1) ע"פ הוראת רבינו זי"ע לעסוק בהלכות אלו בימי בין המצרים, הנני כותב ענין אחד הנוגע לבאורי רבינו זי"ע בהל' ביה"ב, ומצד קוצר הזמן - בחפזי ובקצרה!

2) ראה הנסמן ברמב"ם פרנקל פ"ד ה"א.

3) ונדפס ג"כ ב"הל' בית הבחירה להרמב"ם עם חידושים וביאורים" סי' ט.

4) היינו שאין הפי' שעשיית הארון הוא בשביל הלוחות (ודלא כה"גרי"ד" שהבאתי לקמן) - שלפ"ז הי' צריך למנותו במצוה בפ"ע כיון שיש בזה מעשה מיוחד בשביל הלוחות, אלא כיון שהארון הוא בשביל השראת השכינה, הרי שימת הלוחות בהארון הוא ג"כ פרט בקדושת הארון בשביל לפעול השראת השכינה.

5) והגם שבלקו"ש ח"ד הנ"ל כתב שהקדושה אינו בטלה [והרי בהשיחה חי"ח תרומה מציין (בהע' 24) להשיחה בח"ד, ומשמע שב' השיחות מתאימים], י"ל בפי' הקושיא ע"פ מש"כ בח"ד שם שמ"מ יש בזה דרגות בהקדושה, ואינו בדומה הקדושה והשראת השכינה שיש בהבהמ"ק להקדושה והשראת השכינה שהארון (עכ"פ) נגנז, וכפי שהוא שם בפו"מ, והקושיא שסו"ס חסר בשלימות הקדושה.

6) וע"פ הנ"ל נמצא, שעי"ז שבנה מקום הגניזה באופן כזה, הרי לא חסר שם בשלימות של הקה"ק גם בבית שני, וכמפורש בהשיחה בס"ח ע"ש. ולכאו' זהו אחד החידושים של שיחה זו (של חכ"א) לגבי המבואר בח"ד הנ"ל.

7) ובהשיחה בחכ"א לא הזכיר קושיא זו.

8) במעשה למלך שם כתב "כח", והוא ט"ס.

9) ראה רש"י מנחות שם ד"ה על שהביא הא דגנזו יאשיהו.

10) בהשיחה הביא הגמ' מנחות בהע' 30, בתור ראי' שגם מקום גניזתו נתקדש ע"י שלמה, דבלא"ה אין בו קדושת הארון, והרי גם מקום הארון יש לו מקדושת הארון כמבואר מהסוגיא במנחות.

ולביאור בהשיחה הרי יש בזה חידוש נוסף לכאו', שגם "מקום הארון" בקה"ק (בבית שני) נפעל קדושתו ע"י הארון כמו שהוא במקום גניזתו.

11) ולכן כלל הרמב"ם דין הארון עם צנצנת המן ומטה של אהרן בפ"ד ה"א, משום שדינם שוה.

*) ראה בכל זה גם בהערות וביאורים גליונות קכג -ד. המערכת.

ברמב"ם הל' ביהב"ח פ"א ה"ט כתב, וז"ל: ואין בונים בו עץ בולט כלל אלא או באבנים או בלבנים וסיד. אין עושין אכסדראות של עץ בכל העזרה אלא או של אבנים או לבנים, עכ'ל. ובהשגות הראב"ד העיר בזה, וז"ל: א"א, והלא לשכת כהן גדול של עץ היתה, ובשמחת בית השואבה מקיפין כל העזרה גזוזטרא. אלא לא אסרה תורה כל עץ אלא אצל מזבח ה' והיא עזרת כהנים2 משער ניקנור ולפנים, אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר", עכ'ל*.

