חבר מתיבתא דרש"י - בני ברק, אה"ק
בשלחן ערוך אדמוה"ז הלכות דברים שנוהגין לאכול בר"ה (תקפג, ב) כתב: "ויש אוכלים דגים . . ואין מבשלין בחומץ".
יש לעיין עד אימתי יש להימנע ממאכלים חמוצים, האם רק בראש השנה או גם בימים שלאחריו. ושמעתי מחכם אחד, דהקפידא היא רק על ראש השנה וכפשטות הענין בשלחן ערוך, דאיירי בר"ה.
ונראה להוכיח כן מדברי ה'לקט יושר' (לתלמיד ה'תרומת הדשן') וז"ל בעמ' 124: "...דבש חי סימן טוב לאכול בראש השנה . . זה הכלל, כל דבר חריף אינו אוכל כל י' ימי התשובה, רק מיני מתיקה...".
והנה, הטעם שהקפיד על כך בכל עשרת ימי תשובה, מבואר בדבריו שלאח"ז בעמ' 129: "...וזכורני שאמר כל י' ימי תשובה נקראים 'ריש שתא', מעתה כל המאכלים שכתב ראבי"ה במרדכי לאכול בראש השנה, הוא הדין כל ימי תשובה, ואביי [שאמר בהוריות יב, א "לעולם יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי"] קאי אכל י' ימים...".
ויש ללמוד מדבריו שני דברים:
א. שלדעתו, כל עשרת ימי תשובה נחשבים כ'ראש השנה' לענין אכילת הסימנים. ב. דהמניעה מאכילת דברים חמוצים היינו הך עם ענין אכילת מאכלים מתוקים.
והנה בענין הא' אין אנו נוהגין כדבריו ומנהגנו לעשות את הסימנים רק בליל א דר"ה (וכמ"ש בספר המנהגים. "ומה שאנו טובלים פרוסת המוציא בדבש גם בשאר ימים טובים בחודש זה, אינו ענין סימנא טבא, אלא ענין המתקה כמ"ש האריז"ל"), אמנם בנוגע לענין הב' יש לנו מקור ללמוד ממנו שאין צורך להימנע מאכילת חמוצים אלא בראש השנה ותו לא.
ואגב, ב'אוצר מנהגי חב"ד', מנהגי ראש השנה סעי' קמח, מובא, שאדמו"ר הרש"ב בירך שהחיינו בליל שני של ר"ה על פרי חדש, אף שהיה חמוץ מאוד (עד שאחרים לא יכלו לאכלו, עיי"ש). ולכאורה יש ללמוד מזה גם כן דאין לחוש באכילת חמוצים בליל שני.
Download PDF