בשנת תשל"ד שיגר הרה"ח ר' ישראל נח בעלניצקי מכתב להרב חדקוב בו שאל אם "נשאר לו איזו זכות בהפרק משניות שלומד בעד נשמת מי שהוא", והשיב לו הרחמ"א חדקוב (במכתב מכ"ב סיון תשל"ד - 'היכל מנחם' כרך ב' עמ' מה): ושמח אני להודיעו בזה כי כ"ק אדמו"ר שליט"א הואיל להורות כי בודאי [תיבת "בודאי" נכתבה בכתי"ק כ"ק אדמו"ר] יש לכת"ר זכות בלימוד המשניות כהנ"ל.

ואולי יש למצוא מקורו במה שמבואר לענין ההסכם דישכר וזבולון באוה"ח הק' עה"פ שמות ל, יג: "כי מה שיטול מהקודש בעד מחצית כספו לא שיתנכה מחלק הלומד ונמצא כל אחד אין בידו אלא מחצית שכר, לא כן הוא כי שקל הקודש כפול היה ונמצא כל אחד בידו שקל שלם".

ועפ"י דברי האוה"ח הנ"ל (וראה גם מדבר קדמות להחיד"א מערכת מ אות לו. פתחא זעירא להפלאה כתובות אות מו) מובן המענה לשאלה הנ"ל כי "בודאי יש זכות בלימוד המשניות" להלומד עצמו.

דהיינו שזהו בנוסף שגם עפ"י פשטות הסכם זה עפ"י חז"ל והפוסקים יש זכות, הרי לפי הנ"ל בודאי יש לו חלק שלם [ועכצ"ל שנכתב לפי שאלת השואל ולכן התשובה היתה "בודאי", ולא נחית לחלק באיזו דרגא וכמה "זכות" מדובר]. וק"ל.

ב'התוועדויות תשמ"ח' כרך ב עמ' 566: "מספרים על רבינו הזקן, שכאשר באו אליו בטענות על החסידים .. שאין תוכם כברם כו', נשען על ידו - כדרכו בעת דביקותו - ואמר: אם כן, יקויים בהם מאמר המשנה (פאה בסופה) "עושה עצמו כו' אינו מת עד שיהי' כו'"!", עד-כאן.

ואולי נראה לבאר שדברי אדמו"ר הזקן שיקויים בהם מאמר המשנה "עושה עצמו כו' יהי' כו'" מיוסדים על שיטת החינוך במצוה טז:

כי האדם נפעל כפי פעולותיו ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם .. ואפילו רשע גמור בלבבו .. אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה. ובכוח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות וכו'.

ביחידות משנת תשל"ז של הר"ש שי' ג. אמר כ"ק (נדפסה בספר 'מקדש מלך' כרך ב' עמ' 409):

"איתא בספרי מוסר שאבן הבוחן לבדוק את הדבר הוא: באם הפעולה שאתה עושה יש לך הנאה ממנה - מהווה הדבר סימן שזהו דבר טוב".

על אתר שם לא צויין מ"מ (וראה בקובץ זה גליון תשכח עמ' 106 שתמה ע"ז הרמ"מ שלא ראה לזה מקור ואין לזה הבנה וכו'), והנה עתה מצאתי באיגרת כ"ק אדמו"ר מיום כ"ב אלול תשכ"א ('אגרות-קודש' כרך כ' עמ' שלז):

ובעשיית טוב, אדרבה לאחרי העשיה ישנה שביעות רצון עוד יותר.

ב'הערות וביאורים' גליון תשפט עמ' 103-104 חקרתי האם אדה"ז ניקד את כל הסידור, או שהגיה בעיקר את הנוסח?

וציטטתי מש"כ כ"ק אדמו"ר זי"ע באג"ק שלו (ח"ב עמ' קכד): בנוגע להלל הגדול שבתפילת שבת: "...שהרי בודאי לא העתיק אדה"ז בכת"י הסי[דור] את הקאפיטל, אלא שהורה שכאן בתפלת שבת צריך להדפיסו...". ועד"ז שם ח"ו עמ' שכ לגבי פסוקי ושמרו בתפילת ליל שבת: "עדיין לא נתברר הדבר אם אלו הפסוקים וכיו"ב הי' כתוב ג"כ בסידור רבינו הזקן שנדפס בחייו או שרק ציין שאומרים ושמרו וגו'...".

והערתי גם ממה שלכאורה מפורש כתב רבי יהודה ליב בעל ה"שארית יהודה" אחיו של אדמו"ר הזקן ב'הסכמתו'1 לסידור שאדה"ז התעסק גם עם הניקוד. ראה שם.