והנה מדברי הראב"ד מבואר להדיא דס"ל דל"ת דלא תטע אינה נוהגת בעזרת נשים ובהר הבית, משום "דלא אסרה תורה כל עץ אלא אצל מזבח השם". והקשו עליו האחרונים (פרי חדש בהגהות מים חיים על הרמב'ם שם. ערוך לנר סוכה נא, ב ד'ה במתניתין. אור שמח על הרמב"ם שם), דהנה שנינו במס' מגילה (ה, א): "אבל זמן עצי כהנים וט'ב, חגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין". ואיתא בירושלמי שם פ"א ה"ד: ר' בא ברי' דר' חייא בר בא אמר, מפני התקיעה. ר' יצחק בי ר' חייה אמר, מפני הבימה. [ופריך] ויעשו אותה מאתמול, [ומתרץ] שלא לדחוק את העזרה. א'ר מתניה, על שם לא תטע לך אשירה כל עץ, ע"כ. ולכאורה מוכח מתירוץ ר' מתניה דאיסור נטיעת אילן ובנין עץ נוהג גם בעזרת נשים, שהרי בימה של הקהל בעזרת נשים היתה עומדת כדתנן במס' סוטה מ' ע"ב, ואעפ"כ מבואר בירושלמי דגם שם שייך איסור בנין עץ, דמה"ט לא הי' אפשר לבנות הבימה בעיו"ט, וקשה על הראב"ד דנקט הכא דאין האיסור נוהג בעז"נ3.

והנה דין זה דאסור לבנות עץ במקדש, שנה הרמב"ם גם בהל' ע"ז פ'ו ה'ט, וז"ל: "הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה, בין אילן סרק בין אילן מאכל אע'פ שעשעו לנוי למקדש ויופי לו, הרי זה לוקה שנאמר לא תטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח ה' אלוקיך, מפני שהי' זה דרך עובדי כוכבים, נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם", עכ'ל. ושם ה'י: "אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושין בחצרות אע'פ שהוא בבנין ואינו עץ נטוע, הרחקה יתירה היא, שנאמר כל עץ. אלא כל האכסדראות והסבכות היוצאות מן הכותלים שהיו במקדש, של אבן היו לא של עץ", עכ'ל. וגם שם העיר הראב"ד בהשגותיו, וז"ל: א'א, לשכת העץ, בית היתה. בימה של עץ שעושין למלך בשעת הקהל, לשעתה היתה. וכן גזוזטרא שהקיפו בעזרת נשים, לשעתה היתה, עכ"ל. ולכאורה דברי הראב"ד בהלכות אלו סתרי אהדדי: ראשית דבר: דבהל' ביהב"ח מבואר מדבריו, וכנ"ל, דאין האיסור נוהג בעז'נ ומשו"ה הוא דלא הי' איסור בבנין הגזוזטרא ואילו בהל' ע"ז מבואר [וכדמוכח מסוגיית הירושלמי הנ"ל] דגם בעז"נ אסור לבנות בנין של עץ4, והא דנבנית הבימה של עץ והגזוזטרא הוא מטעמא אחרינא. וזאת שנית: דמדברי הראב"ד בהל' ביהב"ח מוכח דס"ל דאיסור בנין עץ במקדש הוה גם בבנין לשעתה, והא דנבנית בימה של עץ בהקהל היינו משום דהבימה היתה שלא במקום האיסור [ומבואר דבמקום האיסור נאסר גם בנין עראי], ואילו בהל' ע"ז ברור מללו דאין איסור בבנין עראי. ועוד בה שלישי': דבהל' ביהב"ח נראה דנקט הראב"ד דגם בנין בית של עץ אסרה תורה [והא דהי' אפשר לבנות לשכת העץ במקדש אינו אלא משום שלא נבנה במקום האיסור ד"לא אסרה תורה כל עץ אלא אצל מזבח ה'" ולא בעז'נ, ומשמע דבמקום האיסור גם בית בכלל], ואילו בהל' ע"ז כתב הראב"ד דהיתר בנין לשכת העץ הוא משום ד"בית היתה", דמזה מבואר דאין בית בכלל האיסור (וכמ"ש בכס"מ שם בדעתו). ואת רובע, יש להוסיף מה שהעיר בערוך לנר (סוכה שם) למה לא נחית הראב"ד בהל' ביהב"ח ליישב הא דבנו הבימה של הקהל כמו שיישב הא דבנו הגזוזטרא בחה"ס [ובפרט דתרווייהו בחדא תירוצא מיתרצא] ודלא כבהשגותיו בהל' ע"ז שיישב בנין הבימה והגזוזטרא בחדא מחתא. וצ"ב ליישב השינויים והסתירות בדברי הראב"ד.

