שליח בישיבת אור אלחנן חב"ד, ל.א. קאליפורניא
בגליון תשפד ביאר הת' שז"ק דב' הענינים - א' אם המכה חדרה לחומר ההיולי, ב' אם נעשה טבע הדבר - תלוים זב"ז עיי"ש בדבריו.
ולכ' נראה פשוט שאין תלוים זב"ז, דכמו שיכול הקב"ה לפעול נס שישתנה הד"י ארמ"ע באופן נסי ושלא ייהפך לטבעו, כמו"כ יכול לעשות נס לשנות החומר ההיולי ולא ייהפך טבעו להיות דם, וכמו שמובן בפשטות לכ"א בענין "המחדש בטובו בכ"י תמיד מעשה בראשית" המבואר בארוכה בשעהיוה"א, דלא די מה שמתחדש מאין ליש החומר ההיולי כדי שייעשה למציאות של מים, אלא צריך לחדש בכל רגע מאין ליש גם הד"י שבו. כמו"כ פשוט שע"י הנס בחומר ההיולי לא ישתנה טבע הדבר שיהי' דם.
בסגנון אחר: אין החומר ההיולי הקובע טבע הדבר, דמ"ש בחי"ח דאפשר להיות נס שישנה טבע הדבר, אין הפירוש בזה שע"י שנשתנה החומר ההיולי נעשה בד' יסודות כן טבע הדבר, אלא הדבר הקובע טבע הדבר הוא החיות האלוקי המחי' אותו בכל רגע, דלכל מציאות בעולם יש החיות הפרטי המחי' אותו, כמבואר בשעהיוה"א פ"א, והחיות פרטי הוא הנותן לו טבעו הפרטי, וזהו טבע הדבר שטבע הקב"ה בבריאת כל הנבראים (שגם החומר ההיולי הוא נברא). וכמבואר בסה"מ מלוקט ח"ה ע' קו ואילך (וש"נ), דשורש הטבע הוא משם אלקים (אלקים בגימטריא הטבע), ושורש הנסים הוא משם הוי', עיי"ש בארוכה. (ומה שמבואר להלן שם (ע' קח) בפי' שם טבע, עיי"ש, אינו שייך לנדו"ד, דבכדי לשנות הטבע שייהפך לטבע אחר, הוא רק ע"י שורש הטבע שהוא החיות דשם אלקים, והשינוי הוא ע"י שייהפך חיותו הפרטי לשם הוי'. ואכ"מ).
וזהו הפי' בהשיחה בחי"ח: שיכול הקב"ה לעשות נס, וע"י הנס ישתנה טבע הדבר, - דהטבע היינו מה שהקב"ה טבע בעולמו ע"י החיות הפרטי שנתן לכל דבר להיות בריאה חדשה; או לא, שלא ישתנה טבע הדבר, אלא הגם שטבעו הוא כמו שנקבע ע"י חיותו, מ"מ נעשה נס ונשתנה הדבר. וא"כ אין לזה כל קשר לענין חומר היולי, שגם הוא נברא, שצריך חיות בכל רגע (כמו שארמ"ע צריך חיות בכל רגע). וגם החומר היולי עצמו יכול להשתנות, ולא ישתנה טבע הדבר (והגם שכן ברא הקב"ה כל נברא, שהחומר ההיולי הוא שורש ועצם הדבר, וא"כ לכ' כשנשתנה החומר ההיולי ישתנה עצם הדבר? אמנם ע"פ הנ"ל מובן דהגם שכשהנס חדר לחומר ההיולי הנה זהו נס עמוק יותר במציאות הדבר כיון שעצם מציאותו הוא חומר ההיולי; אבל אין זה קובע טבע הדבר (כל הד' יסודות), דהטבע נקבע ע"י הקב"ה, ע"י חיות הפרטי, וד"ל).
אמנם לאידך גיסא, לא מסתבר לומר, דגם אם לא נשתנה חומר ההיולי לדם, אעפ"כ נשתנה טבעו של הד"י לדם, דהרי אם לא נשתנה החומר ההיולי לדם, איך אפשר לומר דטבעו של הד' יסודות נשתנה לדם והחומר ההיולי נשאר מים! אבל לאידך גיסא, א"א לומר, דהא גופא שנשתנה החומר ההיולי הוי הוכחה שלא רק שנשתה הדבר באופן נסי, אלא נעשה בריאה חדשה, וגם החיות האלקי נשתנה, דבודאי אפשר שישתנה החומר ההיולי ולפועל יבא ממנו דם באופן נסי, אבל לא ישתנה כח החומר ההיולי עצמו לטבע דם עד שיתנה חיותו הפרטי של מים לדם, וייעשה בריאה חדשה, וד"ל. בכל הנ"ל יש להעיר ממה שנתבאר בארוכה בקובץ מגדל אור (ישיבת אור אלחנן - חב"ד, תשמ"ט) חוברת ז(א) עמוד 90 ואילך, עיי"ש היטב.
ויש להעיר ג"כ בהמשך דבריו מש"כ "ר' יהושע קאי לשיטתיה בענין אשת לוט שאין מביטים כלל על אופן הנס (וממילא עומק החדירה של המכה), אלא שכיון שמציאותה במצבה העכשווי הוא מלח ממילא אינה מטמאה, וכן יאמר גם בענינינו שאין להתייחס לכך שהמכה (והאיסור) רק בתואר, מ"מ כיון שלפנינו דבר איסור הרי נאסר גם בהנאה".
ולכ' גם בזה אין דבריו נכונים, דאין הכוונה בהשיחה בחי"ח "שאין מביטים כלל על אופן הנס", אלא מבאר שם הגדרת טומאת מת, דהגם שהנס היה באופן שלא נשתנה טבעו, מ"מ אין זה נוגע כאן, דאין נפק"מ לגבי הגדרת טומאת מת אם נציב מלח הוא בדרך נסי או לא, דבאיזה אופן שיהיה אין חלות טומאה עליה, הגם דבמצבה העכשווי אינה מלח, כי נעשית מלח בדרך נסי.
ועפי"ז אין לדמות מ"ש בחי"ח למ"ש בחט"ז, דבחי"ח מבואר הגדרת טומאת מת, דבנוגע לטומאת מת אין נפק"מ אם הנציב מלח הוא באופן נסי בכ"ר, משא"כ בהגדרת איסורי הנאה הרי כל גדרו של איסורי הנאה הוא שעצם הדבר נאסר, וממילא זה תלוי אם חדרה הנס לחומר ההיולי או לא.
באותיות אחרות: אין לדמות גדר טומאת מת, לגדר איסורי הנאה; ואי"כ נקודה השוה ביניהם באופן הנס: דבטומאת המת אין נפק"מ בהנס, ובאיסור הנאה בודאי ישנה וכנ"ל. וד"ל.
Download PDF