ברשימות חוברת כ"ה (י"ל לש"פ ויחי) בתחלתו, מביא מד"ר פ"ח "אמת אמר אל יברא שכולו שקרים" ועפ"ז מבאר רבינו "ולכן דוקא במיתת האדם ניכר ששייך למדת אמת שלא תאמר שמת כרצון וטענת מדת האמת".

וכוונת רבינו בזה היא בפשטות דכשאדם מת הרי (ע"פ מדרש הנ"ל) יש קס"ד לומר, דמת כיון שאין לו זכות קיום כטענת ורצון מדת האמת שאמרה "אל יברא". אבל כיון שהחסד שעושים עם המתים הרי"ז חסד של אמת (כפירוש הפשוט שאינו מצפה לתשלום גמול), א"כ בזה ניכר שהאדם (זה שמתעסק בקבורתו, וזה מלמד על אנשים בכלל, גם הנפטר עצמו) כן שייך למדת האמת, וזה שולל הקס"ד הנ"ל. המו"ל הוסיפו כאן כמה שורות של "פענוח", שהבינו שכוונת רבינו לבאר טעם פנימי למה נק' חסד של אמת בנוסף להפי' הפשוט ולכן גם נדחקו לפ' במש"כ "במיתת האדם ניכר ששייך למדת אמת" שהכוונה בזה היא שהחסד שייך למדת אמת, אבל בפשטות מדובר על האדם שמת שהוזכר לפנ"ז, ועד"ז נדחקו לבאר שהקס"ד הוא שכיון שמת מטענת מדת האמת לכן "לא מגיע לו" שיגמלו עמו חסד. ובהערה 7 הוסיפו לבאר עוד, שזהו ג"כ הכוונה ב"אינו מצפה לתשלום גמול" ~ וכ"ז אינו מרומז כלל בדברי רבינו. וזהו גם משמעות הלשון "שלא תאמר" דהיינו שהקס"ד הנ"ל נשלל כי עכשיו ניכר שהאדם שייך למדת האמת (ורבינו לא הזכיר אפי' בקס"ד "שלא מגיע לו" וכש"כ שלפי המסקנא מגיע לו).

כן נלפענ"ד כוונת רשימת רבינו, ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.