גם בדברי הרמב"ם יש לדון, דלכאורה מדבריו בהל' ע"ז איכא למידק דס"ל כשיטת הראב"ד שם דאין איסור בבנין בית של עץ שהרי לא הזכיר הרמב"ם אלא אכסדראות ולא בתים, ואילו בהל' ביהב"ח כתב ואין בונין בו עץ בולט כלל כו' ואין בונין אכסדרות של עץ בכל העזרה, ומסגנון לשונו [דנקט תרי בבי "אין בונין כו'" ו"אין עושין כו'" ובעיקר ממ"ש ד"אין בונין בו" דמשמע דקאי גם בבית עצמו] משמע, דבנין עץ בגוף הבית נמי אסור [וכמ"ש בכס"מ הל' ע"ז שם דס"ל להרמב"ם דבנין בית נמי אסור (מדרבנן), ע"ש].

ועוד ועיקר, צ"ב הא דהרמב"ם בהל' ביהב"ח הביא רק איסור בנין אכסדראות וכיו"ב והשמיט איסור נטיעת אילן במקדש המפורש בקרא להדיא ושהוא עיקר האיסור וכמבואר מדבריו בהל' ע"ז שם ה"י דבנין אכסדראות אינו אלא "הרחקה יתירה" כדי שלא יבואו לנטיעת אילן. [וע' בכסף משנה הל' ע'ז שם: "דאינו בל'ת אלא איסורא בעלמא הוא דאיכא]. יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא.

ואשר נראה לומר בזה הוא בהקדים מה שיש להעיר, למה שנה הרמב"ם דין איסור עץ במקדש פעמיים: בהל' ע"ז ובהל' ביהב"ח. דלכאורה הא דאסור לנטוע אילן במקדש הוא כמ"ש הרמב"ם בהל' ע"ז שם "מפני שהי' זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם", וא"כ מישך שייכא הך דינא להל' עבודה זרה [ויעויין במנ"ח מצוה תצב בסופו שכתב דאפשר דלאו זה חמור יותר משאר לאווין שבתורה כיון דהוא משום לתא דע'ז], וא"כ צ"ב למה חזר הרמב"ם ושנה דין זה בהל' ביהב'ח דמיירי במצות בנין המקדש ותבניתו.

ונראה מוכח מזה, דס"ל להרמב"ם דבהך איסורא דבנין עץ במקדש תרתי איתנהו בה: חדא, איסור נטיעת אילן שהוא דין בהל' ע"ז, (וכמ"ש הרמב"ם בהל' ע"ז דטעם האיסור הוא מפני שהוא דרך עכו"ם), דמה"ט כללו הרמב"ם בהל' ע"ז בהדי איסורי ע"ז. ועוד, איסור בנין עץ שהוא דין בהל' בנין המקדש ותבניתו, דגם בהלכות בנין המקדש נאמר דינא דאין בונין בו עץ כלל, דמה"ט כללו הרמב"ם בהל' ביהב"ח ביחד עם שאר דיני בנין ותבנית המקדש5.

וע"פ יסוד זה יש ליישב ולתרץ דברי הרמב"ם והראב"ד בכל פרטיהם ודקדוקיהם, דלפי הנ"ל הרי י"ל דגדרי איסור נטיעת אילן ובנין עץ שהוא מדיני ע"ז שונים מגדרי איסור בנין עץ שהוא מדיני בנין ותבנית המקדש. והשינויים בדברי הרמב"ם והראב"ד בהל' ע'ז ובהל' ביהב"ח אינם אלא פרטים מסתעפים מהחילוק הכללי בין שני דינים אלו.

עיקר האיסור שהוא מדיני ע"ז הוא נטיעת אילן, וכמפורש בקרא: "לא תטע לך כל עץ". ובנין עץ וכיו"ב אינו אלא הרחקה יתירה. ואילו באיסור שהוא מדיני בנין ותבנית הבית, אין נטיעת אילן בכלל האיסור, שביסודו לא נאמר אלא במה שהוא חלק מהבנין ולא בנטיעה. וע"כ לא הביא הרמב"ם איסור נטיעת אילן בהל' ביהב"ח דמיירי בדיני בנין ביהמ"ק ולא בדיני ע"ז. ולאידך, מתורץ הא דמשמע מדברי הרמב"ם ומבואר להדיא בדברי הראב"ד בהל' ע"ז דאין איסור בבנין בית של עץ [דלא כמשמעות דבריהם בהל' ביהב"ח וכנ"ל], דס"ל להרמב"ם והראב"ד דבאיסור שהוא מדין ע"ז, אה"נ דלא נאסר אלא נטיעה ומה שדומה לו במקצת (כגון אכסדראות היוצאות מן הבית) וע"כ שייך לאסרו כדי להרחיק את האדם מנטיעת אילן, משא"כ בנין בית בפ"ע דלא שייך לאסרו בתור גזירה והרחקה לנטיעה. משא"כ בהל' ביהב"ח דשם באיסור שהוא מדין תבנית הבית עסקינן, שפיר כלל הרמב"ם הך בבא ד"אין בונין בו עץ בולט כלל", דמזה מבואר דגם בבנין הבית עצמו נאסר לבנות עץ וכמשנ"ת, וגם מדברי הראב"ד שם מפורש יוצא דגם בנין בית בכלל האיסור וכמשנ"ת, דבהך דינא סבירא להו דנכלל כל בנין שהוא חלק מתבנית המקדש והעזרות.