הסכמת המהרי"ל לסידור

שוב עיינתי פעם נוספת בהסכמת המהרי"ל, וראשית כל אסכם את הנאמר שם:

1] אדה"ז "בירר וליבן הנוסח עפ"י כוונה הרצויה להאר"י ז"ל", ו"עוד זאת דרש במשפט המלות להעמיד עפ"י דקדוק אמת", היינו שהקפיד שהסידור יהיה מודפס לפי כללי הדקדוק, כולל הניקוד, כיון "שהאותיות והנקודות שאדם מוציא מפיו עושין פרי למעלה".

2] זהו גם הסיבה שהשל"ה "צוה להדפיס סדור... שלו... עפ"י... המדקדק הגדול מהרש"ש מפרעמסלא".

3] אדה"ז הסכים עם הניקוד של סידור השל"ה "ברוב המקומות". אבל במקום (המלה: "מלך") ששינה (מניקודו של מהרש"ש מפרעמסלא(?)) לא הסכים אתו, "ואמר שחשבון הנקודות גם לפי כוונת האריז"ל יעלו למספר השם".

4] אדה"ז "לא פנה אל... המדקדקים האחרונים שתקעו עצמן יותר מדאי בדקדוק המלות לקלקל הקריאה" כיון שזה "ממשיך לבטל הכוונה". ולדעתו יש חילוק בין נערים למבוגרים: "הקפיד להרגיל הנערים להתפלל בסדור שנדפס עפ"י כללי הדקדוק... כוונת רבינו נ"ע להרגיל דוקא לנערים משא"כ לגדולים", ומוסיף עוד בהתחלת ההסכמה: "לכתחלה ודאי טוב להרגיל מנעוריו או שלא בשעת התפילה".

5] הוא מוסיף עוד: "ולא כן דרכי רבינו שגבהו דרכיו מדרכיהם, כי תורת אמת היתה בפיהו ודקדוקי המלות עולות בקנה אחד עם הכוונה הרצויה". ואינו ברור לי הכוונה, שהרי לכאורה כוונתו שכיון שסידור אדה"ז מתאים לכוונת האריז"ל על כן מומלץ לשנות ולהתרגל לניקוד החדש. אבל לכאורה אינו מתאים לנאמר לפני זה ואחרי זה שזה רק לנערים.

ולכאורה בכל אריכות ההסכמה לא נאמר בפירוש שאדה"ז בעצמו ניקד את הסידור2. בנוגע לדקדוק הוא אומר בעיקר שנמשך אחרי השל"ה [קרי: ציוה להעתיק משמה], בעל פה אמר בדבר מסוים ששמה לא צריכים לנקד כמוהו. ואין כאן שום דבר המורה שאדה"ז בעצמו ניקד, למרות שהחשיב את הניקוד, ועכ"פ לנערים.

המהרי"ל כותב שאדה"ז "הקפיד להרגיל הנערים להתפלל בסדור שנדפס עפ"י כללי הדקדוק" ולהעיר בזה כמה דברים: 1) זה מורה שישנם סידורים מדויקים נפוצים מלפני אדה"ז שסמך עליהם [ואין הכוונה לסידור השל"ה שהזכיר לפני זה, כנראה כיון שהיה אז נדיר מאד], 2) לאיזה סידור הכוונה? 3) האם ניקוד סידור אדה"ז בא משם?

על הנאמר בסוף ההקדמה ראה לקמן.

תשובת המהרי"ל ושאלת הר"נ מפאלאצק

שוב העיר הרנ"ג ב'הערות וביאורים' גליון תשצא עמ' 89 ואילך משאלת רבי נתן הורוביץ מפאלאצק (יגדיל תורה שנה ז' עמ' קנג ואילך) ותשובת המהרי"ל אליו (בשער המילואים ח"ב עמ' 212, בהוצאה השניה של מהדורת תשי"ז).

לאחרי עיון בשאלת ר' נתן אני קצת מסופק בקביעתו של הרנ"ג (בעמ' 90 אות א): "מעצם הדיון בנושא הניקוד, הרי הוכחה ברורה שההנחה הרווחת בתשתית הוויכוח היא שרבינו הזקן אכן ניקד את הסידור כי בוודאי שאחרת לא דנים על נושא הניקוד".

קודם כל כדאי להדגיש שמדברי ר' נתן א"א לדעת דברים ברורים, כי אין הוא מסתמך על דברים ששמע מפי "יודעי דבר" וכיו"ב, וא"כ אפילו מה שכן ניתן ללמוד מדבריו הרי זה רק מראה איך החסידים התייחסו לסידור, ולא איך שהיה באמת.

