אחד הספרים המיוחדים שנדפסו בסדרת "מאמרי אדמו"ר הזקן", הוא סה"מ "הנחות הר"פ ז"ל". וכולל את המאמרים שרשם רבי פינחס ז"ל משקלאב, מה ששמע מרבינו הזקן.

כמובן, אם ייערך ליקוט על כל מה שנכתב וסופר אודות חסיד מיוחד במינו זה, וגם דרך כתיבתו את הדרושים, יעלה הדבר לידי קונטרס שלם הקובע ברכה וצריך מסגרת בפני עצמו. ורק נציין כאן איזה פרטים אודות אישיות גדולה זו.

[וגם כאן, כבשאר הדברים שאנו רושמים בקובץ זה, אין אנו מתיימרים לערוך ליקוט שלם וסופי. אלא מטרתינו היא לעורר השימת לב והדיון בנידון זה, ואדרבא אם יבואו החברים ויעוררו וישלימו ויחסירו על דברינו, הרי בזה נשלמה מטרתינו בעז"ה].

קיצור תולדותיו

ראשי פרקים מתולדותיו, נתפרסם בפעם הראשונה, בס' בית רבי (ח"א ע, ב). וז"ל:

הרה"ח המפורסם ר' פנחס זלה"ה משקלאוו בן הגאון ר' חנוך הענך שיק זלה"ה. הי' תלמיד מובהק לרבינו נ"ע ואח"כ לבנו אדמו"ר האמצעי נ"ע. ורבותינו הק' היו מחבבים אותו מאד והיו מגלים לפניו כל מסתורין וכל אשר הם עושים הוא הי' עושה כו' (כשנסע רבינו בערי פולין נסע גם הר"פ עמו כו').

בעת החתונה של בת אדמו"ר האמצעי נ"ע עם בן הרה"ק משטארנאביל נ"ע בשנת תקע"א שהי' זה בחיי רבינו נ"ע קרא אותו רבינו החדרה עם בנו הנ"ל וישימהו לעומד על המשמר שלאחר הסתלקותו יהיו נעשים פדיונות ע"י בנו הנ"ל דוקא ולא ע"י זולתו כו', ולאחר פטירת רבינו כתב מכתב לאנ"ש להודיעם קודש דברי רבינו נ"ע.

הוא הי' רושם ד"ח של רבינו בדקדוק גדול מאד ואדמו"ר בעל צ"צ הי' סומך על רשימותיו יותר מעל כל הרשימות.

הי' עשיר גדול ובעל צדקה גדול מאד. ונפטר בליבאוויטש בערך שנת תקפ"ה. והניח עזבון גדול לצדקה ערך תשעים אלף רו"כ סיג'. גם מצאו כתוב בצוואתו שסך כ"ה רו"כ יתנו לחסידים על משקה שישתו בימי אבלו ר"ל בכדי להפיג צערם כו'.

ע"כ מס' בית רבי. [ושם גם נמצאים איזה סיפורים אודותו].

מסעותיו עם רבינו הזקן

מה שנזכר בבית רבי אודות הצטרפותו של הר"פ למסעות רבינו, זה מוכח גם מתוך ספרו "הנחות הר"פ" שנמצאים בו הרבה מאמרים ששמע מאדה"ז בדרך נסיעותיו (ולא במקום משכנו בעיר ליאדי), כמפורש שם בכותרות המאמרים.

ונציין כאן במיוחד אודות הנסיעה הגדולה של כ"ק אדה"ז בשנת תק"ע לעיר בארדיצו'ב, שהחלה הנסיעה באמצע החורף וחזרו לליאדי בסמיכות לחגה"ש, ובפסח שהה רבינו הזקן בברדיצו'ב אך בדרך נסיעתו ובחזרתו עצר בעיירות שונות ודרש בהם דא"ח כו' [ראה ברשימת המאמרים אשר בסו"ס תק"ע. ומ"ש עוד אודות נסיעה זו ידידי ר"י שי' מונדשיין בקובץ בטאון חב"ד כמדומה חוב' ל"א או חוב' ל"ג]. גם מנסיעה זו ג"כ נמצאים בסה"מ הנחות הר"פ, איזה מאמרים (דהיינו שהצטרף להנסיעה):

א) ד"ה ששים המה מלכות (סה"מ הנחות הר"פ ע' קסד, ולקו"ת שה"ש מ, ב). והוא מפ' יתרו, בראטשאהב, בדרך הנסיעה לברדיצו'ב.

