והשיב לו אדה"ז על הקושיא השני': מה שמביא ראי' ממשיח, הלא כתוב לא בשמים היא. ועל קושיתו הראשונה איך פסקתי כהגאון שלא כיוון תורה לאמיתתה, זה אינו אמת. ויש על זה ג' ראיות. ויובן זה עפ"י מש"כ (איכה ב, א) השליך משמים ארץ תפארת ישראל, פירוש שמים זה אהבה ויראה שהם אש ומים. וידוע שזה חסד וגבורה, וזהו אהבה ויראה. וארץ היא בחינת מלכות תושבע"פ. תפארת ישראל ז"א דאצילות (קיצור: השליך משמים אהוי"ר ארץ (תושבע"פ) תפארת ישראל (ז"א דאצילות)); כי גם בלא אהבה ויראה יכולים לכוון לאמיתתה של תורה. וע"ז יש ג' ראיות:

הראשונה, מהמגיד שהי' בא להבית יוסף דוקא בעת לימוד המשנה כי היו המשניות שגורות בפיו והי' יכול להיות אז בביטול ובעת חיברו הבית יוסף לא בא ומכל מקום הלכה כמותו ... והראי' השלישית מן האוה"ח הק' ... שאהבה והיראה של ה'אור החיים' גדולים מאד ומכל מקום בהשו"ת לר' יחזקאל לאנדא בעל ה'נודע ביהודא' הלכה כר' יחזקאל לאנדא7 - הרי כי 'השליך משמים ארץ תפארת ישראל'.

ומכאן שיתכן שפוסק התקבל להלכה בכל כלל ישראל, אך לאו דוקא שיש בהם סוד ורמז ואפילו בשו"ע עצמו! וצ"ע כיצד לתווך זה עם המבואר שרוח ה' התנוסס בהם? וכן הלא בגליון הקודם הבאנו מהבעש"ט ואדה"ז שעד הש"ך והט"ז כל חיבור התחבר ברוה"ק? [אך אהבה ויראה לחוד ומחשבות זרות לחוד. דמבואר באהלי יוסף להגה"ח ר' אלי' יוסף ריבלין ע' יא (נעתק בכר"ח ע' 79): "שמעתי בשם הגאון אדמו"ר נ"ע …ששמע בשם הבעל שם טוב שמי שיש לו מחשבות זרות בתפילתו לא יוכל להמציא ולהבין חכמה וסברא אמיתיית בתורה, בדבר התלוי בסברא (ואם לא דבר המפורש בפירוש במזומן כו)"].

עם זאת במקום אחר אומר רבינו (שם ע' תקפז): "וכן בתורה קודם הלימוד יכוון לקשר עצמו בהקב"ה כי מצינו בזוהר אורייתא וקוב"ה כולא חד ... וכן כל ספר וספר שלומד כי אין ספר שאין בו רוה"ק או שנלקט מספר שנאמר ברוה"ק וכשהוא לומד איזה ספר מתקשר עצמו בהקב"ה".

[ולהעיר מהקדמת התניא על ההבדל בין ספרים הבנויים על שכל אנושי לבין ספרים שיסודתם מהררי קודש מדרשי חז"ל. ומדבריו משמע שעיקר רוה"ק בלימוד התורה הי' רק בימי חז"ל, וראה מה שמובא בספר שני המאורות (ע' 64 , נעתק ב'כרם חב"ד' שם) להגה"ח רבי אייזיל נ"ע: "שמעתי פא"פ שלא נקרא בגמ' בשם ת"ח אלא מי שהי' בבחי' התפעלות ... שזה בא ע"י שימוש ת"ח דוקא. ובמק"א (חנא אריאל שמות ע' נ"ב): "שמעתי מאדמו"ר שת"ח אין נקראין אלא מי שיש לו התפעלות הנק' התפעלות אלקות שהחמים הגדולים לא זזו מזאת המדריגה כל ימיהם". ובזכרוני שבכתבי ר"א מבואר בשם אדה"ז,שבזמן התנאים והאמוראים האיר אהבה ויראה לכל התלמידים הרבים. וכעת לא יכולתי לחפש מקומו.]