ולגופו של ענין:

1) בשאלת ר' נתן ישנם הרבה שאלות והרבה אריכות ואינו מתקבל הרושם שמייחס חשיבות יתירה לשיטתו המיוחדת של אדה"ז בזה.

2) מש"כ על סידור אדה"ז "מהנדפסים אחר פטירתו" ש"עלה כולו קמשונים" לא נראה לי לפרשו שהדפוס הזה משובש לעומת דפוסי אדה"ז הראשונים. וכי באמת מתקבל על הדעת ששינו פה כל קטע וכל משפט?! מסתבר יותר לפרשו במובן כללי יותר: גם הדפוס הזה מלא טעויות כמו כל שאר הסידורים ("בתוך שאר חולי ישראל"...) שישנם!

3) גם בסוף מכתבו אין הוא מבקש ממהרי"ל שיגלה לו דברים ששמע מפי אדה"ז או ממה שראה בגוכתי"ק הסידור (לפני שנאבד [באם נאבד כבר אז]), אלא שיענה לו ע"פ כללי הדקדוק! ואכן גם המהרי"ל בתשובתו מנסה לתרץ על כל שאלותיו בניקוד אבל אינו מסתמך על אחיו אדה"ז כלל וכלל. אינו טוען למסורה מפיו, ואפילו אינו מדבר על הגהה מיוחדת ועל שיטת אדה"ז בנושאים הקשורים לדקדוק.

ולכל זה מצטרפים עוד כמה תמיהות שעליהם העיר גם הרנ"ג: 4) העובדה שהר"נ (שהתעניין הרבה בתחום הסידור) לא מתייחס כלל לסידורו הראשון של רבינו לבדוק בו הניקוד! 5) באורח מוזר לא הקפידו המדפיסים על ניקוד באופן מיוחד.

אמנם ישנו ביטוי אחד בעמ' קנה שצריכים להתחשב בו קצת. ר' נתן כותב: "ואנו רואים שסמך אדמו"ר נ"ע על המסו"ק בכ"מ בסדור", שמראה לכאורה על מעורבותו של אדה"ז בניקוד. אבל י"ל גם אחרת: ר' נתן אינו מצטט כאן מפי אדה"ז שהחליט לסמוך על המסו"ק, אלא שלאחרי עיון בסידור הוא שם לב שבהרבה מקומות הרי זה הולך כפי המסורה קטנה, ומסתבר לו (בלי שום הוכחה) שזה היה ע"פ הוראת אדה"ז עורך ומחבר הסידור.

ועל פי כל הנ"ל נראה לכאורה הסיכום3: אדה"ז בעצמו בירר וליבן נוסח הסידור, לגבי הניקוד הוא גילה דעתו שחשוב ביותר שיעתיקו מסידורים מדויקים שנוקדו ע"פ המדקדקים. היו לאדה"ז גם כמה הוראות מיוחדות במקומות ספציפיים איך לנקד. אך בינתיים לכאורה אין שום הוכחה שניקד בעצמו את הסידור, כי הרי "בודאי לא העתיק אדה"ז בכת"י הסי[דור] את הקאפיטל" (דברי הרבי). וכתוצאה מזה לא הקפידו המדפיסים להעתיק כל מה שהיה בדפוס שלפניהם, והוסיפו וגרעו כפי ראות עיניהם.

ההוכחות היחידות לע"ע להתעסקותו של אדה"ז עם הניקוד בסידור הוא מה שציינתי בהערות וביאורים גליון תשפט שם עמ' 104 להגהות מרבינו הגדול שהועתקו ע"י הצ"צ שבו ישנם תיקונים גם לניקוד. אבל אין זו הוכחה שניקד את כל הסידור, זה מראה רק שרצה שהסידור יהיה מדויק ע"פ דקדוק וכששם לב לטעות היה רושם בגליון הסידור. והגע בעצמך: ר' נתן מעיד שהסידור "עלה כולו קמשונים", ואיך זה שאדה"ז הגיה רק ב20- מקומות? מכאן ראיה שלא הגיה את כל הניקוד שבסידור באופן יסודי.

סידור היידענהיים

אבל בסוף הסכמת המהרי"ל נאמר על המדפיס החסיד ר' ישראל יפה מקאפוסט4 שבא "להדפיס הסדור מחדש, כי אתו החכמה והמדע, והוא שמע בעצמו מכבוד רבינו נ"ע כמה דברים, וגם יש בידו חבילות חבילות הגהות מכתיבת יד קודש אשר כתב אליו...", גם מוזכרים כבר "חבילות חבילות [של] הגהות". וצ"ע.

לא נתפרש כאן מה הם הדברים שאותם שמע ר' ישראל מאדה"ז. ומסתבר שאלו היו שיטות בניקוד, או שהראה על כמה טעויות לדוגמא.