ב) ונוגשיך צדקה (הנחות הר"פ ע' קעז), נאמר בסמיכות לפורים, בעיר רעציצע. [מאמר זה הוא מאמר מיוחד בענין ההשפעה ע"י הע' שרים והבירורים של בנ"י במקומות גלותם].

ג) ענין שמינית שבשמינית (הנחות הר"פ ע' יב), בארדיצו'ב (בסמיכות לפורים).

ד) בענין חכמת הקבלה (בסה"מ תק"ע ע' נג), רשום עליו (שם ע' רפז): "מאמר מאדמו"ר נ"ע בהיותו בבארדיטשוב עפ"י העתק מוהר"פ ומוהר"ש משקלאוו".

[מוהר"ש הנזכר כאן, הוא הרה"ח ר' שלמה פריידעס אשר גם הוא הי' מניח ורושם דרושי רבינו הזקן. הוא רשם ג"כ ד"ה "ענין וסדר העבודה בעסק החסידות" (סה"מ תק"ע ע' מד, ונאמר ע"י אדה"ז בליל ש"פ פקודי בברדיצו'ב, ולגירסא אחרת נאמר בפ' ויקהל בשקלאב), ראה תק"ע ע' רפו].

בכלל יש להניח אשר מאמרים נוספים שנדפסו בסה"מ תק"ע שנאמרו באותה נסיעה, הם ג"כ הנחות של הר"פ ז"ל, אף שלא תמיד מפורש כן.

ספר המאמרים "הנחות הר"פ ז"ל"

כאמור לעיל, זכה הר"פ ז"ל שהנחותיו נדפסו בספר מיוחד בסדרת מאמרי אדמו"ר הזקן, בהוראת כ"ק רבינו. וזה שונה מרוב שאר מאמרי אדה"ז, כמו ספרי תו"א ולקו"ת שנדפסו לפי סדר הפסוקים וכן שאר מאמרי אדה"ז שנדפסו לפי סדר השנים, שבכל ספרים אלו באים הנחות של כותבים שונים ביחד ובסמיכות. ורק הנחותיו של הר"פ נדפסו בספר בפני עצמו בחטיבה מיוחדת בפני עצמה. ואין ספק כי הדבר קשור באופן כתיבתו המיוחדת כאשר יפורט לקמן.

[מכ"ק אדהאמ"צ נדפסו ג"כ ספרים מיוחדים של הנחותיו והם הסידור עם דא"ח וביאוה"ז. ויש גם הספר "תורה אור" שנדפס בלעמבערג בשנת תרי"א שרובו (או כולו) הם הנחות של המהרי"ל אחיו של אדה"ז. ועוד ואכ"מ].

רובם של הנחותיו של הר"פ באו בספר זה "הנחות הר"פ". אבל יש עוד מהנחותיו שלא באו בספר זה אלא נדפסו במקומות אחרים בספרי מאמרי אדמו"ר הזקן ועוד [כמו ד"ה כבוד מלכותך משנת תקס"ו, שנדפס בסה"מ הנחות הר"פ בתור הוספה ממק"א ועוד].

נ"ל גם לציין, אשר אף אשר בכמות הנחות של הר"פ לא נמצאים בריבוי כ"כ כמו של שאר מניחים, כ"ק אדהאמ"צ והמהרי"ל אחיו של אדה"ז ועוד. [הטעם למיעוט הנחותיו בכמות אולי יש לתלות בזה שמקום מגוריו של הר"פ ז"ל לא הי' בליאדי ולא תמיד שמע את המאמרים מדי שבת בשבתו],

ובכל זאת הנחותיו שימשו לפעמים בתור מקור להנחות של כותבים אחרים. כמפורש להלן מרשימת הצ"צ על אחת מהנחותיו של אדהאמ"צ ש"נכתבה מצעטיל זה של הר"פ ז"ל". וגם ראיתי איזה פעמים אשר בהנחות כ"ק אדהאמ"צ מופיע שורה אחת או יותר אשר הם זהים בדיוק ללשון הנחת הר"פ, ואין זאת אלא אשר בעת שרשם אדהאמ"צ את המאמר הי' לעיני קדשו הנחתו של הר"פ ז"ל.

