תות"ל 770
ב'רשימות' רבינו על התניא פ"א, מדייק עמש"כ אדה"ז "צדיקים יצ"ט שופטן כו' רשעים יצה"ר שופטן בינונים זה וזה שופטן וכו'", מה שאמר 'כו' בין צדיקים לרשעים, אף שלא אמר כן בין רשעים לבינונים, אף שגם שם השמיט אדה"ז פסוק המובא בש"ס. ומסיים רבינו, אולי אפ"ל דמש"כ כו' בצדיקים רמז לפסוק שהובא בהמשך לזה בש"ס "ולבי חלל בקרבי" לצורך הבנת הענין. כיון דמקרא זה ג"כ ידעינן דע"כ צדיק הוא שאין בו רע כלל, כמ"ש "ולבי חלל", וכמו שהביא אדה"ז בהמשך הפרק. משא"כ קרא דרשע אין שייך כלל לעניינא ולכך לא רמזו ב'כו' כיון שאין נצרך להבנת הענין כאן (ע"כ תוכן הדברים).
ולהעיר דבלקו"ש ח"ה עמ' 387, מביא רבינו, גבי זה שפעמים כותב אדה"ז 'וכו', ופעמים 'כו' (בלי וא"ו), וכן גבי 'וגו' או 'גו', ובודאי שזה לא באקראי אלא בדיוק. וז"ל "נ"ל אז דער ביאור אין דעם איז: דארט וואו דער סיום הפסוק איז ניט נוגע צום ענין שרייבט מען דאן גו' - ווייל כל פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן לי' - דעריבער זאגט מען גו', מען זאל עס גומר זיין. ועד"ז כו' ביי א מאמר רז"ל. אויב צו דעם קומט נאך צו אז דער סיום הפסוק והמאמר איז נוגע צום ענין וואס מען רעדט, שרייבט מען וגו', וכו' - בוא"ו (וא"ו איז דאך "אות המוסיף")", עכ"ל[1].
ולפי"ז צ"ל ביאור הנ"ל ב'רשימות', דכיון דפסוק "ולבי חלל בקרבי" מוסיף בהבנת הענין לכך רמזו במש"כ כו'. ולכאו' אי שייך להבנת העניין, הו"ל לאדה"ז לכותבו ב"וכו' בוא"ו המוסיף, כמו שהובא לעיל מלקו"ש.
1) מעניין לציין שב"ליקוטי פירושים" (בהוצאה עם מ"מ הגהות והערות קצרות), הן בהקדמת המלקט, והן בפ"א (שם) לא הביאו שיחה זו מלקו"ש, שבה מבאר החילוק בין עם וא"ו לבלי וא"ו.
Download PDF