל"ח ואילך (!) גם בשש"י ליום ראשון (בקצת דפוסים הב' דגושה בתפלת יו"כ לבד, שנדפס בצילום מסידור תו"א)). וכן "תקנו" גם בתהלים "אהל יוסף יצחק" שבדפוסים ישנים הב' דגושה, ובחדשים הב' רפוי'. וצ"ל דגושה כבתו"א, וגם ע"פ הטעמים שבתהלים הנ"ל, ש"יעלה" כתוב בטעם מפסיק. (אבל להעיר שבהרבה דפוסי תהלים מדוייקים תיבת יעלה מוטעמת בטעם משרת והב' רפוי', אף נראה שעכ"ז יש לקיים נוסח רוב סידורי חב"ד. וכעין זה גם בפסוק "יראה אל עבדיך פעלך" שברוב דפוסי תהלים הפ' רפוי' ובכל סידורי חב"ד דגושה).

2. בפיסקא רזא דשבת: "ואיהי אשתארת" בסי' תו"א הת' הראשון בקמץ והא' השני' בחטף קמץ, ובתהלת ה' עד שנת תשל"ח נדפס הת' בשבא וא' בקמץ, ובשנת תשל"ח תיקנו והעמידו הת' בקמץ, ובשנת תשד"מ ואילך הדפיסו שוב הת' בשבא. וצ"ע.

3. בנשמת: "כנשרי שמים". בתו"א המ' בפתח, ובתהלת ה' בקמץ (וכ"ה גם בסי' עם דא"ח ובסי' ראסטאוו).

4. ברבש"ע בעת הוצאת הס"ת לשלש רגלים, בתהלת ה' "עבדיך (פלוני) בן (פלונית) אמתך". ובתו"א "עבדך בן אמתך (פלוני בן פלונית)".

5. בסוף ב' היקום פורקן "יהא בסעדהון ~ בסעדכון": בתהלת ה' העיינין בשבא (וכ"ה סבי' דא"ח) ובתו"א בפתח (וכ"ה בסי' ראסטאוו). ולהעיר שאם ניקוד העיינין בפתח נכונה היא, עכ"פ יש להעיר את הדגש מתוך הדלתי"ן שלאחריהם (שהרי פתח הע' היא נקודה קלה, פי' שבאה במקום שבא או חטף (בסעדך או בסעדך) א"כ אצ"ל אחריו דגש).

6. ב"אסדר לסעודתא": יגלה לן טעמי" בתהלת ה' הל' של יגלה בצירי, אבל בתו"א ושאר הסידורם בסגול.

7. שם: "דהות פרישא" בתו"א ד' בשבא וה' בפתח, אבל בתהלת ה' (וכ"ה בסי' ראסטאוו) ד' בפתח, וה' בחטף פתח (ולכאו' כצ"ל, שכן מוצאים אנו מלת הות בחטף פתח בדינאל ב, לה).

8. בתפלת טל וגשם, יש כמה שינויים, ולא כתבתים מפני קוצר היריעה. ולהעיר, שבסי' עם דא"ח ובסי' ראסטאוו דומים בכל שינויים אלה לסידור תהלת ה'. וכמדומני שראיתי טופס ישן של סי' תו"א שגם הוא כסי' תהלת ה' בענינים אלו והמתפלל בסי' תו"א תשמ"ז ישווה עם תהלת ה' ויעשה כמוהו.

כן יש להעיר שסידור תו"א לפעמים משים דגש באותיות בג"ד כפ"ת הסמוכים לאהו"י אף במקום שאינם בשאר הסידורים, כמו "ישמחו במלכותך" ועוד. וביניהם גם "אתה תושיענו". ומה שכ"ק אדמו"ר הי' קורא הת' דגושה ~ אפשר לייחס לשאר השינויים שלו, כמו שהי' קורא "חייתני" בפתח אף שהוא כתב בעצמו שהוא בקמץ, וכיו"ב בקריאת מלות "זכר", "קרחו" ועוד ~ כפי שנדפסו כל ההנהגות בקונטרס "מנהגי מלך".

והרוצה "להתעקש" ולהתאים זה גם לפי דקדוק ~ אי"צ לחפש ביאור ע"פ קבלה וחסידות וכו' (כפי שמשמע מדברי הת' ז.מ. בגליון תרצ"ז) אלא שיכול להיות בזה הפסק קל בין "אתה" ל"תושיענו" כדי שהת' תהי' דגושה (ע"ד "לא תשכח" שהת' דגושה מפני שיש לפניו טפחא שהוא טעם מפסיק, אף שהמלות מחוברות מצד המשמעות).

ויש עד"ז אותיות שדגושות בכל הסידורים (כמו "שהנשמה בקרבי"), ואפשר לקיים הדגש באופן הנ"ל.

ולהעיר מתיבות "ורצה בנו" (בקידוש ליל שבת) שהב' היא דגושה (ולא שייך כאן הכלל דנסוג אחור כיון שהה' שרשית) ושם א"א להיות הפסק, שאם "ורצה-בנו" מופסקים אין טעם שהנגינה תסוג ממקום הרגיל (הצ') למקום הר'. אבל י"ל בד"א שלא הושמו ע"י אדה"ז הקוים המסמנים שהמלה מלעיל (עכ"פ לא במלה זו), והמדפיסים לא דקדקו שסימון הקו מתחת לר' של "רצה" ודיגוש "בנו" הם תרתי דסתרי.

כן יש להעיר, שבין בסידור תו"א ובין בסידור תהלת ה' אין שיטה אחידה בשימת "פסיקים" בין התיבות, שבהרבה פעמים שיש "פסיק" בכתוב שמסמן הפסק שחשוב (כגון "עד מתי רשעים ה'", שיש פסיק כדי להפריד בין רשעים לה') לא סומן הפסיק, ולאידך הרבה פסיקים שמופיעים אינם אלא סימן הטעם (ע"ד פסיק שלאחר "מונח" הראשון בסדר "מונח מונח רביעי" הרגיל בשאר ספרי המקרא, וכ"ה לאחר שלשלת, מהפך, וקדמא שבספר תהלים).