ע' יב - ושכנתי, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם: נתבאר בשיחת מוצש"ק נשא תשל"ח בתחילתו.

ע' כב - להעיר ממ"ש בספר השיחות-תורת שלום ע' 177.

ע' כח - הערה 103: צריך להוסיף גם ד"ה להבין ענין הילולא דרשב"י תש"ל.

ע' מד - ראה גם רשימות הרה"ח ר' אליהו סימפסאן – כפר חב"ד גליון 555 ע' 39. "באהלי ליובאוויטש", ניסן-אייר תשנ"ה ע' 61. וראה בהנסמן בכפ"ח גליון 403 ע' 22; 406 ע' 26; 618 ע' 11.

ע' מז - לחיים בלי ברכות מיותרות: להעיר ממ"ש כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בא' מההתוועדויות בקצרה: "לחיים עם כל הפירושים".

ע' נה- חברון, ל' חיבור: ראה גם אג"ק כ"ק אדמו"ר האמצעי ע"ד חברון (אג"ק אדהאמ"צ ע' שז).

ע' עא - ווילהעלעם: להעיר מהמסופר בס' שמועות וסיפורים (להרה"ח וכו' ר' רפאל נחמן ע"ה כהן) בנוגע ביקורו של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, כדי להיות נוכח בעת נאומו של קיסר ווילהעלעם.

ע' פג - תפלה שעתיים: ראה סה"ש תורת שלום ע' 13 שכן הי' גם ההנהגה זמן התפלה אצל אדה"ז.

ע' פד - (אחרי הבדלה) ואמר "ויתן לך" תיכף בסידור - ראה ס' מגדל עז ע' רכו עיי"ש. כפר חב"ד גליון 798 ע' 38.

ע' פד - אמירת ויתן לך עם עוד א': ראה ס' המלך במסיבו-ב ע' לט. שיחת מוצש"ק שובה תשל"ט סל"ח ועוד. כפר חב"ד גליון 778 ע' 40.

ע' צא - ברכת המזון בליל שבת- ע"י הרבי בעצמו: ראה ספר השיחות תד"ש ע' 20 (ע"פ כתהאריז"ל). ס' המלך במסיבו ח"א ע' ערב.

ע' צג - חוש: להעיר ממה שנתבאר בלקו"ד ע' 308 שבעל חוש הוא בעל המצאה יותר גדול מבעל כשרון.

ע' צה - אמירת קדיש - ע"י כ"ק אדמו"ר מהורש"ב - בכ"ד טבת: ראה התמים ע' [שפז]. סה"מ תרנ"ו ע' תמו.

ע' קד - בן עוה"ב, מזומן לעוה"ב וכו': נתבאר בשיחת ש"פ נשא תשל"ט סמ"א.

ע' קט- הפטורה מתוך תנ"ך ולא מחומש - ראה גם אלי' רבה סי' רפד סק"ג.

במפתחותיו של רבינו ללקו"ת, במדור "ביטוים בלתי רגילים", בערך 'מנהגים' – ביאור מנהגים שאין נוהגים בחב"ד – נרשמו שלושה מנהגים:

[א] אמירת "אל תירא עבדי יעקב" במוצאי ש"ק, [ב] אמירת "לשם יחוד" קודם כל מצוה, [ג] "אור חדש על ציון תאיר" [הנאמר – לא לנוסח חב"ד – בסיום ברכת "יוצר אור"].

ולכאורה צ"ע מדוע נרשם כאן המנהג השלישי; הניחא המנהג הראשון שנאמר בלקו"ת (בלק עב, ב): "וזהו מה שאומרים במוצאי שבת אל תירא עבדי יעקב", וכן המנהג השני שנאמר שם (דרושים לר"ה נה, ג): "ולכן אומרים בכל מצוה לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה", אבל לגבי "אור חדש" (שנסמן שם לשה"ש כ, ב), הנה לא נכתב שם בלקו"ת שאומרים נוסח זה, אלא רק שע"י תשובה עילאה מעומקא דליבא משכין ליה בחילא יתיר, וע"י זה "אור חדש על ציון תאיר".

ועוד צ"ע, שהרי ביטוי זה מובא כבר לעיל מיניה (בדף ט, ב), ושם נאמר: "וזהו המחדש בטובו.. ועי"ז אח"כ אור חדש על ציון תאיר", ואע"פ שכאן ניכרת ביתר בירור השייכות לנוסח התפילה, הנה דוקא לדף זה לא ציין רבינו כלל!

ואין לתרץ ולומר, שהרבי מגדיר כל נוסח המובא בלקו"ת והשונה מהנוסח שלנו, כ"מנהג שאין נוהגים בחב"ד" – שהרי מצינו בלקו"ת עוד הרבה לשונות שאינם נאמרים בנוסח חב"ד (או שהם נאמרים בשינוי), ואעפ"כ אין הרבי משלב אותם בין המנהגים שאינם נוהגים בחב"ד.

