E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ בהר-בחוקתי - תשס"ו
הלכה ומנהג
גדרה של חזרת הש"ץ
הרב משה רבינוביץ
ברוקלין נ.י.

שאלת תם: הדין בחזרת הש"ץ - שנתתקן להוציא את מי שאינו בקי בתפילה - הוא שישמע כל מלה ומלה מהחזן. (שוע"ר או"ח קכד, א1) ואם חיסר אפי' תיבה אחת לא יצא. (תקצא, ד2).

ולא זו בלבד אלא שצריכים שכל הט' עונים ישמעו את כל הברכה. ואם שמעו רק חלק מהברכה גורמים הם שגם האינו בקי לא יצא. (קכד, ו3).

ואף בקהל שכולם בקיאים (או כהיום שכולם בקיאים ומתפללים לעצמם מתוך הסידור) ואין צורך לכאורה לחזרת הש"ץ מ"מ תקנת חזרת הש"ץ נשארה במקומה. (קכד, ד4).

וא"כ איך נשתרבב המנהג אצל ההמון בכל קהילות ישראל שקטעים מסויימים של חזרת הש"ץ מתחיל הש"ץ לשיר וכל הקהל אחריו שרים בקול רם? הרי תרי קלי לא משתמעי?

והרי אם יהי' מי שאינו בקי בביהכנ"ס לא ישמע כל תיבות התפילה מהש"ץ לבד, כי אם מהקהל ששרים ביחד.

והרי תרי קלי לא משתמעי, ושלכן אסור ששנים יקראו בתורה ביחד, (מחבר או"ח קמא, א;5 אדה"ז תפח, ד;6 רפד, יא. אודות הפטורה7). ובבית כנסת גדול יתכן שלא ישמע את הש"ץ כלל כ"א את מקהלת הקהל.

ואולי אפשר לתרץ:

בדין דתרי קלי לא משתמעי ישנו יוצא מן הכלל. והוא אם הדבר (מלות, שירה, קולות) שהוא שומע מרבים חביב עליו, אז אמרינן שכן היחיד שומע את קולם של כולם, כולל הש"ץ. (מגילה כא רע"ב). ולכן מותר לקהל לשיר הלל ביחד, ואלה שלא אומרים הלל ורק שומעין, יוצאין ידי חובתן. והסיבה לזה "ההלל הוא חביב על הציבור ונותנין דעתם יפה לשמוע אותו..." (תפח, ד6), (וכן הדין בשופר. תרצ, יד8. ועוד. ובמגילה- מחבר או"ח תרפו, ב9.)

נמצא שדין השירה בחזרת הש"ץ הוא כמו דין הלל, שופר ומגילה.

לאידך, הרי אין באפשרותינו להחליט מה נקרא חביב או לא. כי הרי בגמרא מגילה הנ"ל נזכר בפירוש שבקריאת התורה אין אומרים כלל זה, כי קרה"ת אינה חביבה כ"כ. ולפועל רואים אנו בהמון קהילות שמנהגם הוא לעזור לבעל קורא ובפרט בסיום כל עלי'. ולכאורה ההיתר של הקהילות שהמנהג הוא כן לזמזם את הקריאה עם הבעל קורא הרי"ז שחביבה להם הקריאה10, והזמזום עם הבעל קורא מראה חביבותם!

וכ"ז למרות שכתוב בגמ' והובא בפוסקים שאסור לעשות כן. וע"כ אלו שכן שרים עם הבעל קורא ס"ל שכעת נהי' הקריאה "חביבה", ותרי קלי שחביב כן משתמעי.

אבל ידוע מ"ש כ"ק אדמו"ר הרש"ב ב"מודעה רבה אודות שמיעת קריאת התורה כדינה"11. שאסור בהחלט "לעזור" לבעל קורא. ומזה נהי' גודל זהירות בחב"ד שלא לסייע להבעל קורא (וכנ"ל שבהרבה חוגים משמיעים קולם בקריאת התורה, ובפרט במילים האחרונות של כל עלי') מטעם שעי"ז לא ישמעו את קול הבעל קורא.

ומזה נראה שאין דעת כ"ק אדמו"ר הרש"ב נוחה ממנהג זה כי תרי קלי לא משתמעי, למרות שזה חביב על הקהל. ולכאורה הטעם הוא שאין לנו להחליט מה נקרא "חביב". וא"כ חזרה השאלה אדות מנהגנו לשיר עם החזן קטעים שלימים. מי ומתי החליטו שזה נקרא חביב? וצ"ב.


1) "לאחר שסיימו הצבור תפלתם יחזור ש"ץ התפלה בקול רם שאם יש מי שאינו יודע להתפלל ישמע כל התפלה מהש"ץ ויוצא אבל הבקי אינו יוצא ידי חובתו בתפלת ש"ץ ואפי' מי שאינו בקי אינו יוצא אלא בצבור דהיינו שט' יהיו שומעין ומכוונים לברכת הש"ץ ויענו אמן אחריו כמ"ש בסי' נט".