דעת רבותינו: ספרים שנתפשטו הופכים לתורה

בשבועון כפ"ח (גליון 952 ע' 43 ושם ציינו שבמקורו הופיע בגליון 438) מוסרים שמועה זו מהצ"צ מזכרונות הרמ"א גייסינסקי ז"ל: שמעתי מהרה"ח הרב שמואל דברוסקין, ששמע מהרבנית רבקה נ"ע אשת כ"ק אדמו"ר מהר"ש: כשיצא לאור הספר יכין ובועז על המשניות שנתחבר ע"י הגאון רבי ישראל ליפשיץ, אב"ד דאנציג, רכש כ"ק אדמו"ר הצ"צ את הספר החדש, אבל ייחד לו מקום מתחת לארון הספרים שלו (ארון הספרים של רבינו הצ"צ עמד על ארבע רגליים, והי' די רווח להניח אי אלו ספרים בין תחתית הארון לרצפה).

יום אחד ראה כ"ק אדמו"ר מהר"ש (ואולי הי' זה מישהו אחר מבני ה'צמח צדק') את היכין ובועז מונח בתוך הארון. אמנם הספר הי' מונח במדף התחתון של ארון הספרים, אבל בכל זאת הוא הובא אל הקודש פנימה, בין שאר ספרי הקודש. הוא התפלא למראה הספר ואל את אביו מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי סבר? ענה לו הרבי: וואס זאל איך טאן אז די וועלט האט אים אנגענומען?

וכך אכן כותב הרבי (אג"ק טו, ע' קלד) על התפארת ישראל: "שנתקבל ונתפרסם פירושו על המשניות בכלל" [בניגוד למאמרו הידוע אודות מדע ותורה עיי"ש]

ומעניין המובא ב'המלך במסיבו' (ח"ב ע' רצ"ד): ביחידות שאל יהודי מסויים את [הרבי] אודות היחס לפירוש ה'תפארת ישראל' למשניות (כי כידוע בכ"מ ישנו יחס מסוייג לפי' זה)-

ואמר [הרבי]: "איך לערן דאס".

ושאל השואל: "א"כ יכול גם אני ללומדו?"

והשיב [הרבי]: "יכול אתה ללמוד כל אשר אני לומד"

[ויש להשוות האמור, לשמועה מעין זה בשם אדה"ז (לקוטי סיפורים פערלאוו ע' מט): "החסיד המפורסם ר' מיכל ז"ל מאפטשאק שאל מכ"ק אדמוה"ז זצ"ל אם הרע"ב מברטנורא שעשה הפי' על המשניות הי' לו רוה"ק. ואמר לו הרבי זצ"ל ומה זה נוגע לך? והשיב שאם לא הי' לו רוה"ק אינני צריך ללמוד החיבור שלו. ואמר לו הרבי זצ"ל: די קענסט עם לערנען". ויל"ע בכוונת רבינו, האם כשענה "אתה יכול ללומד"ו התכוון בכך שאכן ספרו נכתב ברוה"ק, או שבכל אופן, מכיון שזו תורה - לא איכפת לנו אם ברוה"ק נכתב או לאו].

דעת הצ"צ: האם ניתן לחלוק על השו"ע?

בתשו' רבינו הצ"צ יו"ד סי' קעו ח"ג אות א (מהד' תשנ"ד ח"ג ע' קטז) כותב הצ"צ בענין שיטת רבינו הזקן שהצריך במקוה לפי שיטתו נקב בכדי מוציא רמון כיצד להתאימה בדעת השו"ע: "שי"ל שאינו כלל נגד פסק השו"ע דאע"ג דבב"י נ' דס"ל להב"י דלהרמב"ם די בכלי עץ בנקב כשפופרת הנוד, מ"מ הרי בשו"ע הקבוע להוראה נשמר להעתיק רק ל' הרמב"ם…ע"ש ס"ז שהוא ממש ל' הרמב"ם, וא"כ מה שיש לפרש בלשון הרמב"ם יש לפרש ג"כ בלשון הש"ע. וכיון שנת' שלדעת הרמב"ם ... בעינן בכלי עץ כמ"ר כמ"כ י"ל בדעת הש"ע ... ואף את"ל שבב"י לא נתכוין לזה מ"מ עכ"פ מלשון הש"ע אין היתר מפורש דסגי לכלי עץ בכמ"ר (?), הלכך מה שהחמיר רבינו ז"ל בזה אינו נגד הש"ע וכ"ש שנת' שכ"ד גדולי הראשונים. וע' תומים במ"ש ... על בעלי הש"ע שרוח ה' נססה בקרבם להיות לשונם מכוון להלכה בלי כוונת הכותב וחפץ ה' בידם הצליח כו' ע"ש הלכך אף את"ל שהב"י לא נתכוון להצריך כמ"ר מ"מ מלשון הש"ע נראה לפרש דבעי' כמ"ר וכמ"ש הרמב"ם".