ולפי זה יתיישב כמין חומר הא דתירץ הראב"ד קושיותיו בהל' ע"ז באו"א ממ"ש בהל' ביהב"ח, ושמדבריו בהל' ביהב"ח מבואר דאין האיסור נוהג בעז"נ ולאידך נוהג גם בבנין לשעתה, ומדבריו בהל' ע"ז מבואר להיפך דהאיסור נוהג בכל הר הבית ולאידך אינו נוהג אלא בבנין קבוע, דלפי מה שנתבאר, הנך תרתי חילוקי הא בהא תליין וחדא קושיא מתורצת בחבירתה.

בהל' ביהב'ח שם ה'ב כתב הרמב'ם, וז'ל: "עושין בו קדש וקדש הקדשים, ויהיה לפני הקדש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל. ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנה כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אוהל מועד הוא הנקרא עזרה, והכל נקרא מקדש". וע"כ י"ל דס'ל להראב'ד דכיון דהעז'נ והר הבית אינם בכלל מה "שמוקף במחיצה זו" וע"כ דאינם בכלל מה שנקרא "מקדש", לא שייך בהו האיסור בנין עץ שהוא מדיני תבנית המקדש. ולפ"ז מבאר הראב"ד בהל' ביהב'ח, דהא דלא הי' איסור בבנין לשכת העץ והגזוזטרא הוא משום שבנינים אלו נבנו מחוץ לשטח ה"מקדש". משא'כ בהל' ע'ז דמיירי הראב'ד מהאיסור בנין עץ שהוא מדיני ע'ז, הרי באיסור זה (שהוא כלשון הרמב"ם שם משום "הרחקה יתירה") ס"ל להראב"ד דנכלל גם כל הר הבית. ולכן הוכרח הראב"ד שם לתירוץ אחר, דלא היו הבימה והגזוזטרא אלא לשעתן [ואה'נ דאם היו בנינים קבועים דהיו נכללים בהאיסור אע'פ שלא היו אלא בעז"נ מבחוץ לעזרה].

ועפ"ז יש ליישב הערת הערוך לנר הנ"ל למה לא נחית הראב"ד בהל' ביהב"ח ליישב הא דבנו בימת הקהל של עץ. ובהקדים מ"ש בכס'מ הל' ביהב"ח שם, וז"ל: ותמיהא לי הא דתנן בפ'ג דמידות [מ"ח], וכלונסות של ארז היו קבועים מכתלו של היכל לכתלו כל אולם כדי שלא יבעט. ושמא יש לומר, שלא קבועים ממש קאמר בבנין אלא קבועים בעלמא בלא בנין. ועפ'ז יש לתרץ ללשכת כה'ג שלא היתה קבועה בבנין אלא בלא בנין, עכ"ל. ומבואר מדבריו דס"ל דלא שייך איסור בנין עץ אלא במחובר לקרקע, ולא בתלוש. וי"ל בסברתו דכל דלא הוה מחובר לא הוה דומיא דנטיעה. ולכאורה דבריו תמוהים, דהא בירושלמי מגילה הנ"ל מבואר דאיסור בנין עץ שייך גם בבימה של הקהל, והרי בימה זו לא הי' מחובר, ומבואר דהאיסור נוהג גם בעץ קבוע בלא בנין.