[ולפי"ז יש לומר גם, אשר מזה שלפעמים מופיעים הנחות של אדהאמ"צ (וכיו"ב) מדרוש אדה"ז שהיתה באיזה דרך של נסיעה. אין להסיק מכך אשר אדהאמ"צ הי' ג"כ בנסיעה ההיא, כי אפשרי הדבר אשר רשם את הנחתו רק עפ"י הצעטיל של הר"פ. וזהו חידוש ועדיין יל"ע].

מובאות בשמו בספרי רבינו הצ"צ

נציין כאן המקומות שראיתי לע"ע, שנזכר הר"פ בספרי רבינו הצ"צ.

א) בס' דרמ"צ קנג, א: וכן ראיתי בכ"י ר' פנחס שקלאווער ז"ל שכ' אות באות מפי רבינו וז"ל וכל שם ספירה לא שייך לקרוא בעצמו ומהותו, רק בבחי' אוא"ס שם שייך לקרוא בשם ספירה אבל לא בבחי' עשר ספירות, כי גם בבחי' אור א"ס ב"ה אין מספר כו' לא יש מספר להספירות, רק כי באור א"ס ב"ה שייך לקרוא בשם ספירה וקודם שנברא העולם הי' הוא ושמו בלבד, אבל בעצמותו ומהותו לא שייך שם ספירה כלל עכ"ל הר"פ. וע"ש בדרמ"צ באריכות.

ב) ענין זה מובא גם באוה"ת קרח ע' תשכב (ונמצא גם ביהל אור להצ"צ ע' קצ) וז"ל: מ"מ לימדנו רבינו ז"ל בביאור ששים המה מלכות, שאע"פ שלא שייך שם מספר ע"ס מ"מ שייך שם התכללות בחי' ספירות, וז"ל הר"פ שכ' אות באות משמו, וכל שם ספירה לא שייך לקרוא אלא בעצמותו... עכ"ל.

ג) באוה"ת ואתחנן ע' שכ: ומה שמצאתי מזה מדברי אאזמו"ר נ"ע בכ"י הר"פ ז"ל בביאור ע"פ והתהלכתי בתוככם ששמע ממנו במינסק וז"ל כו'.

ד) ומובא עוד באוה"ת נ"ך ע' תה: וז"ל בד"ה והתהלכתי בתוככם הפירוש עושין רצונו של מקום כו' עכ"ל מכ"י הר"פ משקלאב ז"ל.

ה) באוה"ת שה"ש ע' קסד, כשמבאר בגדרי סיבת כל הסיבות ועילת כל העילות, כותב: "כן אמר רבינו ז"ל נ"ע להר"פ ז"ל".

ו) וכן מובא זה בביאוה"ז להצ"צ ח"א ע' לט: וז"ל: והנה אאזמ"ו ז"ל בד"ה ענין היום לעשותם פי' ענין עלת העלות וסבת הסבות כו' עכת"ד כ"י הר"פ ז"ל ממה שאמר רבינו ז"ל טבת תקע"ב בדובראוונא.

ז) בביאוה"ז להצ"צ ח"א ע' שצב: וכן מצאתי בכ"י הר"פ משקלאב ז"ל מה ששמע מאאזמ"ו נ"ע בדרך בל"ג בעומר כמדומה שנת תקס"ט או תקע"א וז"ל ענין ספירה הוא המשכת מוחין למדות כו'.

ח) בביאוה"ז להצ"צ ח"ב ע' תתכח, מבאר אודות היחוד בעתיק מיני' ובי', וכותב ש"לע"ל יתעלה בחי' מל' שם ב"ן להיות בחי' ס"ג למעלה ממ"ה ומ"מ יקבל מע"ב שלמעלה מס"ג, כן אמר רבנו ז"ל פא"פ להר"פ משקלאב אחר שבת פ' חוקת תקס"ה".