ומדבריו למדים שאין להחמיר אף יותר מהשו"ע אפי' עפ"י גדולי הראשונים, ואף למדים שמכיון יכולים לפרש בלשון השו"ע משמעות של דעה שהיא אף בניגוד לכוונת ודעת הפסק של המחבר - הרי זה נכלל בדברי התומים הנ"ל. והרי זה פלא, כי בפשטות כוונת התומים היא, שניתן לבאר הסברות וטעמים להצדיק הכרעת השו"ע אפילו שלא נתכוונו בכך מעיקרא, אך לפי הצ"צ הרי הפירש בלשון השו"ע משנה את הכרעת שו"ע מיסודה!

מאידך שם בסי' צ"ג בתשובה הנודעה בענין גילוח זקן סוף אות ו' כותב רבינו הצ"צ: "ולכן מ"ש בש"ע רס"י קפ"ב דבמספרים כעין תער אסור והוא ממ"ש בב"י וז"ל סד"ה ומ"ש וי"א ומ"מ משמע שכל מספרים האמורים בענין זה כעין תער אפילו בית השחי ובית הערוה שרי דבכה"ג לא הוי תיקון אשה כלל…והרב"י לא ראה תשו' הרשב"א [ח"א סי' קו] שכ' ופסק להדיא הפך מזה בראיות ברורות ואילו שמיעא ליה הוה הדר ביה". הרי שהצ"צ טוען שאם ניתן לומר שהב"י לא שמיעא ליה ראשון מסויים אפילו שהי' בדפוס בזמן הב"י פוסקים שלא כמותו!

[לגופו של ענין כדאי להעיר מ'השגת הראב"ד למשנה תורה' (מוגה מתוך עשרה כת"י בידי בצלאל נאור ירושלים תשמ"ה ע' נ) על דברי הרמב"ם הל' ע"ז פי"ב ה"ט בית השחי ובית הערוה אינו אסור מן התורה אלא מדברי סופרים מביא מכת"י השגת הראב"ד "א"א במספרים כעין תער", הרי שדברי הראב"ד הם להדיא כהב"י בשלחנו! ועיי"ש בהערת המהדיר].

ועוד מצינו בתשובותיו מצדיק דעת רביה"ז שלא כהשו"ע להחמיר. באו"ח סי' א "במ"ש בסידור ... צריך ליזהר אפילו לעכב שיהיו מים הכשרים לנט"י לסעודה כו' ... שזה נגד מ"ש בש"ע סי' ד ס"ז ... מאחר שמוכח מד' הרשב"א ... ואאזמו"ר ז"ל פסק להחמיר כהרשב"א". וזאת למרות שהב"י אכן ראה דעת הרשב"א בענין זה כמבואר בב"י שם, ובכל זאת נקט רבינו כדעת הרשב"א!

[להעיר שאכן כמה פוסקים שהיו סמוכים לדורו של רבינו, וספריהם ראו אור טרם שנדפס סידור רבינו, גם החמירו לעכב בנט"י בבוקר כבנט"י לסעודה. המור וקציעה סימן ד' להיעב"ץ שנדפס לראשונה לערך בתקכ"ד (מהד מ"י ע' יט): "ולענ"ד יש חשש ברכה לבטלה כשאין הנטילה הגונה בכל דקדוקי חז"ל במעשה נטילה, שאם לא עשה כתקנתם לא עשה ולא כלום ואין לברך עלי'". וכן משמע בשו"ת 'ושב הכהן' לרבי רפאל הכהן מהמבורג (נדפס לראשונה אלטונא תקנ"ב8) סי' א "דשוין הן נט"י לק"ש ולתפלה עם נט"י לסעודה בכל הדינים", אך אולי דבריו הם רק לכתחילה כדמשמע שם ויל"ע בדבריו.]