ובהקשר לזה נאמר דבר מעניין ב'זכרונות ומסעות' של ה'משכיל' גוטלובר (ח"א עמ' 150)5: "נוסח התפלה שמתפללים כת חב"ד תקן ר' זלמן בעצמו ונדפס פעם ראשונה בקאפוסט. ואני שמעתי מפי הזקן ר' ישראל יפה שהיה לפנים מדפיס בקאפוסט ואח"כ נסע לארץ הקדושה ושב משם בתור משולח, שכאשר מסר לו ר' זלמן את סדר התפלה לדפוס צוה אותו להגיהו מסדורו של החכם הנודע ר' וואלף היידענהיים שנדפס ברעדלהיים, לפי שהוא מדוייק יפה".

אין תח"י סידור היידענהיים לעיין ולהשוות, וכנראה הכוונה לספר "קרובות" שהוציא לאור ברדלהיים בין השנים תקס-תקסב.

[ר' וואלף היה מבאי ביתו של ההפלאה, שגם כתב הסכמה על פירוש המחזורים שלו (ראה 'דברי תורה' מונקאטש, מהדורה א' סמ"ה). והחתם סופר בשו"ת חו"מ סוף סי' עט מאריך בשבחו. ראה גם קובץ תשובות סי' מח וחאו"ח סי' ט6. אולם בסוף ימיו יצאו עליו עוררין ראה אנציקלופדי'-יודאיקה, כרך 8, טור 259].

"היו לפניו ששים סידורים"

ב'הערות וביאורים' גליון תשפט שם עמ' 105 הערתי בנוגע ל"מסופר מפי חסידים בשם הצ"צ אשר רבינו הזקן כשתיקן הסידור היו לפניו ששים סידורים מנוסחאות שונות..." (בית רבי ח"א פכ"ז), ולכאורה לא היה בדפוס באותו זמן הרבה נוסחאות מודפסות. וכנראה הכוונה להרבה סידורים כתב-יד. ועצ"ע האם בכת"י ישנם שישים נוסחאות? ואולי הכוונה לדפוסים שונים שכל אחד שונה קצת מהשני.

ובגליון תשצ עמ' 90 העיר הרא"ח על הימצאותם בספריות של מאות סידורים בדפוס מלפני שנת ת"ק.

וכבודו במקומו מונח אבל זה אינו מספיק לבאר את הנ"ל: השאלה עדיין נשאלת - האם מאות הסידורים שראה הם סידורים חשובים עם נוסחאות מדויקים שנערכו לדפוס ע"י גדולי ישראל, שאז ניחא, או האם הם נוסחאות של הבחור הזעצער, ובאם נגיד שבהם השתמש אדה"ז - הרי אז 'הורדנו את הרמה' של הששים סידורים שעל פיהם קבע אדה"ז את הנוסח שלו! רק אחרי שנעיין היטב ונברר מה הם הסידורים שראה, ונראה במו עינינו את הסידורים נוכל לערוך רשימה מפורטת ולשער מה הם הסידורים המדויקים שבהם עיין.

שוב העיר הרא"ח: "גם צריך בירור אם רבינו הזקן השתמש עם כתבי יד".

וכבר דנתי בזה קצת ב'הערות וביאורים' גליון תשמז עמ' 39 [ובגליון תשמט עמ' 30], וציינתי גם למבואר בשיחות כ"ק אדמו"ר זי"ע ב'שיחות קודש' תשל"ט ח"ב ע' 234 וב'התוועדויות' תשמ"ב ח"א ע' 357, שאדה"ז לא רצה לציין לספרים שנמצאים רק אצלו (בכת"י) ולא אצל אחרים שיחפשו וירצו לעיין.

תפילות שאינן מנוקדות בסידור אדה"ז

ב'הערות וביאורים' גליון תשפט שם עמ' 100-102 ערכתי רשימה של תפילות שאינן מנוקדות מתוך סידור 'תורה אור' (מהדורת קה"ת), וסידור 'תהלת ה' (מהדורת אה"ק תשל"ח).

ובגליון תשצ שם עמ' 88 העיר הרא"ח שהציונים לסידור 'תהלת ה' "בטעות יסודה", ומסביר בארוכה אופן הדפסת הסידורים בדפוס ראם-ווילנא.

ושוב איני מבין את דבריו: הציונים לסידור תהלת ה' הם להראות שבסידור החב"די הכי נפוץ היום (הרבה שנים אחרי שדפוס ראם בווילנא כבר לא קיים) ישנם ג"כ הרבה תפילות לא מנוקדות, ומפעם לפעם מוסיפים ניקוד לקטעים שונים, וזוהי מטרת הרשימה.