ט) בסה"מ הנחות הר"פ ע' קפב, נדפס לשון רבינו הצ"צ בתחילת ד"ה להבין ענין הנסירה, וז"ל: "דרוש של כ"ק אאזמו"ר נ"ע בג"מ המתחיל להבין ענין הנסירה שבבוך תקס"ה [הנחות כ"ק אדמו"ר האמצעי] נכתב מצעטיל זה של הר"פ ז"ל". [וראה "כרם חב"ד" גליון ד' ח"ב ע' 387].

י) מעניין לשון הצ"צ בס' לקו"ת כתי"ק [אחת ממהדורות של עריכת הלקו"ת ע"י אדמו"ר הצ"צ], בתוך דבריו איך לסדר הדרוש ד"ה הנה ענין מדלג (לקו"ת שה"ש מב, ב): "והביאור מחצה בשלי ומחצה בהר"פ". זוהי רשימתו אל המעתיק אשר את חציו הראשון של המאמר להעתיק מהנחת רבינו הצ"צ בעצמו וחציו השני להעתיק מהנחת הר"פ.

יא) בביאוה"ז ח"א ע' תע, נזכר "ביכעל הר"פ". באוה"ת בלק ע' תתקסג נזכר "כ"י הר"פ". וכן באוה"ת שה"ש ע' תשצד: כ"י ר"פ.

[בכלל יש עוד מקומות בהצ"צ שבהם הובא הר"פ, והרשימה תושלם בהזדמנות בעז"ה].

רובם של הדברים שהובאו לעיל בהצ"צ, מקורם מדרושים שבסה"מ הנחות הר"פ. [מלבד הפיסקא מביאוה"ז ח"ב ע' תתכח, שלא מצאנו זאת לע"ע בסה"מ הנחות הר"פ ועצ"ע].

מקום אחד ראיתי שאינו מהצ"צ. על מאמר "אלה מסעי" שבהנחות הר"פ (ע' קו), שנרשם עליו בכת"י אחד (סה"מ תקס"ח ע' תתקלז, ואינו ידוע מי הכותב): "תורה של אדמו"ר נ"ע אשר הועתק מהביכעל של ר' פינחס ז"ל אותיותן כהווייתן מה ששמע מאדמו"ר עצמו בלי תוס' ומגרעת כלל".

יש לציין אשר במקומות רבים שהצ"צ מביא מהנחת הר"פ, הוא מוסיף איזה לשון מיוחד, כגון שזהו "אות באות מפי רבינו", או "כן אמר רבינו ז"ל להר"פ", "ששמע מרבינו" וכיו"ב (וזה אינו רגיל בצ"צ בעת שמביא מהנחות של המהרי"ל ועוד).

אודות הר"פ ז"ל בשיחות רבינו

המקומות שראיתי שנזכר בהם אודות הר"פ ז"ל, בשיחות רבינו, הם: יום ב' דר"ה תשי"ב. ליל ב' דפסח תשי"ב. י"ט כסלו תשי"ג. פורים תש"כ. התוועדויות תשד"מ ח"ב ע' 1334. ונמצא בעוד מקומות בשיחות רבינו ובמקומות רבים בשיחות ואגרות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

וראה עוד מ"ש אודות הר"פ בהערות וציונים מכ"ק רבינו בסו"ס הנחות הר"פ (ע' קצא) ומסמן גם שם לריבוי מאמרים ושיחות של אדמו"ר מוהריי"צ ועוד שבהם מדובר אודותו.

בהיום יום - כ"ז ניסן :"דברים המותרים אם עושה אותם להנאתו הם רע גמור כמ"ש רבינו נ"ע תניא פ"ז, לפי דקדש עצמך במותר לך. צריך להכניס קדושה בדברים המותרים שיהי' בהם תכלית של תורה ומצות יראת שמים ומדות טובות".