דעת רבי יעקב עמדין על השלחן ערוך כדעת רבי יונתן אייבשיץ?

ומעניין ביותר שכמעט כדברי רבי יונתן ב'אורים ותומים' שלו על כוונות בשו"ע, שגם המחברים לא כיוונו עליהם רק דבר ה' בלשונם, מצוי, כנראה, אצל בר פלוגתא הגדול שלו, רבי יעקב עמדין היעבץ. במור וקציעה מהד מכון ירושלים ע' תקנ"ג מעתיק ח"א מסידורו' 'עמודי שמים' הל' שופר: "דבר נפלא קרה בטוש"ע בסימניו, שנזדמנו דיני שופר בסימן השוה עם גימטריא שלו (תקפ"ו) ואעפ"י שלא נתכוין מרן המחבר לכך, מכל מקום נפל האמת באמת להראות כי מן השמים הכימו על ידו לפי שעשה חיבורו לשם שמים, וכל מה העוסקים במלאכת שמים לשמה מראים להם סימן טוב מה שלא עלה על דעתם".

(בינתיים אחרי חיפוש פזיז לא מצאתי ציטוט זה בסידור עמודי שמים צילום דפו"ר בדיני שופר, וכן לא בסידור בית יעקב, אך העתקתיו, כי באם נכון הדבר הרי לנו איחוד דעות מפליא של שני ברי פלוגתא קשים ביותר. איחוד הקצוות. ויש לחפש במתינות יותר)

ושם אף הדפיסו מכתב ידו של היעבץ על רוב סימני השו"ע, רמזים במספרי הסימן.

לענין החומרות ודקדוקי סופרים, נתבאר בדא"ח שהוא מחמת ירידת הדורות (ראה לקו"ת מטות פד, ד ואילך; מאמרי אדה"ז, הקצרים, עמ' צג). ועוד נתבאר, שנשמות גבוהות אינן צריכות לחומרות שזקוקות להן הנשמות הנמוכות מהן (ראה מאמרי אדה"ז, שם, עמ' תקלא-תקלב).

ויש להעיר מדברי השל"ה (בית חכמה, ד"ה עוד אבאר. דף כה, ב) וזלה"ק: הנה אנחנו רואים בכל דור ודור החומרות מתפשטות.. והענין, ביותר שיש התפשטות זוהמת הנחש צריך ביותר לגדרים.. ובהתפשט זוהמת הדור צריך להתפשטות יותר איסורים.. ממילא בכל דור ודור כשראוי להוסיף חומרות אז הכל הוא מדאורייתא וכו' (יעו"ש עוד לענין השייכות בין פסקי ההלכה לבין נשמות הפוסקים).

במפתחות ללקו"ת נרשם הערך "לא זהו עיקר המלכות", ומצויין ללקו"ת שה"ש דף ח, א.

והלשון צ"ע, שהרי שם נאמר "לא זהו עיקר האלקות".

שוב ראיתי, שבמהדורה החדשה של הלקו"ת תוקן הלשון, ונדפס "האלקות".

בגל' תתכ (עמ' 117 ואילך) האריכו בענין הסיפור הידוע הנדפס בכ"מ, אודות דברי אדמו"ר האמצעי בדבר הגיד שבמוח המעורר את כח הזיכרון וההעמקה, שיש כמה שינויים בין הנוסחים, ואשר עצם קיומו של גיד זה נזכר כבר בס' שבילי אמונה וכו'.

וכבר נאמרו עיקרי הדברים הללו בגליונות העבר, ולאחרונה בדברי הרב י.מ. בגל' תשיט (עמ' 9). ושם הביא - בנוסף לס' שבילי אמונה - גם מהס' תורה אור למהר"מ פאפירש. יעו"ש.

לאחרונה דנו בכמה גליונות בגדר קרקפתא דלא מנח תפילין, דיש גורסים בגמ' "דלא מנח תפילין מעולם", ויש שאינם גורסים תיבת "לעולם" (וכפי דמשמע לכאורה בשו"ע אדמו"ר). ומשמע דלכו"ע פשיטא שע"י הנחת תפילין פעם אחת יוצא מגדר מי שלא הניח תפילין מעולם.