כגון, המובא בלקו"ת פ' אמור (לה, ב): "והחיות זעות מחיל כסא נושאות ומנושאות עם כסא", שהוא מלשון הפיוט "וחיות אשר הנה מרובעות" הנאמר – לא בחב"ד – באמצע קדושת "כתר" במוסף לראש-השנה, ונוסח זה לא נרשם במפתחות כ"מנהג שאין נוהגים בחב"ד".

בס' מאמרי אדמו"ר האמצעי (דברים חלק א), מובא כמה פעמים שדוד המלך ע"ה – בחי' מלכות – אמר "בהמות הייתי עמך" [תהלים עג], בהמות ל' רבים כו' בהמה רבה וכו' (ראה בעמ' רסד, שא, שי).

והנה כאן שבק המעיר לדקדקנותו-נוקדנותו היתירה, ולא ציין כלל לס' התניא פמ"ו ששם נתבאר "מ"ש בהמות לשון רבים.. ונק' בהמה רבה.. שם ב"ן..".

וביותר יש להקשות מהאמור בתניא שם, שפסוק זה נאמר ע"י "אסף ברוח הקדש" (כמפורש בפתיחת הקאפיטל: "מזמור לאסף"), ואילו במאמרים הנ"ל מדייק בשייכות פסוק זה לדוד המע"ה דוקא.

לענין מיהו מחברם של המ"מ בשו"ע אדמו"ר, ראה המובא ב'מבוא' לס' תורת חב"ד – ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן (עמ' כ).

ונראה להביא ראי' נוספת שהמ"מ – חלקם עכ"פ – הם מאדמו"ר הזקן עצמו, מדברי הצ"צ בשו"ת או"ח סי' יח (אות ב), שהביא את האמור במ"מ לאו"ח סי' ל"ו (באות כ) המסתיימים במלים "וצריך עיון", וכותב הצ"צ בהמשך דבריו: "וזהו שסיים אאזמו"ר נ"ע וצריך עיון". הרי שפתיו ברור מיללו שמ"מ זה הוא מאדמו"ר הזקן עצמו.

1) בסדר הדורות (ב"א שס"ד): "וילך ויקח אשה את יוכבד . . והיא בת קכ"ו שנים (הוא ב"א שס"ד...) ותהר האשה ותלד בת ותקרא שמה מרים, כי בימים ההם מררו המצרים את חיי בנ"י...".

- לא מפורש שנת לידתה, אך לא היתה לפ"ז יותר מד' שנים גדולה ממשה. וראה ילקוט שמעוני שמות רמז קסה.

ובפסיקתא רבתי (מג,כז): מרים היתה באותו הזמן בת שש שנים (כשאמרה לו "גזרתך קשה משל פרעה"), וא"כ נולדה כשהיתה יוכבד בת קכ"ד שנה. ובשמו"ר (א,יג) שבזמן גזרת המילדות העבריות היתה בת חמש שנים.

2) כן צ"ע (בפירש"י ע"פ חז"ל) המופת שחזרה לנערותה, שהרי לפני כן כבר ילדה את אהרן ולפנ"ז את מרים!

בפירש"י פרשת תצוה (כח,ד) דן בקשר למהות האפוד, והוכיח שהוא מין לבוש, מהתרגום (שמואל-ב יג, יח) לתיבת 'מעילים' - 'כרדוטין', וכן לתיבת 'אפוד' (שם ו, יד) - 'כרדוט'.

אמנם גם בס' ירמיה (ז,יח. מד,יט) בפסוק "לעשות כוונים למלאכת השמים", ת"י "כרדוטין" ושם לרוב המפרשים פירושו "עוגות" [מציינים לספר 'המקרא באור התרגום' של י' קומלוש, ת"א 1973 עמ' 409, שפירש גם שם 'מעיל', אבל לא ראיתיו, וצ"ע מקורותיו, ואם ספר זה ראוי בכלל].

במילון האנגלי של יסטרוב עמ' 664 הם שני ערכים שונים, ובאחד מהם תיקן "כונדריטין", עיי"ש.

נושא זה נזכר בס' ראשית חכמה, שער היראה סוף פרק יב, ומעתיק שם כמה פרקים בנושא זה במיוחד, וראה בפרט בפרקים ב-ג שם. בספ"ג מביא עצות להיפטר מזה, ואילו בהיום יום ז' טבת מופיעה עצה אחרת.

בתניא פ"ח נזכר עונש זה לגוף לנקותו ולטהרו מטומאתו בהנאת עוה"ז ותענוגיו.