והנה ע"פ המבואר בדברי ימי ישראל הנה ביום כ"ח ניסן הי' גמר סיבוב חומת יריחו ונפילת החומה. כיבוש יריחו הי' כיבוש של מנעולה של ארץ ישראל, שפירושה התחלת הכיבוש של כל ארץ ישראל, ומזה מובן שביום כ"ח ניסן נגמר כיבושה של מנעולה של ארץ ישראל, ובמילא התחלת כיבושה של ארץ ישראל כולה:

א. מבואר בשיחות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (ראה לקו"ש חי"ח ע' 404 שוה"ג להערה 48 ועוד) שענינה דארץ ישראל בעבודת השם הוא ע"פ המבואר במאמר רבותינו נשיאנו "מאַך דאָ ארץ ישראל!" וכפי שמובא - ע"ד הנגלה - בס' מאירי לכתובות (בסיומה): "כל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם דינו כארץ ישראל".

ב. מבואר בחסידות בכ"מ שז' הארצות הכנעני וכו', הם מסמלים ז' מדות הרעות. וע"י כיבוש ארץ ישראל נהפכים למדות דקדושה.

וע"פ הנ"ל יומתק דיוק לשון קדשו של הפתגם ליום זה: צריך להכניס קדושה בדברים המותרים ... ומדות טובות.

והיינו - לכל לראש באופן כללי - המטרה: כיבוש ארץ ישראל להפוך את ז' הארצות לקדושה, היינו הז' מדות שבנפש, להפכם לקדושה. ובאופן פרטי בעבודה [כמבואר לעיל בשם המאירי "חכמה ויראת חטא"]. בסגנון של הפתגם: "תכלית של תורה ומצות יראת שמים".

באג"ק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע (ח"ו עמ' פג) מופיע מכתב לתלמיד, שהרבי הריי"צ כותב לו: "כתוב "כבד את אביך ואת אמך", וכתוב "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו" - שישנם ענינים שצריכים לדעת איך להתנהג בציווי אב ואם, בנדון דידיה צריך להתנהג לשמוע בקול הוריו ללמוד בישיבה אחרת, אבל צריך לבחור בישיבה טובה ובחברים טובים ולסדר לעצמו סדר בלימוד..."

ולכאורה יל"ע, שבפשטות מדובר במצב שהתלמיד רוצה להישאר בישיבה הנוכחית, ואז הפס"ד בשו"ע (יו"ד סו"ס רמ) שבאם חושב שבישיבה מסויימת יצליח יותר, א"צ לשמוע בקול ההורים. אבל יתכן שהיו כאן פרטים שונים הנוגעים ליר"ש, או שתלויים ברצון ההורים לגבי התשלום וכיו"ב, ללא אפשרות לשנותו, או טעמים אחרים שלא נזכרו כאן.

ידוע הסיפור (נדפס בסה"ש תש"ד ע' 68, לקו"ש ח"ב ע' 369, וברשימות חוב' סט ועוד), דבערך בשנת תרנ"ד-ה גילו הרופאים גיד חדש במוח, שהגיד הזה מועיל לזכרון ולהעמקה, וכשסיפר אחיו של אדמו"ר מוהרש"ב אל האדמו"ר מוהרש"ב את הגילוי החדש, הוציא לו אדמו"ר הרש"ב ביכעל קטן בכת"י של אדמו"ר האמצעי, והראה לו שם אשר ב7-6 שורות כתב אדמו"ר האמצעי אודות גיד כזה, ואשר אדמו"ר האמצעי מבאר שם שהגיד הזה מלא אדים, ויש בו כח תנועה וכאשר גיד זה מתנענע לצד מוח חכמה ובינה מועיל הזכרון, וכשמתנדנד לצד מוח הדעת מועיל להעמקה, והוא אשר רואים אנו דכאשר אדם רוצה לזכור משהו מרים ראשו וכאשר רוצה להתעמק מטה ראשו כלפי מטה. עכת"ד.