2) "מי שירצה לצאת בתפלת הש"ץ צריך שיכוין לכל מה שאומר ש"ץ ואם חיסר אפילו תיבה אחת שלא שמע אותה מהש"ץ לא יצא".

3) "כשש"ץ חוזר התפלה יש לכל הקהל לשתוק ולכוין לברכות שמברך הש"ץ ולענות אמן ואם אין ט' מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה כי חזרת הש"ץ נתקנה לאמרה בעשרה וכשאין ט' מכוונים לברכותיו נראה כברכה לבטלה לכן כל אדם יעשה עצמו כאלו אין ט 'זולתו ויכוין לברכת הש"ץ ויש לגעור באנשים שלומדים בעת חזרת הש"ץ או אומרים תחנונים.

ואפילו אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי שלא תהיה אמן יתומה כמו שיתבאר לא יפה הם עושים (שאם אין ט' המכוונים לתחלת הברכות הרי הש"ץ אומר תחלת הברכות לבטלה שלא כמו שתקנו חכמים שהרי תקנו חזרת הש"ץ כדי להוציא את שאינו בקי ואינו מוציאו אלא כשט' שומעים לו, ואם אין ט' שומעים אלא בסוף הברכות אע"פ שזה שאינו בקי שומע בכל הברכות לא יצא ידי חובתו כיון שתחלת הברכות לא שמע אלא ביחיד ואין היחיד מוציא את היחיד בתפלה והמתפלל סוף הברכות בלא תחילתן לא יצא ידי חובתו כמ"ש בסי' קיד וכיון שתקנת חכמים היתה שישמעו ט' לפחות גם תחלת הברכות כדי להוציא את שאינו בקי לא בטלה תקנתם אף עכשיו שכולם בקיאים כמו שנתבאר וכל אדם יעשה עצמו כאלו אין ט' זולתו ויכוין לכל ברכה מראשה עד סופה)".

4) "קהל שהתפללו בלחש וכולם בקיאים בתפלה אעפ"כ ירד ש"ץ לפני התיבה ויחזור התפלה בקול רם כדי לקיים תקנת חכמים שכשתקנו חכמים שיחזור ש"ץ התפלה לא הצריכו לחפש בכל תפלה אחר כל איש ואיש שבבית הכנסת אם יש שם מי שאינו בקי אם לאו אלא תקנו שיהיה ש"ץ חוזר התפלה לעולם שמא יהיה פעם אחד בבית הכנסת מי שאינו בקי ויוציאנו הש"ץ ידי חובתו וכן כל דבר הניתקן בשביל דבר אחר אין ענינו שלא נעשית התקנה ההיא עד שיהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו רק ענינו שנעשית התקנה ההיא עכ"פ גזירה שמא יהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו (ואפי' אם בטלה הגזירה לגמרי לא בטלה התקנה שנתקנה במנין חכמים עד שימנו מנין אחר להתירה אע"פ שבטל הטעם שבגללו תיקנו כמו שיתבאר בסי' תר)".

5) "לא יקראו שנים אלא העולה קורא וש"צ שותק או ש"צ קורא והעולה לא יקרא בקול רם".

6) "אפילו עשרה בני אדם יכולין לקרות ההלל כאחד ושאר הציבור שומעין ויוצאים ידי חובתן בשמיעה ואף ששני קולות היוצאים כאחד אין שומעין יפה אפילו אחד מהם כמו שנתבאר בסימן קמא מכל מקום ההלל הוא חביב על הציבור ונותנין דעתם יפה לשמוע אותו ולכן יכולין לשמוע אותו יפה אף כשהרבה קולות יוצאין מכל אחד".

7) "לא יתחיל המפטיר להפטיר עד שיגמור הגולל לגלול הספר תורה כדי שגם הגולל יוכל להבין ולשמוע ממנו שחובה היא על הכל לשמוע ההפטרה כמו הפרשה שבספר תורה לפיכך לא יקראו שנים ההפטרה כאחד בקול רם ששני קולות אין נשמעים".

8) "ואם כל אחד ואחד משלשתן תקעו תר"ת אע"פ שכל הקולות יוצאין בבת אחת ושתי קולות היוצאין בבת אחת אין שומעין אפילו אחת מהן כמ"ש בסימן קמא מ"מ בשופר כיון דחביב הוא על השומע לפי שאינו אלא פעם בשנה הוא נותן דעתו ושומע אפילו כמה קולות ולפיכך אפילו מקצתם תקעו בחצוצרות ומקצתן תקעו בשופר יצאו דמחמת חביבתו נתן דעתו על השופר לשמוע קולו".

9) "אפילו שנים ואפילו עשרה יכולים לקרותה ביחד ויוצאים הם והשומעים מהם".

10) ראה במודעה רבה דלהלן מה שמביא בשם היעב"ץ שאסור אפי' בפסוקים "שיש בהם טעמים יפים וערבים לחיכם".

11) נדפס בסידור עם דא"ח וסידור תו"א ועוד.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
שונות
הוספה