ולפלא שבביאורי הרנ"ג שם מבאר זאת במשל מבגד שנספג בו אבק שיש לחבטו ולנערו, שהרי הסבר זה מופיע במאמרי אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע (כגון בס' המאמרים תש"י עמ' 8) על כף הקלע, שהוא עונש לנשמה לנקותה מאותיות דברים בטלים, כדלהלן בפרק זה.

אמנם במקור הדברים שבהיום יום, כנסמן שם (ח"ב) במכתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (אג"ק ח"ו עמ' לד), מופיעים כף הקלע וחיבוט הקבר יחד: "הבאים להעביר את זוהמת הגוף ולטהר את הנפש מאותיות דברים בטלים בענינים המותרים". וצ"ע.

הנה בפירוש "ואהבת לרעך כמוך" התלבטו המפרשים, שהרי טבע האדם שאוהב את עצמו יותר מן הכל (ראה ברמב"ן שם), ולכן יש שפירשו ע"פ ת"י שתרגם "ותרחמיה לחברך, דמן את סני לך - לא תעביד ליה", שהכוונה רק שלא להרע לו, כמ"ש מהרש"א בחדא"ג שבת לא, א ד"ה דעלך סני, וכ"מ בס' החינוך (הוצ' אשכול מצוה רמג), וכ"פ (מדעתו) בערוך השולחן סי' קנו ס"ז.

והנה הרמב"ם ס"ל (כרמב"ן הנ"ל) שיש בזה גם מצוה להיטיב לחברו, כמפורש בסהמ"צ עשה רו ובהל' אבל פי"ד ה"א, ובהתאם לזה, הניסוח במקומו בהל' דעות פ"ו ה"ג כולל (לא רק לחוס על ממונו, אלא גם) "לספר בשבחו".

ובשו"ע אדה"ז סי' קנו ס"ה העתיק מהל' דעות בהשמטת "לספר בשבחו", ולכאורה מוכח מזה דס"ל (להלכה, משא"כ ע"פ חסידות כמבואר בתניא פל"ב וכו' הפירוש הוא 'כמוך' ממש) כדעת המהרש"א הנ"ל.

אמנם בלקוטי שיחות כרך יז עמ' 217 בסוף הערה 19, כתב הרבי שמפשטות לשון אדה"ז בשו"ע משמע דלא כדעה זו. וצריך ביאור.

בגליון תתכ"א (שי"ל לר"ח מנ"א) העיר ידידי הת' ד"ה זקליקובסקי שי' על גדר החלומות וכותב שם "וגם זה רואים מכל המכתבים שהרבי אף פעם לא כותב איזה שהוא פתרון חלום רק שהם חלומות שוא וצריך לתקנן ע"י מע"ט"

אולם יש להעיר דפ"א עברה אשה בדולרים לפני כ"ק אדמו"ר ואמרה לרבי שחלמה שהרבי אמר לה אגוזים אגוזים ושואלת מכ"ק אדמו"ר מהי הכונה באגוזים וכ"ק אדמו"ר עונה לה בפרטיות ענין האגוז וכו' (ואפשר לראות זה בא' מהווידאו דפנינים מחלוקת הדולרים אינני זוכר כעת איזה)

בהמשך כותב "וגם שמעתי מחכם אחד שאפשר לומר יתירה מזו שהרבי מחליט מה יהי' החלום וצדיק גוזר והקב"ה מקיים". והנה יש להביא סימוכין למ"ש דהנה בשו"ת מן השמים מהדורת קארקא תרנ"ה שואל "על מעשה דבר הדיא שאמר דיהב ליה אגרא פתר ליה טובא ומאן דלא יהיב לי' אגרא פתר לי' בישא ואמרינן נמי דאשכח רבא ספרא דכפיל מידי' והי' כתוב בו כל החלומות הולכין אחר הפה וע"ז אנו תמהים ושואלים אם אפשר שישתנו גזירות הבורא בעבור פתרון הפותר, ואם הדבר כפשוטו שיהיו החלומות הולכין אחר הפה בין טוב ובין רע או אם אין הדבר כפשוטו דגזירות הבורא אין משתנים דבר הדיא לא הי' כ"א אפשר וא"כ הוא על מה כתוב בספרו כל החלומות הולכין אחר הפה.

והשיבו גזירה היא דוק ותשכח, ושניתי לשאול ולא ענו לי רק כבראשונה ונצטערתי והוספתי לשאול כבראשונה.

והשיבו הלא ידעת וגם שמעת כי יש אנשים שמזל תולדותם להיות עיניהם ולשונם רעה... כי יש אנשים במזל תולדותם לפתור חלומות ויתקיים פתרונם בין לרעה בין לטובה ובלבד שיהי' לפי הענין ובר הדיא הי' מהם ולא נתקיימו הפתרונים בזכותו רק במזלו... כ"ז השיבו לי בפעם הג' ואחר שעה השיבו אל תהרהר אחר דברינו זה כי האמת הודענוך וסוד עמוק" ע"כ.