ויש להעיר אשר כדברים האלה אשר בכתי"ק אדמו"ר האמצעי כבר הוקדם והודפס בס' שבילי אמונה לא' הראשונים (נכד הרא"ש ז"ל) בנתיב הרביעי וז"ל שם: "בחדר התיכוני הנקרא שופט יש בו שביל א' תלול ונכנס הרוח המרגיש משני החדרים אשר לפניו אל החדר האחרון דרך אותו השביל, ויש בו מעט מהמוח וצורתו בדמות תולעת עולה ויורד באותו שביל אל החדש האחרון ובו יזכור מה ששכח, ומפני זה מי שמבקש לזכור איזה דבר זוקף ראשו ומסתכל כלפי מעלה כדי לסייע לאותו השביל להפתח ויזכור, וכאשר רוצה להבין כופף ראשו כדי שיסגר השביל ההוא ואז ישמר הכוח באותו החצר הנקרא שופט עד שידע תכונת הדבר שרוצה להבין", עכ"ל. ולא באתי אלא להעיר.

ומענין לענין באותו ענין יש להעיר דבסה"ש תש"ד (הנ"ל, וכן גם מודפס בסה"מ ת"ש ע' 140) מסופר הסיפור אשר הר"ר מנחם מענדל אחיו של אדמו"ר מוהרש"ב סיפר על הגילוי של הרופאים בשעת הסעודה, ושאדמו"ר הרש"ב לא ענה לו כלום עד אחרי "בענטשן" (=ברכה אחרונה), ואז ציווה לו לחכות והראה לו את כתי"ק אדמו"ר האמצעי נ"ע.

אולם ברשימות חוב' סט וכן גם בשיחות קודש תשי"ב (פר' מטו"מ מקור השיחה אשר בלקו"ש ח"ב הנ"ל) וכן בשיחו"ק תשל"ו, שיחת ב' אייר מובא סיפור זה באופן שונה, היינו שהר"ר מ"מ ז"ל סיפר לאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע הגילוי בעת נט"י לסעודה והוא נ"ע הראה לו הכת"י לאחרי הניגוב וברכת ואכילת "המוציא", ואצטט ממש"כ רבינו ברשימותיו הק' וזלה"ק "פעם, והי' זה כשרחץ אדמו"ר נ"ע (=מהורש"ב) ידיו לאכילה, קודם שנגבן - ולא הי' אוהב כשהיו מדברים אליו אז, גם כשאירע שהפסיק הוא עצמו בקריאה "הום" וכיו"ב לא היה מברך, כי אם מנגב ידיו, ונוטלן עוה"פ - אמר אחיו מנחם מענדל (ז"ל) שקרא ב"ניבא" שמצאו נערוו חדש מלא נוזל דק, ושהוא הגורם שבשעה שאדם מתאמץ לזכור דבר מה הוא מרים ראשו, וכשמעיין - מוריד ראשו. אדמו"ר נ"ע נגב ידיו, ברך ואכל המוציא ציווני שאטול ידי וכו', ויאמר: מענדל קום. נגשו אל הארון ויוציא אַ ביכעל מאדמו"ר האמצעי, ויראהו כתוב שם כנ"ל עכלה"ק הנוגע לענינו. וצריך בירור ועיון בזה.

ועוד אשלח ידי בשלישית דבלקו"ש ח"ב הנ"ל צירפו שתי הפרטים שבסיפור הנ"ל, מקצת מהגירסא שמובא ברשימות וגם ממש"כ בסה"ש של כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ נ"ע, דהנה בלקו"ש הנ"ל הלשון הוא "כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר שאביו לא הי' יכול לסבול שיפסיקוהו בין הנטילה לאכילה וברכת המוציא הגם שעפ"י דין אין דין הפסק אלא בדיבור או זמן דוקא, אבל לא כשזה הוא הפסק במחשבה לבד", ע"ש, ותיכף בהמשך לזה כתוב כהנוסח אשר בסה"ש תש"ד שבעת הסעודה סיפר הר"ר מנחם מענדל ז"ל וענהו אדמו"ר הרש"ב נ"ע לאחרי "בענטשן" בנוגע לכתי"ק אדמו"ר האמצעי נ"ע. וצ"ב בזה דהרי שתי קטעים אלו "לא חזי לאיצטרופי" דהרי אם הסיפור היה באמצע הסעודה סיפר לו על הגילוי החדש (כבשיחת אדמו"ר הריי"ץ שלא מוזכר כלל אודות נט"י והפסק וכו') וענהו אחרי "בענטשן", מה נוגע כהקדמה לזה דאדמו"ר הרש"ב לא סבל שיפסיקוהו בין נט"י לברכת המוציא.

