...והנני בא בזה להשיב על ביאורו בתניא פמ"ד, הנה זיכני השי"ת ואינה לידי ביאורו של המשפיע ר' גרונם ע"ה על התניא העתק מכ"י ממה שכתב לעצמו ומשם נראה גדלותו של הנ"ל אופן העמקתו בדא"ח בכלל ובתניא בפרט, הבקיאות וההסבר בעניני דא"ח, ומאוד יקר אצלי הביאור הנ"ל, ואם כי אין לי זמן הרבה כ"כ לעבור על כל דבריו כי מאריך הוא מאוד, והעיקר העיין שלו הוא נותן פתח איפה למצוא כל פרק תניא בדא"ח מפוזר פה ושם, וזה לבד באמת הוא ענין יקר עד מאוד, ואקוה להשי"ת במשך הזמן לאט לאט לעיין בכל דבריו, אם כי קשה מאוד לפני, הסגנון שלו, אם כי מסביר ג"כ ע"ד ההסבר, אבל בד"כ אופן ביאורו הוא לפי אופן הביאורים בלקו"ת עפ"י הקבלה ובזה לא הורגלתי.

והנה בזה שעמדתי על פרק מד, הנה גם הנ"ל עמד ע"ז וכן גם בפט"ז עמד ע"ז ותוכן דבריו כי מ"ש כאן פמ"ד מח' טובה הקב"ה כו' מובן שכוונתו על עולם היצי' כמבוא' לקמן בפ"ז ואם כי אהוי"ר טבעים במוחו ומח' בלבד, מקומם מצ"ע בעולם היצי', כמבו' בכל הפרקים הקודמים, בפל"ח רצונו שבמוחו ותעלומות לבו, בפל"ט דו"ר טבעים שבמוחו וכן בפט"ז גופא ע"י דו"ט המוסתרים (וכוונתו כשמוציאם אל הגילוי בתעלומות לבו עכ"פ דאל"כ אין זה נק' אהוי"ר כלל כמבואר בפל"ט) ומחלק דכאן הכוונה לגודל מעלת ב' האהבות הנ"ל הנה גם אינו יכול לגלותם אף במוחו ותעלומות לבו כ"א ע"ד דמיון וציור בלבד (ואו' ע"ז משל מעשיר שמצייר במוחו סגולת אוצרותיו שאין גלוי האוצר ממש במוחו כ"א בדמיון בלבד) וע"ז צריך צירוף הקב"ה להעלותם לעולם היצי'.

וראייתו על זה, שכן הוא ענין של אה' ומועיל ע"ז צירוף, הוא מפל"ט שאו' רק שהיא נשארת מסותרת בלב כמו שהיתה קודם העבודה, הנה עבודה כזו נשארת למטה, עכ"ל. מובן מזה שאם יש איזה גילוי עכ"פ ולא כמו שקודם העבודה אינה נשארת למטה, וכן מביא ראי' מפמ"א מענין היראה שכ' שם וז"ל: "והנה גם מי שבמוחו ומח' אינו מרגיש שום יראה ובושה ואעפי"כ כו' עבודה גמורה, ועוד שבאמת מקיים כו' אבל בלי יראה כלל כו'" עכ"ל. עכ"פ בודאי לא גרע ציור ענין אה' הנ"ל מבחי' יראה הנ"ל והיינו שהקב"ה מצרפן, כנ"ל.

וכן בספט"ז בהדיון על לשון רבינו במה שאמר ובלאה"נ עולים לעולם היצי' ע"י דו"ר טבעים ג"כ עמד ע"ז הלא מדבר בכל הפ' בענין אוי"ר שכליים ואם כי י"ל שבכלל מאתים מנה. שממילא ע"י יגיעת השכל בהתבוננות בעומק ותעורר ג"כ האמ"ס במוחו ולבו (כמו שכבו' ג"כ כתב ככה) הנה הנ"ל אינו שבע רצון מזה וטעמו בזה שאם נאמר כן, מה מע' יש באהמ"ס על האה' הנולדה מהשכל, מאחר שגם באהוי"ר יש התעוררות אהמ"ס, ובכ"מ מבואר שיש מע' יתירה באה' אחותי אהמ"ס על רעייתי אה' שכלית, וכן בפמ"ד גופא על ב' אהבות אלו שהן כללות אה"ר וגדולה ומעולה מאה"ע, ובכ"ד, וא"כ מהו הפי' ובלאה"נ.

ומסביר ככה, אם כי אומר רבינו פה שהאה' שבמוחו ותעלומות צריך צירוף ואינו עולה מצ"ע הנה לא כללא הוא כ"א באוי"ר שכלים דווקא אבל בלאה"נ עולים כו' והיינו ע"י אוי"ר טבעים כמ"ש לקמן בפל"ט שמצ"ע מקומם בעולם היצי'.

זהו מה שהעתקתי לכבו' מהסבר של הרה"ח הנ"ל, ומה שהנהני הוא כי כן באמת למדתי גם אני בזמן האחרון וכמדומני שגם כתבתי לכבודו נידון זה.

אך במה שעוד יש בזה לעיין, הטעם בזה באמת איך האוי"ר טבעיים במוחו ותעלומות נעשים גדפין כו' (וביאור כבו' ע"ז הוא נכון לכאו') הנה כתבתי לכבו' פעם בזה דעתי ואכפול בזה ובקשתי לעיין ולהשיב לי.

כמדומה לי שהאהמ"ס אין ענינה כמו כל ענין האהבות, כי אין ענינה ענין של התגלות בלב כ"א התקשרות עצמי של הנשמה במקורה אל העצמות ב"ה ועיקר ענינה שאינה יכולה להיות נפרד מאלקות, וע"ז סובב והולך כל ענין ההסבר מפי"ח עד פרק כ"ה ומסיים שם בפכ"ה וכ"ש שיש לו לקבל באה' ורצון כדי לדבקה, עכ"ל, והכל הוא מהבכן של השלילה, וא"כ אחר שהוא ענין עצמי של הנשמה הלא היא ענין נעלה ביותר וכ"ש שיש בו די ומספיק להיות גדפין, רק מפני שהוא ענין טבעי ע"כ מקומה בעצם בעולם היצי' כו', וד"ל.

עוד יש לי מה לשאול מכבודו והוא בסוף פמ"ח (לא יש ע"ז ביאור הרב הנ"ל וברור לי שדיייק בזה) והנה כל כוונתו במס"נ לה' כו' תהא רק כדי לעשות נח"ר לפניו ית' כו' והנה כוונה זו אמיתית באמת לאמיתו לגמרי וכו', עכ"ל, הנה לכאו' הלא כתב באמצע הפרק שהכוונה לעשות נח"ר לפניו ית' לבד הנה זהו המדרי' דכברא דאשתדל בתר אבוי' ואימי' כו' ואינה יכולה להיות באמת לאמיתו לגמרי כו', נא ונא לעיין ולהשיב לי בזה כי נבוך הנני בזה, ותודתי למפרע...