אך יש להעיר מהאמור בשו"ת מן השמים (מהדורת הרב מרגליות סי' נ), וז"ל: ועוד נסתפקנו על הא דאמרינן פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפלין, ופירשו לנו רבותינו דלא מנח תפלין מעולם, ושאלתי על זה, אם הדבר כאשר פירשו לנו שאם מניחים אותם פעם אחת בשנה לא נקראו פושעים, או אם הוא כאשר כתוב בספרים שנקרא פושע כל מי שיכול להניחם ואינו מניחם. עכ"ל.

הרי דפשיטא לי' שע"י הנחת תפילין פעם אחת בחיים אין יוצאים כלל מגדר קרקפתא דלא מנח תפילין, אלא לפחות פעם אחת בשנה, ואפילו אם נפרש בגמ' דקרקפתא דלא מנח תפילין היינו דלא מנח מעולם!

והדברים צריכים ביאור.

כבר נחקר ונכתב רבות בענין החלומות1 ולא באתי אלא לבאר (בדרך אפשר) את ענין החלומות על פי מכתבי כ"ק אדמו"ר זי"ע באגרות קודש. ובהקדמה: ענין החלומות בכלל באים מהרהורים שהרהרו במשך היום. ולכן מובא שאין ענין בחלומות: "ענין חלומות לא מעלים ולא מורידים"2. ובמסכת ברכות דף נה, ב: "אין מראים לו לאדם אלא מהרהורי לבו" (מה שהוא מהרהר ביום, רש"י).

וכן מובא באחרונים שאין ענין בחלומות: "…אין מתענין בשבת תלמיד חכם בזמן הזה לפי שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות [ו]כאן קאי אדברי תלמוד שהיו בקיאים ותו נראה והוא עיקר … וחזי הרי דבהרהור תליא מלתא ואין בזה הוראה מן השמים ע"כ לא יתענה בשבת בזה כנלע"ד עיקר למעשה"3. "טוב שירגיל אדם את עצמו לבלי לשים לבו לחלומות, כי רובם אין בהם ממש, כמו שכתוב, כי בא חלום ברב ענין (קהלת ה,ב), שדרך החלומות לבוא ברוב הרהורים שמעיין ומהרהר ביום, ונאמר, כי ברב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלקים ירא (שם פסוק ו'), השוה חלומות להבלים. ועיקר הכל לירא מפני האלקים ואז לא יירא מהחלום…"4.

ומבאר כ"ק אדמו"ר טעם הדבר שמה שבא לאדם בחלומותיו הוא מה שהרהר ביום5: ...ענין החלום שבא מהתגלות האותיות שבנפש ואותיות הם תנועת והתגלות הנפש שהרי שהנפש עצמו שייך לגילוי. ולכן כמו שהנפש שהיא מהות רוחנית אין לה איבוד וכליון שאינה נפסדת לעולם, כך גם האותיות שלה .. והנה בעת השינה שהנפש מסתלקת מהתלבשותה בגוף, נמשכים אחרי' גם האותיות, ומסתלקים מהכלים שהיו מלובשים בהם תחילה. וכיון שהאותיות יוצאים מהכלים, אזי נעשה מהם צירופים באופן שונה מכמו שהיו במחשבתו בעת שהי' בהקיץ...

והרבי מסביר שכיוון שהוא חולם על מה שחשב ביום יכול להיות שאפי' יהי' לו חלום שפיל יכול לעבור דרך המחט, אף שכתוב בגמרא6 שא"א אפי' לחלום דבר כזה. וזלה"ק: ...בד"ה בלילה ההוא ש"ת ס"ד - דבעת השינה מחברים הפכים וכמו החולם פילא בקופא דמחטא. והוקשה לו דהרי אמרז"ל (ברכות נה, ע"ב) דלא חזי אינש בחלמי כו' פילא דעייל בקופא דמחטא.