איברא, דבהנחה הבלתי-מוגה משיחת שבת מטו"מ תשי"ב (מקור השיחה שנדפסה בלקו"ש) באמת לא כתוב שסיפר לו באמצע הסעודה אלא בין נט"י לסעודה שאז מובן ההקדמה לזה שלא סבל שיפסיקוהו בין נט"י להמוציא, וכ"מ באמת ברשימות הנ"ל ובשיחו"ק תשל"ו הנ"ל. ויל"ע.

ובכהנ"ל היה אפשר לתרץ בדוחק על הפרט שכתוב בסה"ש תש"ד דסיפרו לאדמו"ר הרש"ב "ביים עסן", דבפשיטות הרי הכוונה היא לאמצע הסעודה (דבזה שונה הוא בשאר המקומות) - הנה ע"ז היינו בדוחק יכולים לפרש דהכוונה היא שסיפרו לו בזמן הסעודה ובההכנה לה דהיינו בנט"י לסעודה שאז זה גם "ביים עסן" בזמן סעודה, אולם ההמשך שכתוב שם שענהו אדמו"ר הרש"ב נ"ע "אחרי בענטשן" מוכיח על תחילתו דכל הסיפור שם הוא באופ"א, דהרי לפי הכתוב בשאר המקומות כנ"ל ענהו אחרי ברכת ואכילת המוציא ולא "אחרי בענטשן" (היינו ברכה אחרונה).

וזה ודאי שאף בגדר דוחק לא יהיה לומר שהכוונה ב"לאחרי בענשטן" היא "ברכת המוציא", דהרי"ז היפך הכוונה הפשוטה והנפוצה בכגון דא. וא"כ הקושיא במקומה עומדת, ועצ"ע.

בגיליון תתיז דנו במה שנוהגים היום כו"כ שנושאים אשה לפני שמוצאים מקור לפרנסה, וכן לפני שקונים דירה, שלכאו' הוא היפך דברי הרמב"ם הל' דעות פ"ה הל' יא.

ואכתוב כאן מהרשום אצלי, מה ששמעתי מהר"ר אברהם רוטנברג מבני ברק לפני שנים, והשתא שוב שמעתי מהנ"ל זאת ע"י הטלפון, בהנוגע לנדו"ד: אשר בשנת תשי"ח בנ.י. אחד מאנ"ש (השמות ידועים לי. הכותב) שהיתה לו בת נכה ל"ע, והנ"ל שידך לו בחור א' שהכיר ואותו בחור (למרות שראה את המדוברת שהיא על קביים וכו', בכל זאת) התעניין בהשידוך, ונכנס הרא"ר לכ"ק אדמו"ר וסיפר הענין לרבי ושאל שאולי יש להכשיל השידוך מפני שיתכן שיש כאן חוסר שיקול דעת מצד הבחור שהיה בריא לחלוטין, וענה לו ע"ז כ"ק אדמו"ר (בין השאר, הלשון אינו מדויק כ"כ): "חוץ וואָס מ'זעט איז זי דאך געזונט", "נאָר וואס דען, אַ בחור וואס פארדינט 20 $ אַ וואָך - קען ניט חתונה האָבן", "קיין דריי סעודות אַ טאג מוז מען ניט, אָבער צוויי סעודות אַ טאָג מוז מען דאָך עסען".

וענה הנ"ל שאמנם חז"ל אמרו "לעולם יבנה אדם בית כו'", אבל אנשי ירושלים (ששם הוא מקום מגורי החתן) לא נוהגים כן. וענה ע"ז כ"ק אדמו"ר: "די ירושלימ'דיקע איד'ן וואס זיי לעבן מיט אמונה און ביטחון, ומה שייתן להם הקב"ה הם שבעי רצון ואין להם טענות" - מותר לנהוג כך, אבל אדם שיש לו ציפיות וכו' אין לו לנהוג כך, וצריך בסיס כלכלי, ודרש כ"ק אדמו"ר שהורי החתן יקימו קרן שהזוג יתפרנס מהריבית. עד כאן בהנוגע לענייננו.