אכן כבר נתבאר בשיטת הראב"ד דס"ל דאיסור בנין עץ שהוא מדיני בנין ותבנית ביהב"ח אינו נוהג בעז"נ, וע"כ צ"ל דלשיטת הראב"ד מיירי הירושלמי [דנקט איסורא דכל עץ גם בבימת הקהל] מהאיסור שהוא מדיני ע"ז [דאיסור זה נוהג בכל הר הבית וכמשנ"ת]. וע"פ זה י"ל, דהא דמבואר מדברי הירושלמי דהאיסור שייך גם בעץ תלוש, הנה אמת נכון הדבר רק לענין הך איסורא דהוא משום לתא דע"ז, אבל בהך איסורא שהוא מהלכות בנין הבית לא נאסר אלא עץ מחובר. וע"כ שפיר כתב הכס"מ דלא הי' שום איסור בהנך כלונסאות של ארז, דממנ"פ, אם מדין איסור ע"ז קאתינן עלה הרי כבר נתבאר שלא נאסר אלא אכסדרה וכיו"ב ולא בית או מה שנבנה כחלק מהבית, ואם מחמת איסור שהוא מדיני בנין הבית קאתינן, הרי איסור זה אינו נוהג אלא במחובר וכמ"ש הכס"מ. ולפ"ז מתורצת בפשיטות למה לא נחית הראב"ד בהל' ביהב"ח ליישב היאך בנו בימת הקהל במקדש, משום דבהך איסורא שהוא מדיני בנין המקדש לא נאסר בנין של עץ כה"ג כלל, וכמ"ש הכס"מ דלא נאסר אלא עץ מחובר והבימה לא הי' מחובר.

ולפי כל זה מיושבת בריוח קושיית אחרונים הנ"ל דהיאך כתב הראב"ד בהל' ביהב"ח דאין איסור בבנין עץ בעז"נ, והא בירושלמי מגילה מבואר דגם שם שייך איסור בנין עץ, דמה"ט לא הי' אפשר לבנות הבימה דהקהל בעיו"ט. ולפי הנ"ל לק"מ דהירושלמי מיירי מהאיסור שהוא מדיני ע"ז, ובהא גם הראב"ד מודה דהאיסור שייך גם בעז"נ וכדמוכח מדבריו בהל' ע"ז. והא דכתב בהל' ביהב"ח דאין איסור בבנין עץ בעז"נ, הרי שם מיירי מהאיסור שהוא מדיני בנין המקדש ותבניתו ובהא לא קמיירי הירושלמי וע"כ אי אפשר להקשות מינ' על הראב"ד, וכמשנ"ת.