ולפענ"ד לא קשה כלל, דז"ל שם: אין מראין לו לאדם אלא מהירהורי לבו... תדע דלא חזי אינש בחלמי... פילא דעייל בקופא דמחטא. ומזה עצמו מובן דאם יהרהר אדם בזה גופא דאי אפשר שיראה בחלום פילא בקפד"מ, אפשר שיחלום בו בלילה אפילו פילא דעייל בקופא דמחטא, כי החלום מחבר הפכים. (אבל באשר היא מילתא דלא שכיחא כלל שיהרהרו אפילו בשלילת הדבר, להיותם הפכים שחבורם מושלל לגמרי, לכן אמרז"ל דלא חזי כו').

ב. והנה, כל זה הוא בנדון דחלומות בכלל, אמנם בנוגע לחלומות כיום כתב הט"ז (הנ"ל), והובא באג"ק ע"י כ"ק אדמו"ר זי"ע7 "בזמן הזה .. אין אנו בקיאים בפתרון חלומות"... וכן מובא בכמה מכתבים שענין החלומות בזמן הזה - לא מעלין ולא מורידין, כדלקמן, ונצטט בזה כמה מהם:

במכתב מיו"ד ניסן תשכ"א8: ...בכל אופן תסיח דעתה לגמרי מהחלומות כי אין בהם ממש, וכמאמר חכמינו ז"ל חלומות לא מעלין ולא מורידין...

וכן במכתב מכ"ט מנ"א תשט"ז9: ...ותסיח דעתה מכל זה בהחלט...

ובמכתב מכ"ז סיוון ה'תשי"ג10 מסביר רבינו בפרטיות יותר, למה בזמן הזה חלומות אין בהם ממש ואין להתייחס עליהם: והנה כלך מדרך זה. הערט אויף ליגען אין חלומות. און ווי עס ווערט ערקלערט אין פילע ספרים, אז בא מענשן וואס בא זיי זיינען אלע פרטים ווי על פי התורה והמצוה, איז דענסטמאל אפילו א חלום אויף וועלכען מען האט ווייניג שליטה, האט דאס עפעס א באדייטונג און עס קען ניט זיין לבטלה - (דאך איז אפילו אין אזא פאל זאגען רז"ל, אין חלום בלא דברים בטלים) - דאגעגען בא מענשן פון אונזער דור, וואס בא זיי איז פראן פילע דבורים בטלים ועל אחת כמה וכמה מחשבות בטלות, אן א אינהאלט, ועל אחת כמה וכמה אן א אינהאלט פון תורה ומצות, איז בא די מענשן, איז עס ניט מער ווי חלומות אליין. און אמאל איז דא[ס] אויך פון דעם עצת היצר הרע צו אפרייסען דעם מענשן פון ענינים פון ווארהייט. און דעריבער ווידערהאל איך נאך אמאל, אז איר זאלט זיך ניט אריינלאזען טראכטען וועגן חלומות.

וכך הווה בריבוי מענות של כ"ק אדמו"ר זי"ע11.

ג. אבל יש להבין בכל זה שלכאורה באם חלום לא כלום הוא מדוע מביא כ"ק אדמו"ר בריבוי מקומות, תיקון ועצה ע"ז להפטר מהחלומות:

באותו מכתב הנ"ל (מכ"ג סיוון תשי"ג) כותב הרבי אחרי אריכות הסבר למה חלומות הם כלום כיום, שיבדוק את מזוזות שלו, וזלה"ק: עס וואלט געווען א גלייכע זאך אז איר זאלט לאזען בודק זיין די מזוזות אין די צימערען וואו איר שלאפט, און אויך אייערע תפילין...

וכן במכתב מט"ו אייר, תשט"ז: ובמה שכותב אודות חלומות וכו', הנה יבדוק המזוזות בדירה בה דר וביחוד בהחדר בו ישן, ויישן - אם אפשר - בטלית קטן שציציותיו בדוקות, ובכיסוי הראש. ועל שני הענינים האמורים, הנה בכל יום חול קודם תפלת הבקר, יפריש איזה פרנק (א' ב') לצדקה, והשי"ת יזכהו לבשר טוב בכל האמור לעיל.

וכן בעוד ריבוי מכתבים. הרי שיש לעשות איזה פעולה אף אם חלומות לא מעלין ולא מורידין.

ואפשר לבאר זה בדא"פ, שלא מדובר בחלום עצמו שזה לא טוב וע"ז צריך תיקון ועצה, אלא מדובר על עצם מציאות שיש לו חלומות לא טובים וזה מצער אותו, וע"ז כותב כ"ק אדמו"ר להרחיק את עצמך מדבר לא טוב (החלום), וזהו ע"י שיוסיף במצוות, יתן צדקה וכדומה, או דברים המיוחדים ששייכים למקום השינה (החדר) שיבדוק שם את המזוזה או להלביש טלית קטן בלילה. או אולי סיבת החלומות הלא טובים זה בגלל שיש תפילין או מזוזות פסולות.

ואולי אפשר למצוא לזה רמז במכתב מא' מנ"א ה'תשי"ב12: ...אייער מאן שי' שרייבט מיר אז איר פילט ניט אזוי גוט אין געזונט, און זייט נערוועז, און אויך אז איר האט געהאט א חלום, אז איר זאלט בעטען בא מיר א שמירה:

די שמירה איז דאס, אז איר זאלט בודק זיין די מזוזות פון אייער הויז...

רואים לכאורה מכאן שמדובר על ענין השמירה מחלומות לא טובות, והרבי כותב רשימה של דברים שהיא תעשה כדי שיהי' לה שמירה מחלומות לא טובים (עיי"ש).

וכן במכתב מכ"ז סיוון ה'תשי"ג (הנ"ל) הרבי גם מוסיף עצה פשוטה שיתחתן ויעשה עסקים ויהי' במצב רוח יותר טוב ויחשוב ביום רק דברים טובים ומזה לא יהי' לו חלומות רעים, זאת אומרת עצה פשוטה שאם הוא יחשוב יותר טוב לא יהי' לא חלומות לא טובים.

רואים מכאן לכאורה שבחלום אין שום דבר, והכל הבל. והסיבה שהרבי כותב לאנשים להוסיף בדברים טובים זה לשמור על האיש שלא יבואו לו בלילה חלומות לא טובים שמצערים אותו, כיוון שע"י שמוסיפים בטוב דוחים את הרע (החלום הוא רע ואין שום קשר למה שהוא חלם בו), כידוע שיטת כ"ק אדמו"ר זי"ע להוסיף בטוב שעי"ז ידחה את הרע.

אבל עדיין צריך הסבר על מה שמצינו בכמה מקומות שהרבי כותב לאלו שחלמו דברים לא טובים על הוריהם שהם יבדקו אולי עשו משהו לא טוב להם באיזה שהיא צורה, ולדוגמא:

במכתב מיום ט' תמוז ה'תשי"ז13: הפ"נ ע"ד האיש שי' שאביו ע"ה בא אליו בחלום כו' - יבקש מחילת אביו בפני עשרה, על אשר בעניני השנת אבלות לא כולם היו כדבעי. וידוע פס"ד תוה"ק אב שמחל כו' מחול. - וכן מהנכון שיבדקו התפלין והמזוזות בדירתו.

ובמכתב מכ"ז אלול, תשי"ז: ...במש"כ שבאה האם ע"ה בחלום וכו' - יש לברר אם הייתה הקבורה כדבעי (ולא נותחה אחרי פטירתה וכו')...

ולפי זה לכאורה משמע שיש שייכות בין החלום לתיקון שלו, ולכן כיוון שהיא חלמה דברים לא טובים על ההורים הרי צריכים לתקן את הענין ההוא. ונמצינו נדחקים בשאלה: האם יש ענין בחלום או אין ענין?

ואולי י"ל שעצם הסיבה לחלום לא טוב הוא בגלל איזה שהוא דבר לא טוב באיש שחלם, או שיש בעי' עם המזוזות או תפילין וכו'. שאף שצריכים להסיח דעת מחלומות רעים על מאורעות לא טובים ר"ל, אבל יש משהו לזה וצריכים לתקן את זה, ואזי יש להוסיף בצדקה וכדומה. או אם ההורים באים בחלום, מחפשים לראות אם נעשה דבר רע ר"ל לא טוב להם. אבל עצם החלום אין זה כלום.

וגם זה רואים מכל המכתבים, שהרבי אף פעם לא כותב איזה שהיא פתרון חלום, רק שהם חלומות שוא וצריך לתקנן ע"י מעשים טובים.