וי'ל דמכל הנ'ל יצא נפק'מ להלכה למעשה, דהנה בשו'ת בנין ציון להערוך לנר סימן ט', נשאל ע'ד "קהל שקנו גן שסמוך לחצר ביהכנ'ס למען הרחיב את החצר שבו נטוע אילן אגוז שעושה פירות הרבה עד שלקצצו אין מעולה בדמים, אבל לא יחפצו שיהי' האילן לפני ביהכנ'ס וע'כ ברצונם לקצצו עכ'פ ע'י עכו'ם", וצידד הרב השואל להתיר לקצוץ האילן בכה"ג [אף שבד"כ אסור מה"ת לקצוץ אילני מאכל], ע"פ דברי הרמב"ן ר"פ שופטים (טז, כא) ד"כל הנטוע על פתחי בית אלקים יקרא אשירה", (ע"ש בארוכה), ולמד מזה דאיסור נטיעת אילן נוהגת ג"כ בעזרת ביהכנ"ס. והערוך לנר נחלק עליו וכתב דאין האיסור אלא במקדש ולא בביהכ"נ, ע"ש טעמו ונימוקו. והוסיף הערוך לנר וז"ל: נלענ'ד דאפילו במקדש שאסור לנטוע, מכל מקום מה שהי' נטוע כבר בעת שנתקדשו הר הבית והעזרות או מה שעלה מאליו אחר שנתקדש, אין איסור לקיימו שהרי לענין כלאים שאסרה התורה הזריעה והנטיעה צריך קרא שאסור ג'כ לקיים כלאים כמבואר במכות דף כ'א ובירושלמי דכלאים הביאו הר'ש שם, א'כ גבי מקדש הא ליכא קרא רק שלא לנטוע מהיכי תיתי שיהי' אסור ג'כ לקיים ולפ'ז בנדון דידן גם לו יהי' דומה ביהכנ'ס למה שאסרה התורה גבי מקדש אין כאן איסור לקיים אילן זה שכבר נטוע ועומד קודם שנעשה מקומו חצר ביהכנ'ס ולכן לא מלאני לבי להקל בזה לקצצו ואפי' ע'י עכו'ם, וכו', עכ'ל. וכ"כ בשו"ת מהרש'ם ח'א סימן קכז כתב, וז'ל: נראה דאם נטוע מקודם שרי, שהרי בכל מקום שכתוב בתורה לא תעשה כן אין העשוי מקודם בכלל, כהא דלא תזרע שדך כלאים נחלקו ר'ע וחכמים בדין מקיים כלאים ולדידן ליכא לאו במקיים וגם ר'ע מלישנא דקרא דריש לאיסורא וכן לא תעשה לך פסל איצטריך קרא לרבות העשוי לך וביבמות (ס'א) אירס אלמנה ואח'כ נתמנה להיות כה'ג יכנוס, ואף דהתם דריש לה מדכתיב יקח אשה הרי מבואר שם דהיינו משום דהוה סד'א דדוקא בקיחה דנישואין ואם כבר נשא אלמנה קודם מינויו פשיטא דאינו בכלל אלמנה לא יקח כיון שנשא בהיתר קודם שנעשה כה'ג כו', וא'כ ה'נ דכתיב בקרא לא תטע לך וגו' אצל מזבח, אין האילן שניטע מקודם בכלל, עכ'ל. אמנם במהר'ם שיק על תרי'ג מצוה תצב, כתב בא'ד, וז'ל: והנה אם נטע אשירה אצל המזבח, או בהר הבית למאן דאוסר, בודאי גם השהיי' אסיר כמו דאמרינן בלא תלבש שעטנז אם לבש ושהה בו עובר בכל שהי' ושהי' ה'נ עובר בכל שהי', עכ'ל. וכ"מ בשו"ת בית יצחק אהע"ז ח"ב סי' קכ"ה, ע"ש. ולפי מה שנתבאר י"ל דאפילו לפי דברי הערוך לנר דאין איסור בקיום אילן במקדש, מ"מ בבנין עץ נאסר ג"כ הקיום, דהלא נתבאר דאם כי נטיעת אילן לא נאסר אלא מחמת לתא דע"ז, בנין עץ נאסר ג"כ מדיני בנין הבית, ובאיסור זה נראה פשוט דאין האיסור רק במעשה הבנין אלא בתבנית הבית וכמשנ"ת, וא"כ פשיטא דיש איסור בקיומו. ודו"ק.

1) דבר בעתו מה טוב - ע'פ הוראת כ'ק אדמו'ר זי'ע כו'כ פעמים ללמוד הל' ביהב'ח בבין המצרים ושבעה דנחמתא, ולאפשא לה, להגדיל תורה ולהאדירה.

2) עיין במשנה למלך דצ"ל "עזרת ישראל".

*) ראה לקו"ש חכ"ח פרשת מסעי. המערכת.

3) ויש להעיר דקושיית האחרונים אינו אלא לפי הך תירוצא דהירושלמי דהא דמאחרין לבנות בימת הקהל עד לאחר השבת הוא משום איסורא דבנין עץ אבל לפי אידך שנויא דהירושלמי דהוא כדי שלא לדחוק את העזרה, לק'מ.

4) יעויין בספר מעיין החכמה מל'ת רצ'ז ורצ'ח (ע' קטו): ובדברי הראב'ד יש סתירה מפורסמת ששם כתב לתרץ בימה של עץ שעושים למלך במצות הקהל וגזוזטרא שבעזרת נשים בשמחת בית השואבה משום שלא הי' אלא לשעה ובפ'א מהל' ביהב'ח מתרץ שאינו אסור אלא מעזרת כהנים ולפנים.

5) ואת"ל דרק נטיעת אילן נאסר מדאורייתא, ובנין עץ אינו אסור אלא מדרבנן (כדברי הכס'מ), אולי י"ל עוד, דאף דביסודו של דבר מחמת לתא דע"ז קאתינן עלה, [דרק זה נאסר מה"ת], מ"מ אחר שאסרו חכמים לבנות עץ במקדש שוב נקבע דינא בהל' תבנית הבית ד"אין בונין בו עץ בולט כלל".