וכך כותב הרבי למישהו בענין פתרון חלומות14: שאלת חלום וכיו"ב - שייך ליחידי סגולה15 וכו', ובמקרים מיוחדים.

והנה, בנוגע לחלום שחולמים לעשות דבר16, הרי מובא במפורש בהלכה17 שלא מעלין ולא מורידין. ואפילו אם בסוף נמצא שהחלום הי' אמת אין זה כלום. וכדוגמא המובאת בהלכה שאם בא האבא בחלום ואמר שיש תרומה במרתף הבית, ונמצאו שם פירות, הרי זה לא תרומה.

(ומה שיש סיפורים שהרבי אישר את חלומו של מי שהוא פרטי ונראה מזה שיש ענין בחלומות, הרי דווקא הרבי (כמובן וגם פשוט) יודע מה הן דברים בטלין ומה לא. אך לנו אין להחליט מה דברים בטלים ומה לא. וגם שמעתי מחכם אחד שאפשר לומר יתירה מזו, שהרבי מחליט מה יהי' החלום וצדיק גוזר והקב"ה מקיים).

ונסיים במה שמבואר בחסידות18 שענין הגלות הוא חלום, שאין רואים את האור האלקי בעולם כמו חלום שלא רואים בו את האמת (דבר ה'). ובקרוב ממש נצא מהגלות שנמשלה לחלום - בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו.

1) עיין אנציקלופדי' תלמודית ערך דברי חלומות והטבת חלום, ושם מובא כל המפרשים בזה (ועיין בהערה 7 כאן).

2) תוספתא מעשר שני פ"ה ועוד.

3) ט"ז סימן רפ"ח.

4) ערוך השולחן סי' ר"כ סעי' ד'.

5) מאמר ד"ה ר' שמעון פתח ה'תשכ"ב. י"ל ע"י ועד הנחות בלה"ק, בספר המאמרים ה'תשכ"ב ע' פ"ז ואילך. עיין שם באריכות גדול בזה. שם גם מסביר הרבי את הענין הטוב שבזה שע"י שחולם מה שחשב ביום הוא מברר מה שחשב אז.

6) ברכות שם.

7) אג"ק חלק ג' ע' רל"ד.

8) אג"ק חלק כ' ע ר"ג.

9) אג"ק חלק י"ג ע' ת"ט.

10) חלק ז' ע' רצ.

11) ולא נמצאים כעת תח"י.

12) אג"ק ח"ו, ע' רל"ג.

13) אג"ק חלק ט ע' רעז.

14) אג"ק חלק כג ע' ריד.

15) ולכן מצינו שמובאים סיפורים בנגוע לרבותינו נשיאינו שהי' להם חלומות וסיפרו עליהם בהזדמנויות שונות. ולדוגמא באג"ק כ"ק אדמו"ר זי"ע חלק ה' ע' י"ז: בפרט בנוגע לבעל המאמר - הנני מעתיק בזה קטע מרשימת כ"ק מו"ח אדמו"ר וז"ל: ...בחלומי ראיתי את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בבגדי ש"ק ובפנים צוהלות במאד. ואמר במעת לעת זה שנתמלאו שמונים וארבע שנים לירידת נשמתי בעולם התחתון הנה יהיו אצלי אורחים טובים, וכפי הסדר הנה כל אחד מכ"ק רבותינו ואבותינו הק' יאמר דרוש ע"פ דקאפיטל פד. - עכ"ל בהנוגע לענינינו...

וגם זה בנוגע לכל החלומות שחלמו האבות, התנאים (שמובאים בגמרא ברכות שם) וכל שאר חלומות צדיקים ("שהיו בקיאין", לשון הט"ז) שהם היו יחידי סגולה ורק הם ידעו מתי ואיזה חלום זה אמת או לא ("ובמקרים מיוחדים").

16) כמובן שאינו שייך שבכמה מקומות יזכיר הרבי למישהו מה שאמר לו (ביחידות, במכתב וכדומה) ועכשיו מזכיר לו זאת ע"י חלום, כיוון שהוא יודע כבר לפנ"ז מה הרבי רוצה.

17) רמב"ם הלכות מעשר פרק ו' הלכה ו'.

18) מאמר ד"ה ר' שמעון פתח ה'תשכ"ב. ועוד.